1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב - מוטולה; בל 8026/04), בה נדחתה בקשת המבקש לפסילת המומחה הרפואי שמינה בית הדין, ד"ר דן ניר, ומינוי מומחה אחר תחתיו.
2. המבקש הגיש תביעה לבית הדין האזורי להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון, מהם הוא סובל לטענתו, כפגיעה בעבודה. בעובדות שהועברו למומחה צויין, כי
"התובע עובד בחברת אל על ולפני כן עבד בתעשייה האווירית בתפקיד של פחח מטוסים במשך 30 שנה... במסגרת עבודתו היה התובע חשוף לרעש מזיק... לעובד סופקו לשימושו מגיני אוזניים נגד רעש. התובע סובל מירידה בשמיעה המלווה בטינטון תמידי דו - צדדי". המומחה הרפואי שמינה בית הדין האזורי, חיווה דעתו כי בדיקות השמיעה מראות סף שמיעת דיבור תקין, כאשר קיים ליקוי שמיעה קל בתדרים הגבוהים. המומחה הוסיף וציין, כי רק אחת משלוש בדיקות השמיעה מראה עקומת שמיעה אופיינית לנזק מושרה רעש. אשר לטינטון, ציין המומחה, כי מדובר בתלונה סובייקטיבית שאינה בת - מדידה, אך בהסמכו על מדדים אובייקטיבים ואופן תיאור הטינטון על ידי המבקש, הגיע המומחה הרפואי לכלל מסקנה, כי
"ספק רב מאוד לגבי אמינות תלונת הטינטון או קישורה לתנאי העבודה ברעש". מסקנתו של המומחה, נסמכה, בין השאר, על השוני בין בדיקות השמיעה וצורת עקומת השמיעה בחלק מבדיקות השמיעה. כן ציין המומחה, כי
"בחשיפה לתנאי רעש קבועים, צפוי ליקוי שמיעה מושרה רעש והטינטון הנלווה לו להתפתח בהדרגה בתוך 10-15 שנים ולהתייצב ברמה קבועה. תלונה על הופעה פתאומית של טינטון לאחר 20-25 שנות עבודה באותם תנאים, חשודה כבלתי אמינה".
3. עם קבלת תשובות המומחה, עתר המבקש לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה רפואי אחר. עיקר טענותיו בפני בית הדין קמא, כמו גם במסגרת הבקשה שבפני, הינן, כי המומחה הרפואי סטה מהקביעה העובדתית, לפיה "התובע סובל מירידה בשמיעה המלווה בטינטון תמידי דו צדדי" וכן לא נתן פרוש נכון למסמכים הרפואיים שעמדו בפניו מהשנים 2004 - 2005. כן מלין המבקש על כך שהמומחה הרפואי נדרש לבחינת אמינות תלונותיו על קיומו של טינטון, באשר לשיטתו סוגיות של אמינות מסורות להכרעת בית הדין. לבסוף, נטען כי המומחה התייחס לתאונת דרכים שעבר המבקש ולחבלה קהה באוזנו בשנת 1991, כסיבות אפשריות לליקוי השמיעה הקל בתדרים הגבוהים, בעוד לשיטת המבקש מדובר בארועים קלים מן העבר הרחוק.
4. בית הדין דחה את בקשת מר אטל לפסילת חוות דעת המומחה ולמינוי מומחה אחר תחתיו, בציינו כי העובדה שצויין בהחלטת העובדות, שהתובע סובל מירידה בשמיעה ומטינטון, ביטאה את תלונות המבקש ולא נועדה לכבול את שיקול דעתו המקצועי של המומחה הרפואי, שהתבקש ליתן מענה לשאלה מהו הליקוי הימנו סובל המבקש והאם ליקוי זה קשור לתנאי עבודתו. בית הדין לא מצא כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות מינוי מומחה רפואי אחר וציין כי ראוי שהשגותיו של המבקש על חוות דעת המומחה, תמצאנה ביטויין בשאלות הבהרה.
5. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל המסמכים שצורפו לה, נחה דעתי, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, הראוייה להתאשר מטעמיה. המומחה הרפואי מונה לבחון מהו ליקויו של המבקש והאם הוא קשור בקשר סיבתי - רפואי לתנאי עבודתו, מובן שתלונות המבקש, אף אם נוסחו כעובדה, אינן מחייבות את המומחה, אשר בוחן את תלונות המבקש; את המסמכים הרפואיים ואת בדיקות השמיעה, ומחווה דעתו באשר לשאלות שנשאל.
טענות דומות לטענות המבקש, כי בחינת אמינות תלונות המבקש ביחס לקיומו של טינטון אינה מסורה למומחה הרפואי, נדחו בעבר בשורה של החלטות שניתנו על ידי בית דין זה ביחס לקביעות של וועדות רפואיות. בתוך כך, נפסק כי
"בדיקת קיומו של טינטון נעשית לאור תלונה סובייקטיבית בעניין זה. עם זאת, אין די בכך שהנפגע טוען לקיומו של טינטון, והוועדה רשאית להעזר בבדיקות שונות על מנת לקבוע האם הנפגע סובל מטנטון כמשמעו במבחני הנכות. במקרה דנא ציינה הוועדה כי היא נעזרת בבדיקות עזר המסייעות בידה לאשר או לשלול את תלונותיו של הנבדק ומצאה, כי טנטון כזה אינו אופייני לנזק מרעש ואולי מקורו בנזק השמיעתי שנמצא באוזן ימין שכפי שנקבע אינו קשור לחשיפה לרעש. קביעה זו, הנסמכת על מענה פיו של המבקש, הינה במסגרת סמכות הוועדה, ולא מצאתי כי היה על בית הדין קמא להתערב בה" ברע 502/03 עמריה חאלד - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסמה, ניתנה ביום 30.03.04)
. משמע, לא די בכך שהמבוטח מתלונן על טינטון. המומחה רשאי, ואפשר אף חייב, לבחון את תיאור הטינטון, מתי החלו התלונות על טינטון, תדרי השמיעה בהם מופיע הטינטון, צורות עקומת השמיעה וכל כיוצא בזה, על מנת לקבוע האם הטענה הסובייקטיבית לקיומו של טינטון, הינה אמינה והאם מדובר בטינטון מושרה רעש. במקרה דנא, איני סבור כי המומחה הרפואי חרג מסמכותו, עת ציין את כלל הנתונים אשר הובילו אותו למסקנתו, לפיה המבקש אינו סובל מטינטון תמידי, שהינו תוצאת נזק מחשיפה לרעש.
6. לאמור אוסיף, כי
"... יש להבחין בין מינוי מומחה 'אחר' לבין מינוי 'מומחה נוסף'. פסילת חוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, ומינוי מומחה אחר במקומו, אינה מעשה שבכל יום... סיבות אפשריות לפסילת מומחה הן: ... חוות דעתו מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין וקיים חשש שלא יהיה פתוח לשינוי מסקנתו הראשונה; חוות דעתו מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה; המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה... ככלל, אין לפסול חוות דעת של מומחה אם ניתן לתקן את הפגם על ידי הפניית שאלות הבהרה אליו" (ס' אדלר מומחים יועצים רפואיים בבתי הדין לעבודה "המשפט" כרך ב' עמ' 199, 209). במקרה דנא התבקשה פסילת המומחה הרפואי מטעם בית הדין ומינוי מומחה אחר תחתיו, בלי שהוכחה אף לא אחת מן הסיבות לעשות כן. בתוך כך, כפי שצויין לעיל, כבית הדין קמא, אף אני איני סבור שהמומחה סטה מן העובדות שבהחלטת בית הדין.
זאת ועוד זאת. כפי שצויין לעיל, אין מקום להענות לבקשה לפסילת מומחה רפואי, טרם נשאל המומחה שאלות הבהרה. זאת, באשר דרך המלך לבחון את האמור בחוות דעת מומחה יועץ רפואי, ולקבל הבהרות באשר לאמור בה, הינה הפניית שאלות הבהרה (עבל 81/96 משה בצלאל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם ניתן ביום 22.11.00).
7.
סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז סיוון התשס"ז (13.06.2007), בהעדר הצדדים.
סטיב אדלר, נשיא