החלטה בתיק ברע 2300/07

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (כב' השופטת עפרה חמו-אטיאס) מיום 21.11.2007, בה החליט בית משפט קמא כי לאחר שהמשיבה הפקידה את הסכום של 500 ש"ח, מבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בהיעדר התייצבות המשיבה. 

1.         המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה כספית בבית המשפט לתביעות קטנות, בטענה שלא קיבלה תמורה בגין שכר טרחה ששילמה למבקש. המבקש מצידו הגיש תביעה שכנגד ותביעה נפרדת ודרש שכר טרחה בעד השירות שנתן למשיבה במספר הליכים משפטיים. שתי התביעות אוחדו ולמועד הדיון ביום 20.9.2007 התייצב המבקש ואילו המשיבה לא התייצבה. בית משפט קמא קבע, כי בתביעת המשיבה קיים אישור מסירה כדין, אולם אין אישור מסירה ביחס להחלטה המורה על איחוד הדיון בתביעות ולכן דן באותו מעמד רק בתביעת המשיבה ובתביעה שכנגד שהגיש המבקש.

לאחר ששמע את טיעוני המבקש, דחה בית משפט קמא את תביעת המשיבה, קיבל את התביעה שכנגד שהגיש המבקש, ופסק לו שכר טרחה ראוי בגין ייצוג המשיבה בסך של 10,000 ש"ח. בנוסף חויבה המשיבה בהוצאות האגרה (להלן: " פסק הדין").

2.         ביום 12.11.2007 הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שלא זומנה כדין לדיון וכי נודע לה אודות פסק הדין כשבועיים לפני הגשת הבקשה. עוד טענה המשיבה, כי סיכויי הגנתה טובים שכן המבקש סגר את התיק שפתחה בעניין דקירות סכין ללא ידיעתה. באותו היום ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה " המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט סך של 500 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב ללא קשר לתוצאות המשפט. יופקד הסך הנ"ל - יבוטל פסה"ד. לא יופקד - יוותר פסה"ד בעינו". לא למותר לציין כי החלטה זו לא צורפה ואף לא נזכרה בבקשה שבפני, ויש להצר על כך.

3.         ביום 21.11.2007 ולאחר שהפקידה המשיבה סך 500 ש"ח, ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שבפני והדיון בשני התיקים נקבע ליום 5.3.2008.

בבקשה דכאן טען המבקש כי המשיבה הגישה באיחור, גם לשיטתה, את הבקשה לביטול פסק דין, שכן על פי תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז-1976 (להלן: " התקנות") יש להגיש בקשה כזו בתוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה. מאחר שלא ניתנו נימוקים מיוחדים להארכת המועד, לא ניתן היה להאריכו. בנוסף נטען, כי המשיבה לא הצליחה לשכנע כי סיכויי הגנתה טובים והנימוק לפיו " עורך הדין סגר את התיק", אינו יכול להצדיק את ביטול פסק הדין.

4.         דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

כבר ביום 12.11.2007 ניתנה ההחלטה בדבר ביטול פסק הדין (שהותנה בתנאים), אולם בקשת המבקש לרשות ערעור הוגשה ביום 20.12.2007, חרף העובדה שעל פי תקנה 16(א) לתקנות עמדו לרשותו 15 יום בלבד להגשתה. בנסיבות אלו, בקשת המבקש הוגשה באיחור, מבלי לציין את דבר קיומה של ההחלטה מיום 12.11.2007, תוך שהוא מבקש רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.11.2007, שניתנה בהמשך לה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הדרוש אציין, כי איני רואה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא, שמצא כי לאור המחדל הדיוני של המשיבה וסיכויי הגנתה ראוי לבטל את פסק הדין ולברר את התביעות לגופן. בהתניית ביטול פסק הדין בהפקדת הוצאות, היה משום איזון ראוי התואם את מגמת ההלכה הפסוקה, לפיה ראוי לאפשר לבעל דין לממש את זכות הגישה לערכאות ולקבל את יומו בבית המשפט, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין האחר עקב המחדל הדיוני באמצעות פסיקת הוצאות - רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על (ניתן ביום 10.7.2001); ע"א 2722/06 גינות לאה נ' בנק המזרחי בע"מ (ניתן ביום 29.5.2006).

5.         בשולי הדברים אציין, כי לא נעלמה מעיני הקושיה של חוקיות סעיף 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז-1976 בדבר הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לתביעות קטנות לפי תקנה 12, שעניינה ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ואשר טרם הוכרעה בפסיקה - רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (ניתן ביום 18.1.2007); רע"א 990/07 בני סלע נ' בית מעצר ניצן רמלה (ניתן ביום 18.6.2007); ד"ר ש. לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, 100. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני רואה להתייחס לסוגיה.

6.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבה.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקש.

ניתנה היום כ"ג ב אדר א, תשס"ח (29 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.