זוהי בקשה לסילוק תביעת המשיב על הסף.
הבקשה כללה מלכתחילה שלוש טענות. שתי טענות, טענת ההתיישנות וטענת אי צירוף המסמכים, נדחו על הסף בהתאם להחלטתי מיום 28.12.04, מנימוקי אותה החלטה והן אינן עומדות יותר על הפרק (כטענות סף).
נותרה לה הטענה למחיקת התביעה מחמת אי תחולת חוקי מס ערך מוסף על העיסקה נשוא התביעה.
על פי המתואר בכתב התביעה, נערך בין הצדדים בתאריך 9.12.80 הסכם מכר של 60 דונם אדמה (להלן: "העיסקה"), המצויה בשומרון שב"שטחים" (ולפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") ייקראו השטחים להלן: "האזור"). בין הצדדים הוסכם (זכרון דברים - נספח ב' לכתב התביעה), כי אם יחול מס ערך מוסף על העיסקה(כשבעת ביצועה טרם נרשם המשיב כעוסק מורשה), הוא יחול על הרוכשים - הנתבעים - המבקשים בבקשה זו. אלו לא שילמו את המס על העיסקה וזאת אף לאחר שהמשיב הוכר כעוסק מורשה על ידי רשויות המס באזור ונדרש לשלם מס המקביל למס ערך מוסף (כך הוא טוען), מס בלו מוסף, מס בו חויבו תושבי האזור בתקופה הרלוונטית.
תביעת המשיב היא לביטול העיסקה ולחילופין דרש המשיב השבת כספי המס ששילם והחזרי הוצאות פיתוח בקרקעות.
כאמור בפתח החלטתי, בכל הנוגע לתחולת חוקי מס ערך מוסף על העיסקה, טענו המבקשים, כי בתקופה הרלוונטית לא חל מס עך מוסף על עיסקת מכר באזור, כאשר בכל מקרה אף אם היה חל מס ערך מוסף על העיסקה, אין המשיב יכול לדרוש תשלומו, שהרי לא הוצאה חשבונית כדין בעבור תשלום המס.
המשיב הגיב לבקשה וציין, כי פנה חזור ושנה אל המבקשים וביקש מהם להעביר אליו את מס ערך המוסף שנדרש ממנו. הוא הפנה למקור החוקי אשר חייב, לשיטתו, את תשלום מס בלו מוסף באזור והוא - סעיף 50 לצו הבלו על מוצרים מקומיים מס' 31(75) לשנת 1976 (להלן: "צו הבלו"). המשיב, שהגיע להסדר פשרה עם רשויות המס באזור לגבי תשלום המס על כל עיסקאותיו (לאחר שהוכר כעוסק מורשה), שילם את המס שנדרש, במרוכז, לרבות בגין העסקה נשוא התובענה דנא (נספח ג' לכתב התגובה).
לשיטת המשיב, כאמור, מערכת דינים שונה, אך מקבילה לזו שבישראל, מסדירה את מסגרת המס באזור, בשינויים המתחייבים.
בכל מקרה, בשנת 1986, תוקן החוק, כך שניתן ללמוד ממנו על הקבלת מס בלו למס ערך מוסף (סעיף 144 למשל).
לפיכך סבור המשיב, יש לחייב את המבקשים, לפי סעיף 9 לזכרון הדברים, בתשלום מס ערך מוסף (מס בלו מוסף).
לעניין תחולת המס באזור, הפנה המשיב למספר מקורות בפסיקה, בחקיקה ובספרות המשפטית, התומכים בעמדתו.
הצדדים השלימו טיעוניהם, כפי החלטתי מתאריך 28.12.04.
שתי הערות טכניות בטרם הכרעה. המבקשים שבו ונדרשו בטיעונים הכתובים לשאלת צירוף (או צירוף) מסמכים מהותיים, טענה שסולקה על ידי על הסף. העובדה ששבו ונדרשו לטענה, חרף החלטתי, מצדיקה התייחסות נפרדת אגב פסיקת ההוצאות בהליך זה. מעבר לכך, הטיעונים הוגשו באיחור ובהמשך, משהוגשה בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט, נעלם ולא מצא דרכו אלי אלא לאחרונה.
