1. בפני בקשת רשות ערעור החלטת בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב שניתנה ביום 18/5/06 בת.ק. 4588/04 ע"י כב' השופטת יעל אילני.
2. המשיבה, היא התובעת, הגישה תביעה נגד המבקשת בגין נזק שנגרם למכוניתה כתוצאה מנהיגה רשלנית של המבקשת. בכתב התביעה טענה המשיבה כי לאחר קרות התאונה הבטיחה לה המבקשת פיצוי מלא עבור הנזקים שנגרמו לה. המשיבה טענה כי פנתה למבקשת פעמים רבות בדרישה לקבלת הפיצוי, וזו דחתה אותה ב'לך ושוב', עד אשר נאלצה לפנות לבית המשפט.
3. השתלשלות העניינים מיום הגשת התביעה ועד להגשת הבקשה נשוא החלטה זו אינה שנויה במחלוקת.
עם הגשת התביעה נקבע התיק לדיון בבימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב. המבקשת לא התייצבה לדיון ובימ"ש נתן פסק דין לטובת המשיבה על מלוא סכום התביעה.
המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין וזו נדחתה בבימ"ש לתביעות קטנות, לפיכך הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבימ"ש המחוזי. בימ"ש המחוזי, בהסכמת הצדדים, ביטל את פסק דינו של בימ"ש קמא והחזיר את הדיון לבימ"ש לתביעות קטנות.
4. ביום 16/5/06 התקיים דיון מחודש בבימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב. גם הפעם לא הופיעה המבקשת, ושוב ניתן בהעדרה פסק דין לטובת המשיבה. המבקשת הגישה בקשה מפורטת לביטול פסק הדין.
לאחר עיון בבקשה קבע בימ"ש קמא, כדלקמן:
"לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת, אני מחליטה כי פסה"ד מיום 16/5/06 יבוטל כנגד תשלום הוצאות בסך 400 ש"ח למשיבה וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך. הסכום ישולם בתוך 14 יום מיום קבלת החלטתי זו, ויופקד על ידי המבקשת בקופת ביהמ"ש. לא יופקד הסכום במועד שקבעתי, תדחה הבקשה ופסה"ד יעמוד על כנו...".
על החלטה זו עותרת המבקשת לקבלת רשות ערעור.
5. בבקשתה טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא עת התנה את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות לטובת המשיבה. לטענתה, במועד הדיון היתה חולה ואף על פי כן שמה פעמיה לביהמ"ש, אלא שבדרכה הוזעקה לשוב לביתה בשל מחלה שתקפה את בתה התינוקת. המבקשת טוענת כי עשתה מאמצים רבים להודיע על היעדרותה מן הדיון אולם אלה לא צלחו. לדבריה, אין זה סביר כי בימ"ש יטיל עליה תשלום הוצאות כאשר סכום ההוצאות קרוב לסכום התביעה כולה. עוד היא טוענת כי אין כל יריבות משפטית בינה ובין המשיבה שכן לא היא זו שנהגה ברכב במועד התאונה, וכי סיכויי הערעור אותו הגישה טובים ביותר.
בתגובתה טוענת המשיבה כי בימ"ש קמא נתן למבקשת הזדמנות לקבל את יומה באמצעות הפקדת ההוצאות, היא בחרה שלא לנצל זאת, ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה. עוד לטענתה החלטת בימ"ש קמא בדבר הוצאות המשפט היא סבירה לאור התנהלות המבקשת. לדברי המשיבה מדובר בהליך של תביעות קטנות שנמשך על פני תקופה של 3 שנים בשל התנהגות המבקשת המנסה להתיש את המשיבה.
6. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.
ראשית ייאמר כי משלא הפקידה המבקשת את הסכום אותו פסק בימ"ש קמא במועד, נותר פסק הדין שניתן בהעדר התייצבותה על כנו. משכך, מוסמך בימ"ש זה לדון בבקשת רשות ערעור על 'החלטה אחרת' לאחר שמשמעות ההחלטה היא כי פסק הדין נותר על כנו.
לגופו של עניין, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקשת. המבקשת לא הופיעה לבית המשפט פעמיים על אף שזומנה כדין. לטענתה, בפעם הראשונה לא קיבלה את הזימון שכן זה נשלח למשרד בו הפסיקה לעבוד, ובפעם השניה, לא הצליחה להתייצב בשל מחלת בתה.
יצויין כי אישור המחלה אותו הציגה המבקשת לתמיכה בבקשת רשות הערעור אותה הגישה, נושא את שמה ולא את שם בתה התינוקת שחלתה.
בימ"ש קמא התחשב בנימוקים אלה, ולפנים משורת הדין, ביטל את פסק הדין שניתן נגדה, תוך שהוא מתנה זאת בתשלום הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו למשיבה כתוצאה מכך. אני סבורה כי החלטת ביהמ"ש היא מידתית, סבירה ונותנת ביטוי מאוזן הן לאינטרסים של המבקשת והן לאלה של המשיבה. בנסיבות אלה איני מוצאת טעם להתערב בהחלטה. זאת ועוד, המבקשת היא עורכת דין במקצועה, עשתה דין לעצמה, ומבלי להגיש בקשה לעיכוב ביצוע התשלום, נמנעה על דעת עצמה מלהפקיד את ההוצאות בקופת בימ"ש כתנאי לביטול פסק הדין.
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
7. אשר לטענת המבקשת בדבר גובה ההוצאות שנפסקו ביחס לסכום התביעה, תמוה בעיני כיצד מתיישבת טענה זו עם התנהגות המבקשת שטורחת ופותחת בהליכים הן בבימ"ש השלום והן בבימ"ש המחוזי, הליכים הנמשכים על פני 3 שנים תמימות, והכל בגין תביעה קטנה על סך של כ- 700 ש"ח.
לאחרונה נפסק לא אחת כי בעל דין שמנצל לרעה הליכי בית דין, ראוי שיחויב בהוצאות לדוגמא. אני סבורה כי זהו אחד המקרים הראויים לפסיקת הוצאות לדוגמא.