בר"ע
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
2114-06
03/05/2007
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
עו"ד ז. פלושניק
|
הנתבע:
אוראל שושני (קטינה)
עו"ד ש. ברק
|
| החלטה |
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.
בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט הראל יחזקאל) בת"א 55261/05 מיום 29.05.06 ומיום 30.05.06, לפיהן הורה בית המשפט על מינוי מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה לבדיקת המשיבה, וכן חייב את המבקשת לשאת בשכר הטרחה.
לשון ההחלטה מיום 29.05.06 היא זו:
"לאור המלצת המומחה
ובהיות התובעת (המשיבה כאן, ש.ד.)
קטינה מצאתי כי יהיה זה נכון למנות מומחים רפואיים כמבוקש. החלטה באשר לזהות המומחים תישלח בנפרד".
באשר להחלטה מיום 30.05.06, הרי שבהחלטה זו נקבעה זהות המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, ופורטו השאלות שלהן נדרשת התייחסות במסגרת חוות הדעת. בשולי ההחלטה הורה בית המשפט קמא כי:
"בהיות התובעת קטינה, תשא הנתבעת בשלב זה בשכ"ט המומחה.
אם לא תמצא לתובעת נכות צמיתה, תשמר לנתבעת הזכות לעתור לניכוי חלקה בשכ"ט המומחה/ים מסכום הפיצוי שהתובעת תזוכה בו".
לטענת המבקשת, לא היה מקום להורות על מינוי מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה, ובית המשפט קמא
"כלל לא דן בבקשה לגופה 'והסתפק' בהמלצת המומחה, אשר הסתמכה על תלונות המשיבה בלבד". המבקשת סבורה כי בהחלטתו חרג בית המשפט מההלכה לפיה בית המשפט רשאי להסתייע בהמלצתו של המומחה, אך אינו רשאי להתנער מאחריותו, ולהמיר את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתו של המומחה. המבקשת גורסת כי
"פגיעת המשיבה בתאונה היתה פגיעה קלה, ובכל מקרה התיעוד מתייחס אך לתלונות בתחום האורטופדי", מדגישה שהמשיבה כלל לא עתרה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, וסבורה שאין ליתן משקל לעובדת היותה של המשיבה קטינה. לבסוף, מלינה המבקשת על כך ששכר טרחתם של המומחים הושת על שכמה.
דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04
שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07
פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.
אין בידי לקבל את טענתה של המבקשת כי פגיעתה של המשיבה בתאונה היתה "פגיעה קלה". מעיון בנספחי בקשת רשות הערעור, ובפרט ממכתב שחרור מאשפוז, עולה שהמבקשת היתה מאושפזת מספר ימים, לאחר שסבלה משברים בצלעות ובעצם הבריח. אפשר שכתוצאה מתאונת דרכים תיגרמנה פגיעות חמורות יותר, אולם אפשרות זו אינה מפחיתה מחומרת פגיעתה של המשיבה, שלא היתה פגיעה קלה כלל וכלל.
כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה אין ליתן משקל לעובדה שהמשיבה היתה קטינה בעת אירוע התאונה. לגילה הצעיר של המשיבה מספר השלכות בנסיבות העניין, שאין להתעלם מהן. ראשית, מתקבל על הדעת שתאונת הדרכים בה היתה מעורבת הקטינה השאירה עליה רושם חזק יותר עקב גילה הצעיר, וכן בהתחשב בכך שהיא נפגעה כהולכת רגל. שנית, כעולה ממסמך המסומן יד-2 (ולא נעלם מעיני כי בית המשפט קמא הורה שאין להעביר מסמך זה לעיונו של המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה) נראה, לכאורה, שכתוצאה מהתאונה בחרה הקטינה, בעצה עם הוריה, "להישאר כיתה". אין ספק כי לעניין זה עשויות להיות השלכות חברתיות ונפשיות. שלישית, ממסמך המסומן יד-1 נראה כי בעקבות אירוע התאונה נעזרת המבקשת במסגרת טיפולית מתחום הרפואה האלטרנטיבית. מטעמים אלו, לא מצאתי פסול בהחלטתו של בית המשפט קמא להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה. כמו כן, לנוכח העובדה שבית המשפט קמא שמר למבקשת את זכותה לעתור לניכוי חלקה בשכר טרחת המומחה, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטה שבשלב זה תשא המבקשת בשכר טרחת המומחה.
בנוסף, לא מצאתי יסוד להתערב בהחלטת בית המשפט קמא למנות מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה. העובדה שבית המשפט קמא לא שטח בהרחבה את נימוקי החלטתו עדיין אינה מצביעה, מניה וביה, כי הפעיל את שיקול דעתו שלא כהלכה בהמירו את שיקול דעתו בזה של המומחה. בית המשפט קמא נתן משקל להמלצת המומחה, כמו גם לגילה של המשיבה, וחזקה עליו כי נתן את הדעת למכלול נסיבות המקרה, ובפרט לטיבה של התאונה, בה נפגעה המשיבה כהולכת רגל. יש לזכור, כי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מונע הגשת חוות דעת "פרטיות". אשר על כן, אי מינוי מומחה מהווה סוף פסוק בכל הנוגע לראש הנזק הנטען. מנגד, הנזק הטמון במינויו של מומחה "מיותר" מסתכם בהוצאות. כאמור לעיל, משאפשר בית המשפט קמא למבקשת לעתור לקיזוז שכר טרחת המומחה, נראה שהיטיב לאזן בין האינטרסים השונים המונחים על הכף, ולא מצאתי יסוד להתערב בשיקול דעתו.
הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.
ניתנה היום ט"ו באייר, תשס"ז (3 במאי 2007) בהעדר הצדדים.