בר"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
742-05
13/11/2005
|
בפני השופט:
הנשיא סטיב אדלר
|
| - נגד - |
התובע:
תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ
|
הנתבע:
שמעון אג'ובל ו - 61 אחרים
|
| החלטה |
1. המבקשת (להלן:
תנובה) פנתה לבית דין זה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 4.9.2005 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור הגב' חנה קפלניקוב ומר צבי קונסטרינסקי; עב 1977/03). בפסק הדין החלקי, נדחתה בקשתה של תנובה לסילוק התביעה שהגישו המשיבים על הסף, ככל שהיא מתייחסת לתביעה לתשלום תוספת השכר שנקבעה בפסק הבוררות של רשות השיפוט המחוזית מיום 18.1.2000, לתקופה שמיום 1.1.1998 ואילך.
2.
וזה הרקע לבקשה: בקשה זו מהווה המשך למסכת התדיינויות המתנהלת בין הצדדים מאז אפריל 1992, מסכת הליכים שנדמה היה שבאה לקיצה בפסקי הדין של בית דין זה מיום 2.9.2002 ומיום 4.9.2003.
ראשית גלגולו של הליך זה הוא בתביעה שהגישו המשיבים, מחלקי חלב ומוצריו ברכב שבבעלותם, כנגד תנובה. התביעה הוגשה ביום 24.4.1992 בפני רשות השיפוט המחוזית של ההסתדרות. במסגרת תובענה זו, עתרו המשיבים למתן צו שיורה לתנובה לשלם להם תוספת שכר בשיעור 11.6% על פי הסכם שנחתם ביום 19.11.1990 בין תנובה לבין הועד הארצי של עובדי תנובה לכלל עובדי תנובה (להלן: "
הסכם 90"). הדיון בפני רשות השיפוט המחוזית נמשך על פני תקופת זמן ארוכה, בין היתר, בשל בקשות מקדמיות שונות. מכל מקום, בהתאם להחלטת רשות השיפוט המחוזית, הגישו המשיבים ביום 22.4.1999 כתב תביעה מכומת (הנתמך בחוות דעת מומחה - כלכלן) שהתייחס לשיעור החוב הנטען עד ליום 31.12.1997 (להלן:
התקופה הראשונה). בפסק דינה של רשות השיפוט המחוזית מיום 18.1.2000, הוכרו המשיבים כעובדי תנובה והסכם 90 הוחל עליהם. אלא, שמאחר ותנובה שילמה למחלקי החלב גם תוספת המכונה "פז"מ מחלקים" - תוספת שלא שולמה לכלל עובדי תנובה - רשות השיפוט פסקה למשיבים מחצית מסכום ההפרש שבין שיעורה המלא של התוספת לבין השיעור ששולם למשיבים (4.77%). ערעורים שהגישו שני הצדדים לרשות השיפוט הארצית נדחו בפסק דינה מיום 28.2.2001. או אז, פנתה תנובה לבית הדין האזורי בתל-אביב בבקשה לביטול פסק דינה של רשות השיפוט הארצית (עב 2887/01). בקשתה נדחתה בפסק דין מיום 22.5.2002. ערעור שהגישה תנובה לבית דין זה נמחק לבקשתה ביום 2.9.2002. ערעורם של שני משיבים נוספים נדחה בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 4.9.2003. בכך תם הפרק הראשון בהתדיינות שבין הצדדים בכל הנוגע לתחולתו של הסכם 90 על המשיבים.
3. כפי שעולה מטיעוני הצדדים ומהחלטת בית הדין האזורי, תנובה יישמה את פסק דינה החלוט של רשות השיפוט המחוזית ביחס לתקופת פסק הדין בלבד, קרי, שילמה למשיבים את התוספת בשיעור 4.77% עד ליום 31.12.1997. לפיכך, פנו המשיבים לבית הדין האזורי בתל-אביב ביום 19.3.2003, בתביעה להחלת הסכם 90 עליהם גם לאחר תום התקופה הראשונה, מיום 1.1.1998 ואילך (להלן:
התקופה השנייה). תנובה הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת השתק עילה, השתק פלוגתא והתיישנות. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה באופן חלקי כדלקמן: התביעה לקבלת התוספת בשיעורה המלא (9.54%), רוצה לומר; בשיעור העולה על זה שבפסק הבורר, נדחתה על הסף. עם זאת, נדחתה בקשתה של תנובה לסילוק התביעה על הסף ככל שעניינה בתשלום התוספת על פי השיעורים שנקבעו בפסק הבורר (ביחס לתקופה השנייה). מכאן בקשת רשות הערעור.
5. עניינה של בקשה זו בתובענה של קבוצת עובדים שעילתה באי תשלום חלק משכרם, על פי הנפסק בפסק דינה החלוט של רשות השיפוט המחוזית. בנסיבות אלה, סבור אני שאין מקום לקיים דיון בערעור על החלטת הביניים של בית הדין האזורי שקבע כי אין מקום לסלק על הסף את התובענות ויש לקיים את הדיון בהליך העיקרי בהקדם האפשרי.
יתרה מזו, החלטתו של בית הדין האזורי עולה בקנה אחד עם מגמתם של בתי הדין לעבודה לברר תובענות לגופן ולעשות שימוש בסנקציה של סילוק על הסף במשורה (ראו: דב"ע מד/129-3
פרחיה אשר - מדינת ישראל, פד"ע טז 375; דב"ע שן/112-3
אריה שקולניק - אל על בע"מ, פד"ע כא 447). איני מוצא בהחלטתו של בית הדין האזורי טעות שיהא בה כדי להצדיק חריגה מכלל זה.
6. לאור האמור, הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 2,500 ש"ח.
ניתנה בהעדר הצדדים היום יא' בחשון התשס"ו (13.11.2005) ותשלח לצדדים.
סטיב אדלר
נשיא