החלטה בתיק בש"א 1116/06

ביום 19.9.05 ניתן על-ידי פסק דין בגדרו נקבע כי המבקשים הם בעלי הזכויות בקרקע הידועה כחלקה 89 בגוש 30607 מאדמות בית חנינא בירושלים ("הקרקע"). בפסק דין משלים, שניתן ביום 23.1.06, קבעתי כי הנכס לא היה נכס נפקד במועד הרלוונטי, ועל כן המבקשים זכאים להירשם כבעלים הבלעדיים של הקרקע, בכפוף לתשלום מיסים ואגרות המתחייבים לפי כל דין. כמו כן נפסקו לטובת המבקשים הוצאות בסך 30,000 ש"ח, שישולמו על-ידי משיבים 2, 5 ו-6 ביחד ולחוד.

משיבים 5 ו-6 הגישו ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין מיום 23.1.06 וביקשו לעכב את ביצוע רישום זכויותיהם של המבקשים בלוח הזכויות וכן את תשלום ההוצאות. משיבים אלה סבורים כי סיכויי הצלחתם בערעור גבוהים וכי אם הם יזכו בערעור לאחר רישום הקרקע על שם המבקשים, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, בשל חשש כי המבקשים יבצעו דיספוזיציה בקרקע, כגון העברתה לידי צד שלישי או בניה בקרקע. עוד נטען, כי קיים חשש להסתמכות של צדדים שלישיים על רישום זכויות המבקשים במרשם וכדי למנוע פגיעה באמינות המרשם, מן הראוי לעכב את הרישום עד אשר תוכרע שאלת הזכויות בקרקע בבית המשפט העליון. באשר לתשלום ההוצאות טענו משיבים 5 ו-6 כי במידה ויצליחו בערעור הם יתקשו לגבות מהמבקשים בחזרה את סכום ההוצאות.

המבקשים מתנגדים לעיכוב הביצוע, אך מסכימים לכך שלאחר רישום הקרקע על שמם, תרשם הערה לפיה הם יהיו מנועים מלבצע כל דיספוזיציה בקרקע, לרבות העברת זכויותיהם בקרקע לידי צד שלישי או משכון לטובת צד שלישי, וזאת עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור שהוגש.

הזכויות בקרקע רשומות על שמה של נעמה עטיה עדווי נג'אר ("המנוחה"). הסכסוך בין המבקשים למשיבים 1-3 התגלע על רקע העברת זכויותיה של המנוחה לידי המשיבה 3 ומהמשיבה 3 לידי המבקשים באמצעות יפויי כח וללא שהעברת הזכויות נרשמה בלוח הזכויות. בפסק הדין מיום 19.9.05 הוכרע הסכסוך בין המבקשים למשיבים 1-3 ונקבע כי המבקשים הם בעלי הזכויות בקרקע, וזאת בכפוף להכרעה בשאלה האם מדובר בנכס שהיה נכס נפקד. על קביעה זו לא הוגש ערעור. יוצא אפוא, כי רישום הזכויות בקרקע על שמה של המנוחה אינו משקף את מצבה המשפטי של הקרקע נכון ליום זה. לפיכך, אי רישומה של הקרקע על שמם של המבקשים פוגע באמינות המרשם ועלול להביא לאי סדרים. הטעם שהציגו משיבים 5 ו-6 בדבר אמינות המרשם והסתמכות צדדים שלישיים עליו תומך דווקא ברישום הקרקע על שם המבקשים. הוספת הערה המונעת מהבקשים לעשות כל דיספוזיציה בקרקע עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור העומד בפניו, תשקף באופן המדויק ביותר את מצב הזכויות בקרקע נכון ליום זה.

שונים הם פני הדברים באשר לבניה המתוכננת בקרקע. עילה המצדיקה עיכובו של פסק-דין היא חוסר אפשרות או קושי רב להשיב את המצב לקדמותו אם פסק-הדין מושא הערעור יבוצע ולאחר מכן המערער יזכה בערעורו. "העילה העיקרית לעיכוב ביצוע פסק דין הכפוף לערעור היא מניעת שינוי במצב הקיים כאשר קיים חשש שלא ניתן יהיה להחזירו לקדמותו" (ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד מ(4) 126). ברור לגמרי שאם בסופו דבר יקבל בית המשפט העליון את טענותיהם של משיבים 5-6, האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, אם יוקם מבנה על הקרקע, תהא כרוכה בהוצאות כספיות ניכרות. לפיכך, אין מקום להתיר למבקשים להתחיל בבניה בקרקע, וזאת בכפוף לכל הוראה אחרת שימצא בית המשפט העליון ליתן בעניין זה.

לעניין ההוצאות הכלל הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב ביצוע חיוב כספי, לא כל שכן חיוב בהוצאות משפט (ראו: רע"א 6767/00 ששי נ' אזולאי, תק-על 2000(3) 1780). משיבים 5 ו-6 לא הביאו כל נתון ממשי (וממילא גם לא הוגש תצהיר לעניין זה) המבסס טענה לפיה אי מתן העיכוב יקשה עליהם לגבות בחזרה את סכום ההוצאות, אם יזכו בערעור.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע רישום זכויות המבקשים בלוח הזכויות נדחית. המבקשים זכאים להירשם בלשכת הסדר המקרקעין בירושלים כבעלים הבלעדיים של הקרקע, בכפוף לרישום הערה המונעת מהם לעשות כל דיספוזיציה בקרקע, לרבות העברת זכויותיהם בקרקע לידי צד שלישי או משכון לטובת צד שלישי. המבקשים מנועים מלהתחיל בבניה בקרקע, אך הם רשאים לבצע את כל הפעולות הכרוכות בהליכי הרישוי לצרכי הקמת מבנה בקרקע ואין מניעה כי יינתן להם היתר בניה. סכום ההוצאות שנפסק לטובת המבקשים יועבר אליהם מידי המשיבים המתאימים בתוך 7 ימים.  

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ו (27 באפריל 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.