החלטה בתיק בש"א 163243/08

מונחת בפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

חברת פלאפון תקשורת בע"מ, (להלן: " התובעת/ המשיבה") עוסקת במתן שירותי רדיו-טלפון ניידים וכן במכירת ציודי קצה לשירות זה.

הנתבעת, ד.ח. מטאור טרייד (להלן: "הנתבעת/ המבקשת") עוסקת בין היתר ביבוא והפצה של מוצרים בתחום הרכב הדו גלגלי. לגישת התובעת התחייבה הנתבעת לשלם בעבור שירותיה אשר סופקו, ובניגוד למוסכם צברה הנתבעת חוב בגובה 23,048 ש"ח  אותו היא מסרבת לשלם.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

התביעה הוגשה בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967

במסגרת ההתנגדות צורף תצהיר של מר דניאל חזן, המשמש כמנהלה של הנתבעת. לטענתו, בתחילת חודש אוקטובר 2007 פנתה נציגת התובעת הגב' אריאל אדלשטיין אל הנתבעת בהצעה להחליף את ספק התקשורת.

בין הצדדים התקיימו מספר פגישות בהן הובטח כי עם המעבר יוזלו עלויות הנתבעת בכ- 30 עד 40 אחוז. יתרה מכך סוכם כי במידה והנתבעת תציג חשבוניות של חברת מירס בהם יתברר כי הופסק השימוש ברשת מירס תזכה הנתבעת בסכום נוסף של 6,000 ש"ח.

לתדהמתו לאחר חתימה על המסמכים הרלוונטיים, התקבלה חשבונית על סך 2,166 ש"ח אשר הינה גובהה יותר מזו אשר הייתה מתקבלת בטרם המעבר וזאת בניגוד להבטחת נציגת התובעת. משכך הורה מנהל הנתבעת על ביטול הוראת הקבע, ומשכך נותקו הקווים.

בשיחה מאוחרת יותר עם נציגת התובעת סוכם כי יתקבל תשלום בעבור מחצית הסכום, ובמקביל תתבצע בדיקת הטעות על ידה. לגישת מנהל הנתבעת על אף התשלום וללא כל התראה מוקדמת נותקו המכשירים לאחר שבועיים שוב. מבירור שנערך התברר כי המכשירים נותקו בשל טעות במשרדי התובעת.

על אף בקשותיו של מנהל התובעת להיפגש עם נציגת השירות בשעות אחר הצהריים נתקבל בסירוב, ולגישתו משביקש להחליף את נציגת השירות נותקו כל המכשירים ללא כל הודעה מוקדמת דבר אשר גרם לנתבעת נזקים רבים.

דיון 

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן.  בחינת בקשת הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיהן וזכויותיהן של הנתבעת אלא אך לבחון האם יש בטענות אלו לכאורה כדי להצדיק את בירורן, קרי, האם יש בתצהירה של הנתבעות עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אם לא מסתבר כי  טענותיו של הנתבע הינן אך "סתמיות" או שנתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, יש ליתן רשות להתגונן.

הנתבעת העלתה מספר טענות-

1.      על אף הבטחותיה של התובעת להוזלה בשיעור של % 30-40%  לא עמדה בהבטחתה.

2.      חיוב בעבור דמי יציאה בניגוד למוסכם בין הצדדים בסכום של 10,234.40 ש"ח לפני מע"מ.

3.      נזקים אשר נגרמו לנתבעת עקב ניתוק המכשירים, בהם קשר עם לקוחות וכן הצורך בהחלפת מספרי הטלפון על חומר פרסומי.

טענות אלו, הן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלח את הנתבעת  לדרכה ולדחות את בקשתה להתגונן על אתר.