לענין אותה בקשה, הרי שעד היום לא הוגשה לה תגובה, מנגד, ב"כ המשיב (שהוא המבקש בבש"א 5089/05) לא המציא עד היום אישורי מסירה של הבקשה למבקשים דנא (המשיבים באותה בקשה). לפיכך ולאור התראתי המפורשת בב"כ המשיב כי אם לא יומצאו אישורי מסירה אמחוק את הבקשה, נמחקת בש"א 5089/05.
לטענת המבקשים, מרגע שלא צורפה חשבונית מס בקשר לעיסקה או כל מסמך אחר שיכל להעיד על תשלום מס, כאילו לא נטענה טענה לעניין מס ערך מוסף. בכל אופן, הפנו המבקשים לסעיף 46(א) לחוק, לפיו היה על המשיב להוציא חשבונית מס בתאריך 23.12.80 (14 יום לאחר החיוב במס), כשברור, חשבונית לא הוצאה.
עם זאת, אין באפשרות המשיב לדרוש תשלום מס בלו מוסף, שעה שהוסכם בין הצדדים על תשלום מס ערך מוסף. מעבר לכך, אף אם ניתן לערוך את ההקבלה לה טען המשיב, נכנסה היא לתוקף, אך לאחר תיקון 6 לחוק - ס"ח תשמ"ו 284, שעסק בהטלת המס באזור, אולם תחילתו בשנת 1986, שש שנים לאחר ביצוע העיסקה וכמובן ללא תחולה רטרואקטיבית.
כמו כן, התייחסו המבקשים לטענת המשיב, כי יש להחיל את צו הבלו לתשלום על עיסקאות שנעשו באזור. לשיטתם, מס בלו מוסף חל על תושבי האזור בתקופה הרלוונטית, אך אין הוא חל על עיסקאות בין אזרחי מדינת ישראל, אלא על עיסקאות בין אזרחי המדינה לבין תושבי האזור, שאינם אזרחי מדינת ישראל וזאת מסיבות כלכליות, כפי שפורט בבג"צ 69/81
באסיל אבו עיטה נ' מפקד אזור יהודה ושומרון, פ"ד לז(2) 197 (להלן: "בג"צ אבו עיטה"), שצורף אף לטענות המשיב.
טענתם האחרונה של המבקשים, נעוצה אף היא בתיקון מס' 6 לחוק, שכלל את סעיף 144 א' לחוק, לפיו הוטל מס ערך מוסף "... גם על עיסקאות שנעשו באזור בידי אזרח ישראלי תושב האזור...". ניתן להבין, כי עובר לתיקון, עיסקה שנעשתה באזור בידי אזרח ישראלי תושב האזור (המשיב בענייננו), לא חוייבה במס.
המשיב השלים טיעוניו וציין ראשית, כי העסקה כן חוייבה בתשלום מס - מס בלו מוסף, שהונהג באזור בתקופה הרלוונטית במקביל למס ערך מוסף.
המשיב הסתמך על בג"צ אבו עיטה, שקבע כי צו הבלו תקף ומקורו הינו בצורך לשמור על חיי כלכלה תקינים באזור, כך שהנהגתו של מס ערך מוסף בישראל, חייבה הנהגתו של מיסוי מקביל.
לטענת המשיב וכפי שעלה מבג"צ אבו עיטה, תיקון 6 לחוק, איפשר החלה של מס ערך מוסף, ישירות על אזרחי ישראל תושבי האזור, תוך הפעלת מנגנון שימנע כפל מס.
על כן, ניתן לראות באופן חד משמעי כי מס בלו מוסף היה נהוג על עסקאות באזור, ומשמש הוא למעשה, שם נרדף למס ערך מוסף החל בשטחים הכבושים.
כמו כן, התייחס המשיב לטענת המבקשים, לפיה, צו הבלו מטיל מס על עסקאות באזור, שאחד מן הצדדים הינו תושב האזור, בין אם נעשתה עסקה עם תושב אזור אחר ובין אם תושב ישראלי, כאשר הנכס נמצא באזור. לטענתו, נוכח העובדה שהינו תושב האזור, הרי שהעסקה הייתה חייבת במס, ואין מקום להגיב לטענת המבקשים.
בכל מקרה, סיים המשיב וטען, כי שאר המחלוקות כפי שעלו, שאלת ההתיישנות והטענה בדבר היעדר מסמך מהותי - הוכחת חיוב המשיב במס, מקומן להתברר במסגרת שלב הראיות.