בש"א
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
119-06
28/02/2006
|
בפני השופט:
הרשם אילן איטח
|
| - נגד - |
התובע:
רפי סיונוב
עו"ד גדעון פנחסי
|
הנתבע:
נוה אורים - מושב זקנים וזקנות המאוחד (הקדש ציבורי)
עו"ד חיים אלטלף
|
| החלטה |
1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק עב 1856/03 (מותב בראשות כב' השופט אברהמי ונציג הציבור מר קובי משה). פסק הדין ניתן ביום 15.11.05 והומצא לב"כ המבקש ביום 14.12.05, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור הוא ביום שישי 13.1.06 ןלפיכך מוארך עד ליום 15.1.06. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 18.1.06.
2. המבקש תולה את האיחור במצב הבריאותי. אין חולק כי המבקש סובל ממחלה כרונית קשה - צהבת נגיפית מסוג C. לטענתו כתוצאה מהמחלה הוא סובל ממצב דכאוני ומהפרעות שינה וחוסר תפקוד. בתמיכה לטענה זו הוא צרף אישורים רפואיים מיום 26.11.02 ומיום 13.1.05. באישור האחרון נרשם כי לעיתים סובל מחוסר תפקוד. המבקש טוען כי מצב זה גרם לכך שהוא לא היה ער לכך שחלף המועד להגשת הערעור. עוד טען המבקש כי בית הדין קמא עשה "טעות חשבונאית" מבלי לפרט.
3. המשיב התנגד לבקשה, וטען כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. האישורים הרפואיים לא עדכניים, וכפי שהמבקש ניהל את תביעתו במהלך שנת 2005 לא היתה כל מניעה מבחינתו להגיש את הערעור במועד, מה גם שהמבקש לא צרף כל אישור רפואי לכך שחלה החמרה במצבו או שהתרחש ארוע אשר מנע ממנו מלהגיש את הערעור במועד.
4. בהתאם להחלטתי, הגיש המבקש תצהיר ובו הוא היה אמור להתייחס לטענת המשיבה לפיה אין עדות לארוע רפואי אשר מנע את הגשת הערעור במועד. בתצהיר טוען המבקש כי חלה התדרדרות במצבו הרפואי ולתמיכה הוא צרף אישורים רפואיים על החמרה בתפקודי הכבד בבדיקות מיום 25.1.06 יחסית לחודש 9/05. כמו כן "הרחיב" המבקש בנוגע לטענה על "טעות חשבונאית".
5. ביום 28.2.06 התקיים דיון בפני. לדיון הופיע המבקש כשהוא מיוצג על ידי עורך דין (עד אז ייצג המבקש את עצמו). המבקש טען כי במועד האחרון להגשת הערעור הוא היה מרותק למיטה ולפי הוראות הרופא הוא ערך בדיקות דם.
6. על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן- תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה "
מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד".
7. הנימוק שהובא על ידי המבקש לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור הוא מצבו הרפואי. לעניין זה קובעת הפסיקה כי הכלל לעניין זה ידוע ומושרש:
"בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו. ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת דר' ש. לוין (תל אביב, 1995), בעמודים 895 - 896; כך גם בש"א 6919/98
עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום, דינים עליון נה 72). בב"ש 825/86
וידיוקולור בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה כי "...
כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד".
8. במקרה הנוכחי טענות המבקש על מחלתו היו כלליות והתפתחו על ציר הזמן, וספק אם ניתן לראות בהן לכשעצמן משום טעם מיוחד. יחד עם זאת, בשים לב לאיחור הקצר ולכך שלא הוכח כי המשיבה פיתחה ציפיה לסיום ההליך, בשים לנסיבותיו האישיות של המבקש - הן מחלתו והן העובדה כי מדובר בתביעת זכות סוציאלית (פיצויי פיטורים) בגין תקופה העסקה רבת שנים, נראה לי כי זהו המקרה בו תופעל גישתו הסלחנית של בית הדין בפירוש המונח 'טעם מיוחד' ותנתן למבקש האפשרות למצות את זכויותיו הדיוניות, ובכללן זכות הערעור. אמנם צודק ב"כ המשיבה כי טענות המבקש כנגד פסק הדין אינן בבחינת "טעות חשבונאית" וכי טענות אלה סיכוייהן להתקבל אינו רב. אך כאמור, לא מצאתי שהם נעדרי סיכוי באופן שיש בו כדי להתגבר על יתר הטעמים. בסופו של יום בבקשה להארכת מועד על בית הדין לאזן בין האינטרסים של הצדדים.
9. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת. הערעור יוגש תוך 14 ימים ממועד קבלת ההחלטה. איני עושה צו להוצאות. הליך זה יובא בחשבון בעת מתן פסק הדין בערעור.
ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ו (28 בפברואר 2006) במעמד הצדדים
___________________
אילן איטח, רשם