החלטה בתיק בש"א 11407/06

1.         לפני בקשה ליתן להאריך למבקש את המועד להגשת בקשה לרשות להתגונן וליתן לו רשות להתגונן בפני התובענה שבכותרת, שהוגשה בסדר דין מקוצר, שעניינה יתרת חוב של המבקש למשיב, בסך של -.2,500,001 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, ממועד הגשת התובענה ועד לתשלומה בפועל.

2.         העובדות הדרושות לעניין

2.1               המשיב הינו מוסד בנקאי (להלן: " הבנק") שהעניק לחברת ס.ח טימבר בע"מ (להלן: " החברה") שירותים בנקאיים שונים, במסגרת ניהול חשבון בנק. בין היתר, קיבלה החברה אשראי כספי ושירותי בנק אחרים, ולשם כך נחתמה בקשה לפתיחת חשבון, והסכם אשראי כללי.

2.2               המבקש ביחד עם שלושה נוספים, חתם בשלושה מועדים שונים על כתב ערבות (להלן: " הערבות"), להבטחת כל חוב לקיום כלל התחייבויות החברה, ערבות מוגבלת בסכום.

2.3               החברה לא פרעה חובה לבנק ולפיכך פנה האחרון לערבים, בדרישה לשלם את סכום התביעה. דרישת המשיב לא נענתה ולפיכך הגיש הבנק תביעה. המבקש הגיש בקשה לרשות להגן, היא הבקשה נשוא החלטתי.

3.         טענות המבקש

3.1        בפתח הבקשה עותר המבקש להאריך את המועד להגשת הרשות להגן. בהקשר זה טוען המבקש כי מסמכי התביעה נמסרו לו רק ביום 2.4.06, בעבור כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה לבית המשפט, למרות שלא הייתה כל מניעה למסור אותם סמוך להגשת התביעה. עוד נטען כי מסמכי התביעה אבדו למבקש אשר פעל לברר מי התובע על מנת לקבל העתקים של כתב התביעה. ניסיונתיו לעשות כן לרבות במרכז המידע של בתי המשפט הצריכו זמן ממושך ובאופן שרק ביום 17.5.06 עלה בידו לצלם את החומר מתיק בית המשפט והתברר לו גם שם עו"ד המייצג את הבנק בהליך. בקשתו להאריך את המועד לרשות להתגונן כמו גם הבקשה עצמה הוגשו בסמוך לאחר מכן, ביום 21.5.06.

3.2        לגופו של עניין טוען המבקש כי החברה נמנתה על קבוצת חברות (להלן: " הקבוצה"), לה אושר קו אשראי על ידי הבנק בסכום של 11 מיליון ש"ח מתוכו קו האשראי של החברה היה 6.5 מיליון ש"ח. להבטחת האשראי ניתנו לבנק בטחונות שונים ובכללם שיעבוד נכסים ופיקדונות כספיים. לעמדת המבקש, בהסתמך על קו האשראי פעלה החברה אשר ייבאה מוצרים לארץ והפקידה בבנק את השיקים של הלקוחות שבחלקם היו דחויים.

3.3        לטענת המבקש, בעת מעבר הבנק לחברת השקעות, התחלף בחודש מרץ 2003 מנהל הבנק, באופן שהמנהל החדש פעל מאותו מועד באופן שיטתי להקטין את קו האשראי  ולהקשיח את ההתנהלות הבנקאית. החברה קיבלה מהבנק מכתב מיום 6.3.2003 המודיע על צמצום מסגרת האשראי לקבוצה לסך של 6 מיליון ש"ח שמשמעו הקטנת האשראי ב 45%. לטענת המבקש, הודעה שרירותית וחד צדדית זו נעשתה בניגוד למוסכם בין הצדדים.

