1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (דמ דמ/2285/06; השופט אילן סופר).
הרקע לבקשה:
2. המבקש מועסק כמורה על ידי המשיבה מזה כ- 15 שנה.
3. בשנת הלימודים תשס"ו התגורר המבקש בישוב אופקים, יחד עם אשתו, אשר גם היא עובדת המשיבה. המבקש עבד בבית הספר המקיף הדתי בישוב. באותה שנה, הועסק המבקש גם כמורה על ידי המועצה האזורית ערבה בבית הספר התיכון עירוני "שיטים" שבישוב ספיר.
4. במהלך שנת הלימודים תשס"ו שולמו למבקש תמריצים אלה: במסגרת עבודתו בבית הספר באופקים "תמריצים שוטפים", הכוללים - תוספת ותק ואזור פיתוח; תמריץ מיוחד; החזרי שכר דירה; השתתפות בהפרשות חלק העובד לקרן השתלמות. במסגרת עבודתו בבית ספר תיכון עירוני "שיטים" שולם למבקש תמריץ אישי, לאחר שהומלץ על כך.
5. בפסק הדין מושא הבקשה נדונה תביעתו של המבקש לתשלום שכר עבודה בעבור חודש יוני 2006; תמריצים עבור חודש יוני 2006; תשלום הפרשי שכר בגין היקף משרה לחודשים יולי 2006 - אוגוסט 2006; תשלום בגין שעות הוראה נוספות למילוי מקום ותגבור; הצהרה כי הוא זכאי לקבלת תמריצים במהלך שנת הלימודים תשס"ז וכי המשיבה תהיה מנועה מלפגוע במשרתו או בשכרו. כן תבע המבקש פיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין עגמת נפש. המבקש עתר כי תינתן לו הגנה מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ט - 1997 (להלן -
חוק הגנה על עובדים).
6. בפסק הדין מושא הבקשה נתקבלה חלקית תביעתו של המבקש, ובית הדין האזורי פסק כמפורט להלן:
6.1. לנוכח העובדה שבנוהל הפעלת "הסדרי תימרוץ ותיגמול מיוחדים (חוזים אישיים) נקבע כי "מורים שאושרו לחוזים אישיים/הסדרי תימרוץ ותיגמול מיוחדים, אינם יכולים להנות גם מתמריצים הניתנים באיזורי עדיפות לאומית", המבקש אינו זכאי לתמריצים השוטפים, ושולמו לו תמריצים כפולים, בניגוד לכללים. לפיכך, המבקש אינו זכאי לתמריצים השוטפים החל מחודש יוני 2006, מועד בו הודע לו על הפסקת תשלום תמריצים שוטפים. באשר לזכאות התובע להיות מומלץ לחוזה אישי בשנת הלימודים התשס"ז קבע בית הדין כי אינו מכריע בעניין זה, לנוכח העובדה כי המבקש אינו זכאי לשני התמריצים בו זמנית.
6.2. בהתאם להנחיות משרד החינוך, שאושרו בפסיקת בית הדין הארצי (ע"ע 1158/02 דר' אשר משיח נ' מדינת ישראל) היקף המשרה המירבי לעובד הוראה הוא 140%, ואילו התובע עבד בהיקף משרה של 208.33%. לפיכך, המבקש אינו זכאי לעבוד בעתיד בהיקפי משרות העולים על 140%.
6.3. למרות קביעתו כי המבקש עבד בהיקף משרה העולה על המותר, בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המבקש לתשלום שכר חודש יוני 2006 (ללא כפל תמריצים) וקבע כי המדינה אינה רשאית לנכות משכר עבודתו של המבקש לנוכח העובד כי עבד בהיקף משרה החורג מהיקף המשרה המותר. בית הדין האזורי קבע ששכר העבודה לא ישא פיצויי הלנת שכר לנוכח העובדה כי הייתה מחלוקת על עצם החבות. כן קבע בית הדין כי המבקש זכאי לכך שבסיס משרתו בחודשים יולי 2006 ואוגוסט 2006 יעמוד על 0.6667 משרה, ללא כפל תמריצים, ובהיקף משרה שאינו חורג מהמותר.
6.4. בית הדין האזורי דחה את התביעה לשכר בגין עבודה במילוי מקום ותגבור בהיקף של 48 שעות, בנימוק שהמבקש לא הוכיח כי עבד בשעות אלה במסגרת עבודתו במדינה, וכי ניתנו לו אישור והתחייבות מטעם המדינה לשלם שכר בעבורן. עוד נקבע כי בהתאם להלכה שנפסקה בעניין
משיח המבקש לא היה זכאי בכל מקרה לשכר בעד עבודה בשעות נוספות החורגת מהיקף המשרה המירבי המותר.
6.5. בית הדין קבע כי לא הוכח כל קשר בין התנהלות המדינה בעניינים מושא פסק הדין לבין תביעה שהגיש נגד המדינה או מי מטעמה, ודחה את תביעות המבקש לכל פיצוי נוסף.
