1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. פריאל) מיום 15.10.2006 ולפיה דחתה את בקשת המבקש למתן צו זמני למניעת הפעלת פאב בסמוך לדירתו.
להחלטה נשוא הבקשה, קדמה החלטה אחרת, שדחתה בקשה קודמת של המבקש, מן הנימוק שהבקשה מוקדמת מדי. בר"ע על החלטה זו נדחתה, כך שהבקשה נשוא הבר"ע שבפנינו, היא "סיבוב שני" בין הצדדים הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור.
2. המבקש מתגורר בקריית חיים בדירה בקומה השלישית בבניין הממוקם בצומת הרחובות אח"י אילת - שבטי ישראל. מצדו השני של הרחוב, בבניין שייעודו למסחר ולמשרדים, הקימה המשיבה מס' 1, שבבעלותו ובניהולו של המשיב 2, עסק של פאב/מסעדה שנועד להכיל כשלוש מאות מבקרים (להלן: "
העסק"). המבקש עתר למתן צו מניעה כנגד הפעלת העסק, בטענה למטרדי רעש והמולה, ובכך שבשל היעדר מקומות חנייה למבקרים בעסק, הוא מתקשה למצוא מקום חנייה למכוניתו.
3. בית המשפט קמא דחה את טענת המבקש לתחולתה של עוולת המטרד, מן הטעם שהמבקש לא הוכיח שהפעלת הפאב על ידי המשיבים, מגדילה את המטרד הנובע מבתי עסק אחרים במקום - בית קפה גדול בשם "דיזל" השוכן בקומה הראשונה באותו בניין בו מופעל העסק, ופאבים נוספים באיזור, שמהם בוקעים תדיר צלילי מוסיקת "טראנס".
לעניין מצוקת החניה של המבקש, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין ממש בטענה, לאחר שנתברר כי למבקש חנייה במגרש הבניין בו נמצאת דירתו.
הדילמה העיקרית שניצבה בפני בית המשפט קמא, היא העובדה שטרם ניתן רשיון עסק לעסק. בית המשפט קבע כי מאחר שהמבקש הצהיר בחקירתו הנגדית שנושא רשיון העסק אינו מעניין אותו, הדבר שומט את הבסיס לבקשתו למתן סעד זמני, ככל שזו מושתתת על הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין או על הלכת ע"א 140/53
אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ. לוי, פ"ד ט(2) 1666 (להלן: "
הלכת אדמה"). מכל מקום, בית המשפט קבע בהחלטתו, כי השאלה בנוגע לתחולתן של עוולות אלו, אינה יכולה להיות מוכרעת בשלב זה של הדיון.
כן הצביע בית המשפט קמא על שיקולים נוספים, בגינם אין ליתן למבקש את הסעד הזמני שנתבקש על ידו, ושאותם נזכיר בהמשך.
4. על כך נסבה הבקשה שבפנינו. המבקש ריכז את חיציו בטענה שהמשיבים הם פורעי חוק בכך שהם מפעילים את העסק ללא רשיון. היש בטענה זו כדי להקים למבקש עילת תביעה לכאורית?
הפעלת עסק ללא רשיון היא עבירה פלילית. לכאורה, הצורך לקבל רשיון עסק ממלא אחר יסוד "החובה" בעוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בדומה לצורך לקבל היתר בנייה - ע"א 273/80
מדינה
נ'
כהן, פ"ד לז(2) 29 (1983); ע"א 711/82
בלומנטל בע"מ
נ'
תיכון, פ"ד לט(2) 477 (1985). העובדה שבנורמה פלילית עסקינן, אינה שוללת מיניה וביה את התרופה האזרחית של תביעת נזיקין - ע' בר-שירה וד' לוינסון-זמיר
"הפרת חובה חקוקה" דיני הנזיקין
:
נ
העוולות השונות,מהד' 2, (המכון למחקרי חקיקה, ג' טדסקי עורך, תשמ"ט) 44. וכפי שנאמר בע"א 245/81
סולטאן
נ'
סולטאן, פ"ד לח(3) 169 (1984) "
אין סתירה בין מטרתו של חיקוק להגן על אנטרס החברה בכללותה לבין המטרה להגן על אנטרס של הפרט שנפגע מהפרתו". (באותו מקרה נדונה הוראת סעיף 181 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 האוסרת על גירוש אשה בעל כורחה). בנוסף ליסוד הנזק שבעוולה של הפרת חובה חקוקה, על התובע להראות אפוא כי החיקוק נוגע לטובתו ולהגנתו.
מכל מקום, לא סגי בכך שראובן עושה מעשה אסור, כדי להקים לשמעון עילת תביעה כנגדו:
"...כי בעשיית המעשה האסור, כשלעצמו, אין כדי להקים זכות תביעה וגם על התובע צו מניעה לעמוד בתנאי סף של פגיעה מוחשית ("פוגע בנוחיותו או בהנאתו מרכושו"). הקסם בטענה - כמעט אמרנו "הדמגוגיה" - לפיה המדובר בעבריין פורק עול, המבצע מעשים אסורים ופוגעניים בריש גלי, אינה מספיקה כדי להקים מעמד לכל אדם למניעת אותה פעולה אסורה" - ע"א (י-ם) 6121/99
החברה להגנת הטבע נ' עמותת בית הכנסת הגדול, תק-מח 99(3).
