עניינה של בקשת רשות ערעור זאת, פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה (כב' השופט רמי אמיר), שניתן
בהסכמת הצדדים, ביום 21.7.06.
המבקשת עותרת לכך שאדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, לדון בערעור ולבטל את פסק הדין.
בהתאם להחלטת כב' השופטת לבהר שרון, הועברה הבקשה לתגובת המשיבים והללו הגיבו, באמצעות בא כוחם. בתגובתם, מתנגדים המשיבים נחרצות לביטול פסק הדין, הן מחמת טענות סף (מוצדקות, ועל כך להלן) והן לגופם של דברים.
לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
דין הערעור להדחות.
המשיבים עתרו לחיוב המבקשת בתשלום סכום כסף אותו היתה אמורה להעביר לקרן שמורה, שהיתה אמורה לקום מכוח הסכם בין הצדדים ולא הוקמה (אלא בשלב מאוחר למועדים הרלבנטיים לתובענה).
הצדדים התייצבו לדיון, כשמטעם המבקשת התייצב נציג מוסמך מטעמה, אדם בשם אריק רובין.
לאחר ששמע אותו מר רובין את הערות בית המשפט והצעתו, הסכים, בשם המבקשת, לתשלום הסך של 3,700 ש"ח, שישולם על ידי המבקשת עד למועד מסוים.
להסכמה האמורה ניתן על ידי בית המשפט תוקף של פסק דין.
ככל הנראה, משחזר אותו מר רובין למשרדי המבקשת, ניחמה האחרונה על ההסכמה, והגישה את הבקשה הנוכחית. בבקשה מועלית טענה, לפיה נכפה על אותו מר רובין ההסדר וכי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. מהי בדיוק אותה כפיה וכיצד הוסרה, זאת לא נדע מהבקשה.
עוד הוסיפה המבקשת וטענה, כי תלוי הליך נוסף בין הצדדים, בבית משפט זה, בענין אותה קרן שמורה בדיוק. בטענה אחרונה זאת לא ממש דייקה המבקשת, משום שבתובענה הנוספת, ניצים הצדדים ביחס
לעצם הקמת אותה קרן שמורה, שכזכור לא הוקמה ואילו בתובענה נשוא הבקשה הנוכחית, עתרו התובעים לקבלת הכספים שהיו אמורים להיות מופקדים לאותה קרן, שכזכור לא הוקמה וממילא לא הופקדו בה הכספים שהיו אמורים להיות מופקדים בה.
כך או כך, הדברים אינם מעלים ואינם מורידים לצורך ההליך שלפני.
כזכור, מדובר בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין.
בע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח', פ"ד נא(1), 577, 588, ריכז בית המשפט העליון, מפי כב' השופט (כתוארו אז) אור, את ההלכות בסוגית מעמדו היחודי של הסכם פשרה שאושר על ידי בית המשפט, באומרו:
"אנו עוסקים כאן בפסק דין שניתן בהסכמה. "פסק דין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין - מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים, ומהגושפנקא של השופט אשר זה הטביע עליו" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (ירושלים, 1995), בעמוד 787). המערערת אינה טוענת כי נפל פגם בהיבט השיפוטי של פסק הדין. טענתה היא, כי בהסכם, אשר מהווה תשתית לפסק הדין, נפל פגם המקנה לה את הזכות לבטלו.
פסק דין בהסכמה הוא "הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו על ידי הצדדים" (ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה נ' שרייבר פ"ד מז(2) 441 בפיסקה 8). בהתאם לכך, מכיר הדין בקיומה של עילה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה בשל פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענה מסוג זה נמצאת בפרק ב' של חוק החוזים, העוסק בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. חלותו של חוק החוזים על ענין זה נובעת, על כן, מן האופי החוזי המובהק של פסקי דין בהסכמה (ראו דבריו של Freeman בספרו A Treatise on the Law of Judgments) San Francisco at p.2774
בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם. כך, מציין השופט בך בע"א 690/88 רובין נ' רובין פ"ד מד(3) 459, בפיסקה 4, כי "ביטולו של פסק דין כזה אפשרי אם נתגלה פגם שבעטיו ניתן לבטל את ההסכם ששימש בסיס לפסק-הדין". ברוח דומה פסק השופט שמגר בע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט פ"ד לב (2) 42 כי (בפיסקה 5(א)):
"...ניתן לבטל פסק-דין, אשר ניתן על יסוד הסכם-פשרה בין הצדדים ונותן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק-הדין .... בין היתר, ניתן לבטל פסק-דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק-דין..... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך הענין שלפנינו, צריך שתהיה מן הסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה" (ראו עוד בספרו הנ"ל של זוסמן, בעמוד 786; ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי פ"ד מו(3) 279, בפיסקה 5; ע"א 143/51 עירית רמת גן נ' פרדס ינאי בע"מ פ"ד י' 1804, בפיסקה 15 לפסק דינו של השופט זוסמן)."
משמעות הדברים פשוטה - אם סבורה המבקשת שנפל פגם בהליך ההתקשרות בהסכם הפשרה, כפי שהושג בבית משפט קמא, הרי שהמזור לטענותיה אינו מצוי בהליך ערעור, שבו ממילא אין דרך להכריע בויכוחים העובדתיים בדבר נסיבות כריתת הסכם הפשרה, אלא בהליך של תביעה חדשה.