החלטה בתיק ברע 3180/07

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט גד ארנברג) מיום 17.4.07 בת"א 1329/06, בה נדחתה בקשת המבקשות להביא ראיות - בדמות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה - לסתירת קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי אודות נכותו של המשיב עקב פגיעה בגבו כתוצאה מתאונת הדרכים נשוא התביעה, מיום 13.11.02. 

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בלא צורך בתשובה עליה, כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

הוועדה מדרג ראשון של מל"ל קבעה (ביום 19.10.04) כי התאונה לא גרמה נכות יציבה כלשהי למשיב, וזאת לאור שני נתונים שפורטו בהחלטתה המצביעים על פגיעות בגבו קודם לתאונה. הוועדה הרפואית לעררים לא קיבלה מסקנה זאת וקבעה (ביום 3.2.05) כי התאונה הסבה למשיב חבלת גב המתבטאת בנכות יציבה בשיעור של 20%. לאחר מכן (ביום 7.4.05) החליטה הוועדה לעררים להפעיל במלואה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956, בשל כך שהמשיב אינו יכול לחזור לעבודתו כנהג, ולהגדיל את נכותו היציבה בעוד 10% (סך הכל 30%).

המבקשות טענו בפני בית משפט השלום כי מתקיים בענייננו טעם מיוחד להתרת הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים, כאמור בסיפא של סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הטעם המיוחד הוא שהוועדה לעררים לא הייתה מודעת לאסופת מסמכים, שהונחו על ידי המבקשות בפני בית המשפט, המלמדים כי המשיב סבל לאורך שנים לא מעטות לפני התאונה מבעיות גב חריפות ורציפות, שמקורן, לדידן של המבקשות, ב-9 תאונות עבודה אותן חווה במהלך השנים.       

את דחיית הבקשה סמך בית משפט השלום על שני נימוקים: ראשית, על כך שבהחלטת הוועדה לעררים נאמר כי לפני מתן החלטתה עמדה בפניה החלטת הוועדה מדרג ראשון. מאחר שבהחלטת הוועדה מדרג ראשון צוין מצבו של המשיב קודם התאונה, ממילא גם הוועדה לעררים הייתה ערה למצב זה. שנית, על כך שהבקשה להבאת ראיות לסתור הוגשה באיחור, לאחר שהצדדים הוזהרו כי בקשות שיוגשו באיחור לא יתקבלו.

המבקשות מתעלמות בבקשתן מהנימוק השני, ותוקפות רק את הנימוק הראשון. לטענתן, לא היה מקום לקביעתו של בית משפט השלום כי הוועדה לעררים הייתה ערה למצבו של המשיב לפני התאונה. זאת הן בשל היקף המידע שעמד בנדון בפני הוועדה מדרג ראשון והן בשל אופן ההתחקות של הוועדה לעררים אחר המידע שעמד בפני הוועדה מדרג ראשון. הוועדה מדרג ראשון הסתמכה על שני ממצאים רפואיים מהתקופה הסמוכה לתאונה - דו"ח חדר מיון ופיענוח בדיקות הדמיה מיום התאונה וסמוך מאד לאחריה - אך לא על שורת המסמכים שצורפו לבקשה, וכלל לא הונחו בפני הוועדה, המתעדים את היסטוריית פגיעות העבודה של המשיב החל משנת 1988. אם לא די בכך הרי שהוועדה לעררים לא הייתה מודעת אף לא לשני הממצאים הנ"ל מהם הוועדה מדרג ראשון הסיקה את מצב המשיב לפני התאונה. אמנם פרוטוקול הוועדה לעררים מונה בין ה" מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הועדה" גם את פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון מיום 19.10.04. אולם, לטענת המבקשות, הימצאות פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון בפני הוועדה לעררים אינה אומרת בהכרח כי הוועדה לעררים עיינה בפרוטוקול וקראה את כל הכתוב בו.

הטענה האחרונה אינה מקובלת עלי. בית משפט השלום רשאי היה להעמיד את הוועדה לעררים בחזקתה כי לפני מתן החלטתה עיינה במסמכים אותם טרחה לפרט בפרוטוקול ככאלה שעמדו בפניה.  לא זו בלבד,  אלא  שפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 3.2.05  מונה במפורש,  בסעיף  12(3), בין אותם מסמכים לא רק את פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון אלא בנוסף את " דו"ח חדר מיון אסה"פ" מיום 14.11.02, שגם ממנו הסיקה הוועדה מדרג ראשון כי המשיב סבל מבעיית הגב לפני התאונה. עוד נאמר באותו פרוטוקול של הוועדה לעררים כי בפניה היה הגיליון הרפואי של המשיב מקופת-חולים; והרי המסמכים הרפואיים הנוספים, אותם ברצון המבקשות להגיש לסתירת קביעת הוועדה לעררים, כוללים בתוכם את רישומי קופת החולים בענינו של המשיב. " כרטיס רפואי קופ"ח" נזכר אף בהחלטת הוועדה מדרג ראשון כמסמך שעמד בפניה. הוועדה לעררים הייתה ערה גם לבדיקות ההדמיה עליה נסמכה הוועדה מדרג ראשון, כאמור בסעיף 19 לפרוטוקול הנ"ל של הוועדה לעררים, המזכיר את בדיקות ה-CT ו-MRI שהובילו את הוועדה מדרג ראשון למסקנתה. ראו גם סעיף 21 לאותו פרוטוקול שם פרטה הוועדה לעררים, בין היתר, את ממצאי בדיקת ה-CT שנערכה למשיב ביום 15.1.03.     

נכון הוא כי אין אלה המסמכים היחידים אותם איתרו המבקשות ואותם ביקשו הן להגיש לבית המשפט לסתירת הקביעה של הוועדה לעררים. אולם כאן נכנס לתמונה הנימוק השני בגינו דחה בית המשפט את בקשתן: הגשת הבקשה להבאת ראיות לסתור באיחור, לאחר שהצדדים הוזהרו כי בקשות שיוגשו באיחור לא יתקבלו. כאמור, המבקשות כלל אינן מתמודדות בבקשתן עם נימוק זה, ומכאן שאין בפיהן עילה לקעקע אותו. בכל מקרה, מדובר בהחלטה דיונית של הערכאה המבררת, בדבר קצב ניהול ההליך שבפניה ומועד הבאת הראיות בגדרו, ובכגון דא התערבותה של ערכאת הערעור מצומצמת ביותר ואינה הולמת את הנסיבות שלפנינו (ראו: ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט, פ"ד כה(2) 441,  443; רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211; רע"א 1783/03 חסון נ' אפל, תק-על 2003(3) 681; רע"א 2227/03 שבתאי נ' קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ, תק-על 2004(2) 2302).

מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה. משלא נתבקשה עליה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום ט"ו בתמוז תשס"ז (1 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: