החלטה בתיק בש"א 13924/06

1.       המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה לקיפוח המיעוט לפי סעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט -1999 (להלן: " החוק"). בכתב התביעה, שהוגש במקורו בדרך של המרצת פתיחה והועבר לפסים של תביעה רגילה, טוען המשיב כי מעשיהם ומחדליהם של המבקשים 2-3 (להלן: " המבקשים"), בכל הנוגע למבקשת 1 (להלן: " החברה"), גרמו לקיפוחו ולפיכך בית המשפט  מתבקש להורות על הסרת קיפוחו.

2.       הסעד לו עתר המשיב הוא רכישת מניותיו על ידי המבקשים בהתאם לקביעת מעריך שימונה על ידי בית המשפט שישום את שווי החברה בתוספת שווי הנזקים שגרמו המשיבים. עוד מבוקש לחייב את המבקשים להשיב לו הלוואת בעלים שהעמיד לחברה בסך של 1,368,139 ש"ח.

3.       המבקשים הגישו את הבקשה נשוא החלטתי למחיקת התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה. לעמדת המבקשים, יש לחשב את הסעדים המבוקשים בתובענה לצורך תשלום האגרה לפי שווי הסכומים הנתבעים, קרי לפי סכום הלוואת הבעלים שהחזרה מבוקש, ולפי שווי משוער של המניות.

הבקשה הובאה לפני כב' הרשם גלדשטין אשר הורה על קבלת תגובת המשיב.

4.       לאחר קבלת עמדת המשיב, ולאור פסק הדין שניתן רע"א  783/05 ניל ענבי נ' אייל קורן (להלן: " הלכת ענבי"), נדרשה המדינה ליתן עמדתה. המדינה סבורה כי יש להשית על המשיב אגרה בגין שווי המניות כנטען על ידי המבקשים.

5.       מעיון בעמדות הצדדים עולה כי המשיב שילם את האגרה לפי הסכום הכספי הנתבע בנוגע להחזר הלוואת בעלים. מכאן שהמחלוקת נותרה רק בשאלה האם הסעד לרכישת מניות המשיב בחברה, לפי הערכת מעריך, הוא בגדר סעד שבגינו יש לחייב את המשיב באגרה לפי תביעה כספית.

6.       על ההליך חלות תקנות בתי המשפט (אגרות) התשמ"ח 1987 (להלן: " התקנות"), וזאת לאור הוראת המעבר בתקנה 22 לתקנות בתי  המשפט (אגרות) התשס"ז -2007. לענייננו רלוונטית הוראת סעיף 3א לתקנות המורה:

"הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף:

(א)   הליך שהסעד המבוקש בו הוא צו הצהרתי...".

קבלת עמדת המבקשים משמעה שיש להשית אגרה לפי 2.5% משווי המניות לפי פרט 3(א) לתוספת לתקנות, כאשר לגישת המשיב יש להשית אגרה לפי פרט 3 (ב) לתוספת לתקנות לפיה האגרה הינה 825 ש"ח.

7.     בהלכת ענבי נקבע כי תביעה המושתת על סעיף 191 אינה בהכרח תביעה כספית, אלא אם נתבעים בצדה סעדים כספיים אופרטיביים. עוד נקבע כי מקום ליתן פרשנות מרחיבה בהקשר זה לסעיף 191 לחוק, וכדברי כב' השופט רובינשטיין בסעיף ח(5)(ב)(2) לפסק הדין:

"...השאלה היא מה דין האגרה כאשר כוללים הסעדים המבוקשים לפי סעיף 191 גם סעד כספי. ודוק: לדידי סעד בענייני קיפוח - מזה וענייני אגרה -מזה, ואין זהות בין השניים; תיתכן פרשנות רחבה לסעדי סעיף 191, אך משמתבקש סעד אופרטיבי יש מקום לכאורה לאגרה בהתאם לו."

8.     יציין כי במקרה הילכת ענבי נתבעו שני סעדים עיקריים. האחד, ביטול עסקאות בין הנתבעים לבין החברה ובאופן שעל הנתבעים להשיב לחברה את שקיבלו שלא כדין במסגרת אותן עיסקאות. הסעד השני, הסרת הקיפוח על ידי רכישת מניות התובעים במחיר שוק, וזאת בתוספת מחיר שייקבע על ידי בית המשפט שישקף את הנזקים שנגרמו לחברה ו/או למי מהתובעים, כתוצאה ממחדלי הנתבעים הנטענים על ידי התובעים. בנסיבות אותו מקרה, הורה בית המשפט כי הסעדים הנתבעים מחייבים תשלום אגרה לפי סעד כספי ואין עסקינן בתביעה לסעד שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף.

9.       לטעמי, יישום הלכת ענבי על המקרה שלפנינו, מביא למסקנה כי קיימים בתביעה אותם תנאים בעטים הורה בית המשפט בעניין הלכת ענבי על חיוב באגרה לפי שווי כספי.

10.   בסעיפים 158 -161 לכתב התביעה עתר המשיב כדלקמן:

158. בית המשפט מתבקש להורות למעריך לבצע הערכת שווי עדכנית של הנתבעת 1, תוך לקיחה בחשבון של הרכוש, הזכויות וההזדמנויות העסקיות שנגזלו מהנתבעת 1, משכורות שנמשכו מן הנתבעת 1 על ידי הנתבעים 2 ו 3 ותוך התייחסות להסכם השיווק שבין הנתבעת 1 לנתבע 3 כהסכם בלתי תקף.

159. התובע תובע שהמעריך יבצע את הערכת השווי של הנתבעת 1, יביא בחשבון את

פעילות החברה כולל פעילות ג' אז תקשורת , ויעריך את שוויה האמיתי של הנתבעת 1, בהתחשב גם בפעילות שנגזלה ממנה והועבר לג'אז תקשורת או לחברות אחרות בהן לנתבעים 1 ו- 3 יש אינטרס, וללא התחשבות בקיומו של הסכם השיווק שבין הנתבע  לנתבעת 1.

160 כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע כי בהערכת שווי המניות התובע כבעל