5. מעשה בלתי חוקי כשלעצמו, אינו מעמיד אפוא עילת תביעה בנזיקין. אין אדם יכול לתבוע את רעהו על הפרה של חוקי התכנון והבנייה, אלא אם הראה, שהמעשה גרם נזק או פגע בנוחיותו או בהנאתו, גם אם אותה פגיעה אינה מגיעה כדי עוולת מטרד בדיני הנזיקין - הלכת
אדמה לעיל, בעקבות ההלכה שנפסקה בבג"צ 16/50
איגרא-רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א, פ"ד ה 229.; בר"ע 62/83
ברוך בעל טכסא נ. גונן, פ"ד לח (1) 281 (1984). שאלה היא אם הלכת אדמה "נדחסת" למסגרת העוולה של הפרת חובה חקוקה כפי שעולה מע"א 416/58
ג'דעון
נ' סלימאן, פ"ד יג 916, 923 מול א' [וראה גם בג"ץ 527/74
ח'לף
נ'
הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז הצפון, פ"ד כט(2) 319 (1975)], או שמא היא עומדת על רגליה שלה, לכל הפחות בדיני התכנון והבנייה - דברי השופט חשין בג"ץ 1921/94
סוקר נ' הועדה לבניה למגורי ולתעשיה, פ"ד מח(4) 237 (1994); א. ברק "
פרשנות במשפט" (נבו, תשנ"ד) כרך שלישי "פרשנות חוקתית" עמ' 777-792.
לצורך הבקשה דכאן, איננו נדרשים לשאלה זו. בפני בית המשפט קמא הונחו חוות דעת סותרות לעניין מטרד הרעש, וטרם הוכח, בשלב זה, כי הפעלת העסק תורמת לעלייה במפלס הרעש המגיע לדירתו של המבקש. לכך יש להוסיף, כי לצורך השלב של סעד זמני, יש ליתן משקל להצהרתו של המבקש, שנושא רשיון העסק כלל אינו מעניינו.
[במאמר מוסגר אציין כי מהאישורים שצירפו המשיבים עולה, שניתנו לעסק האישורים הדרושים להפעלתו, בכל הקשור להיבטים של בריאות ובטיחות המבקרים, קרי, אישור משרד הבריאות, המשטרה ומכבי אש. רשיון העסק טרם ניתן בשל אי התקיימות תנאים הנדרשים על פי דיני התכנון והבנייה, כמו מספר מקומות חנייה וקבלת היתר לשימוש חורג להפעלת עסק של פאב, במקום משרדים, בהתאם להיתר הבנייה שניתן לבניין].
6. למיצער, גם בהנחה שלמבקש עומדת עילת תביעה לכאורית, מן הטעם שהפעלת העסק גורמת לו לו אי נוחות או פגיעה מהנאתו מרכושו, יש לזכור כי "
השיקול בדבר הסיכוי להצליח בתביעה הוא רק אחד השיקולים אותו יקח בית המשפט בחשבון בבואו להכריע אם להעניק הסעד המבוקש כבר בשלב המוקדם...ואולם מלבד שיקול זה על בית המשפט עוד לבחון את מאזן הנוחות של בעלי הדין ומי מהשניים ייפגע יותר על-ידי מתן הסעד או סירובו". - ע"א 418/79
משה תאני ואח' נ' רמי כהן, פ"ד לד(4) 161 (1980).
כך, לעניין מאזן הנוחות, נציין שמדובר באיזור שוקק פעילות של בתי עסק, לרבות בית קפה 'דיזל' הנמצא באותו בניין בו נמצא העסק, וכי המשיבים כבר השקיעו בעסק מליוני שקלים. מנגד, המבקש הוא התושב היחיד באיזור המלין כנגד פעילות העסק.
לכך יש להוסיף את נושא תום הלב, והחשש שעמד בפני בית המשפט קמא, שמא מאחורי הבקשה ניצבים מניעים זרים שבבסיסם הרצון של עסקים מתחרים לפגוע במשיבים. בית המשפט קמא הצביע על כך שהמבקש לא פעל כנגד עסקים אחרים וכן הצביע על קשרי ידידות בין המבקש לבין בעלי בית הקפה 'דיזל' המתנהל בקומה הראשונה בבניין בו נמצא העסק. לא למוצר לציין כי גם בית הקפה 'דיזל' פועל ללא רשיון עסק, כמו גם עסקים אחרים באיזור.
7. לכך יש להוסיף, כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני, וכפי שנאמר בע"א 418/79 הנ"ל: "
כלל נקוט בידינו כי ההכרעה בשאלה אם להעניק סעד ביניים מהסוג הנידון הוא בשיקול דעתו של השופט המתבקש לתתו ובית המשפט שלערעור לא ימהר להתערב בדבר, מלבד במקרים בו נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעת זה".
על כך חזרה הפסיקה פעמים רבות: "
כלל הוא שערכאת הערעור מהססת בדרך כלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית כאשר מדובר בסעד זמני ותעשה כן רק כאשר ברור שזו נתפסה לטעות" - רע"א 158/88
דליה אילון-לוי נ' .
CARNEGEI ASSOCIATES INC תק-על 88(2), 1200; "
השאלה אם להעניק סעד של צו מניעה זמני מסורה כרגיל וכמקובל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית באין להפריע לזו במלאכתה על-ידי שמיעת ערעור ברשות אלא בנסיבות יוצאות דופן" - רע"א 7690/95
רוני לאופר
נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים שליד עיריית נהריה, תקדין עליון, כרך 96(2) 575; "
הלכה פסוקה היא, שאין בית משפט זה מתערב בהחלטות על מתן סעד זמני אלא במקרים בהם קיים צידוק מיוחד להתערבותו" - רע"א 1045/98
חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן נ' מועין ח'ורי, דינים עליון נד 99 (1998).