7. בבקשת רשות הערעור הלין המבקש על כל קביעותיו של בית הדין האזורי וטען כי: ככל שעובד עובד אצל שני מעבידים שונים הנמצאים באזורי עדיפות לאומית הוא זכאי לקבל מכל מעביד סוג אחד של תמריצים, ולכן לא היה מקום לקבוע כי אינו זכאי לקבל את התמריצים השוטפים בגין עבודתו בבית ספר תיכון באופקים; בפסק הדין אין התייחסות לתביעתו לקבלת תמריץ אישי בשנת הלימודים התשס"ז, כאשר התובע עתר לחייב את המשיבה שלא לפגוע בתנאי עבודתו, וכאשר בשנת הלימודים תשס"ז נשלל ממנו התמריץ האישי מכל המעבידים בשל התנכלות של המשיבה; במקרה הנדון, המשיבה לא הוכיחה אינטרס לגיטימי למנוע מהמבקש לעבודה בהיקף משרה העולה על 140%, בהתחשב באופי עבודתו הנוספת, הכוללת הוראת כיתות קטנות במיוחד ושיעורי תגבור לאותם תלמידים שהוא מלמד במסגרת עבודתו הרגילה; כמו כן, בפסק דין משיח נקבע כי על המדינה לשקול מגבלה זו, והמדינה לא פעלה בהתאם; המבקש זכאי לתשלום שכר מלא בעד חודשים מאי 2006 ויוני 2006, וכן לתשלום שכר בעד שעות תגבור ומילוי מקום, ולפיצוי לפי חוק הגנה על עובדים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988.
8. המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מנימוקיו. בתשובתה הדגישה המדינה כי שולם למבקש שכר חודש מאי 2006 למרות שעניין זה הועלה לראשונה בבקשת רשות הערעור, וזאת על פי רוחו של פסק דינו של בית הדין האזורי, וכן כי שילמה למבקש בעד חודשים יולי 2006 ואוגוסט 2006 שכר בעד היקף משרה החורג מהיקף משרה של 140%, לאור השכר ששולם למבקש במהלך שנת הלימודים.
9. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתגובת המדינה ובכלל החומר שבתיק, אני קובעת כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל חלקית, וזאת בשלושה נושאים: זכאות המבקש לתמריצים שוטפים בעד עבודתו בתיכון מקיף באופקים בשנת הלימודים התשס"ו; זכאות המבקש לתמריצים בשנת הלימודים התשס"ז; הגבלת היקף המשרה של המבקש ל- 140%.
9.1. בכל הנוגע לזכאות המבקש לתמריצים שוטפים למרות שמשולם לו תמריץ אישי, אני סבורה כי מן הראוי שערכאת הערעור תבחן את טענת המבקש, כי הנוהל מונע קבלת תמריץ אישי ותמריצים שוטפים בעד עבודה
אצל אותו מעסיק, אולם אין מניעה לקבל סוגי תמריצים שונים בעד עבודה אצל מעסיקים שונים.
9.2. בכל הנוגע לזכאות המבקש לתמריץ אישי בשנת הלימודים התשס"ז, מקובלת עלי טענת המבקש כי על בית הדין היה לדון בטענתו כי התמריץ האישי נשלל ממנו שלא כדין, שכן לטענת המבקש התמריץ האישי עדיף על התמריצים השוטפים, כך שגם אם הוא זכאי לסוג אחד בלבד, הוא עותר לקבלת התמריץ האישי.
9.3. בכל הנוגע לזכותו של המבקש לעבוד בהיקף משרה העולה על 140%, נראה לי שיש מקום שטענותיו של המבקש לעניין היישום הגורף של הנחיה זו תיבחנה, לנוכח העובדה שלטענת המבקש לפחות חלק מהיקף המשרה החורג הוקדש למתן שעות תגבור והכנה לבחינות בגרות של
אותם תלמידים אותם הוא מלמד במסגרת עבודתו הרגילה בבית ספר תיכון באופקים. בנוסף, יש לבחון אם המדינה פעלה בהתאם לנפסק בעניין משיח, ובחנה מחדש את עניין הגבלת היקף המשרה.
9.4. בכל הנוגע לזכאות המבקש לשכר בעד עבודה בשעות מילוי מקום ושעות תגבור - בית הדין קבע כממצא עובדתי כי המבקש לא הוכיח כי ניתן לו אישור המשיבה והתחייבות מטעמה לתשלום בעד שעות עבודה אלה. בנוגע לזכאות המבקש לפיצוי לפי חוק הגנה על עובדים או לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 - קבע בית הדין האזורי כי המבקש לא הוכיח קשר בין התנהלות המשיבה לבין תביעה שהגיש נגד מי מטעמה, וכי לא נמצאה "ראיה קלושה" כי המשיבה נהגה עם המבקש באופן מפלה או פוגעני. ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, והמבקש לא הצביע על טעות משפטית או טעות אחרת בפסקה דין המצדיקות סטייה מכלל זה. אין מקום גם להתערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין פסיקת פיצויי הלנת שכר.