3.4        המבקש מוסיף וטוען כי הגורמים השונים בקבוצה פנו לבנק בכתב ובעל פה לביטול המכתב. במסגרת זו התקיימה ישיבה בבנק בה נאמר כי החלטת הבנק תגרום לקריסת הקבוצה, לאי כיבוד השיקים של הלקוחות שכן אלה לא יקבלו את התמורה בגין השיקים שכן החברה לא תוכל לספק להם את הסחורה וכי הקבוצה צפויה לעמוד בפני תביעות הלקוחות. לעמדת המבקש, סוכם עם מנהל הבנק שמסגרת האשראי תחזור לסכום המוסכם בסך של 11 מיליון ש"ח ובמקביל יידחה הבנק את פירעון השיקים שהופקדו בחשבון החברה. נטען כי חרף ההסכמה האמורה, הציג הבנק את השיקים לפירעון, הגביל את החשבון והפר את ההסכמים שבין הקבוצה ללקוחותיה וגרם להתמוטטותה וחברה בכללה.  מעשי הבנק גרמו לטענת המבקש להפר התחייבות כלפי הלקוחות, לנזקים, לרבות פגיעה בשמה הטוב של הקבוצה, הפסקת עבודה עם הקבוצה ותביעות בגין אי אספקת סחורה על ידי הקבוצה ועוד.

3.5        כן מעלה המבקש טענות כנגד המשיב שעיקרן בעניין חיובי ריביות, הפקדות שלא כדין, אי כיבוד הסכמים, וכי אין באפשרות המבקש להתגונן כדבעי כנגד התביעה עד לאחר קבלת מסמכים או דפי חשבון או בקשות אשראי. לפיכך מבוקש לחייב את הבנק למסור את המסמכים על מנת שהמבקש יוכל להתגונן ולהאריך את המועד להגשת הבקשה לאחר המצאתם.

4.         הבנק הגיש תגובה לבקשה לה צירף תצהיר ולאחריו הוגשה אף תגובה של המבקש. בפתח

הדיון בבקשה ביום 22.10.07 משך הבנק את התגובה ובכללה התצהיר, ומכאן שאיני נדרש לנטען בהם. לדאבוני, חלה השמטה בפרוטוקול הדיון שכן הדבר לא נרשם בו והדבר הוסדר בהחלטה מיום 4.11.07.

דיון והכרעה

5.         שלושה עניינים דרושים להחלטתי זו. האחד, הארכת המועד להגשת הבקשה לרשות להגן  מחמת האיחור בהגשתה. השני, בקשה לאורכה נוספת עד לקבלת המסמכים השונים המבוקשים מהבנק והשלישית בקשת הרשות להגן עצמה.

6.         הארכת המועד לרשות להתגונן

לאחר עיון בבקשה וטענות הצדדים ויישום ההלכה הפסוקה, סבורני שיש מקום להתיר למבקש את האורכה להגשת הבקשה לרשות להתגונן לגופה. ההלכה הפסוקה מורה כי שעה שמונח לפתחו של בית המשפט כתב הגנה, לא ניתן להתעלם הימנו כפי שנקבע בע"א 519/82 פקיד שומה תל אביב 4 נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240, בעמ' 243:

"...משהוגש כתב הגנה, הרי הוא מצוי בפני בית המשפט, ויהא זה מלאכותי ליתן פסק דין תוך יצירת פיקציה כי כתב ההגנה איננו. זאת ועוד, נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע אינה עניין של מה בכך, וקשה לראות צידוק במתן אפשרות לתובע לקבל פסק דין לטובתו, כאשר ברור מהנסיבות שהנתבע מתגונן נגד התביעה..."

            עוד אפנה לדעתם של כב' השופט ריבלין (כתארו אז) ברע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61 וכב' השופטת ארבל ברע"א 6265/04 כסיף נ' רובין ואח', פ"ד נט(3) 913, לפיהם יש לאזן בין האינטרס המצדיק מתן פסק דין כנגד נתבע שלא הגיש כתב הגנה ולא ביקש להתגונן כנגד תובענה שהוגשה נגדו, לבין זכות הגישה לערכאות וחשיבות ניהול הליך משפטי במעמד שני הצדדים.