בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הדסה אסיף) מיום 29.1.2007, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.
לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
1. ביום 27.12.2005 הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה כספית בסך
52,621 ש"ח, בגין הפרת חוזה. לטענת המשיב, בין הצדדים נכרת הסכם לפיו המשיב, קבלן לעבודות בניין ופיתוח, יספק למבקשת, חברה העוסקת בעבודות תשתית ופיתוח, פועלים שיעבדו באתרי עבודה של המבקשת בין השעות 7:00 ועד 16:30 בשכר יומי של 230 ש"ח לפועל.
המשיב טען כי משך מספר חודשים נאלצו הפועלים מטעמו לעבוד שעות נוספות (עד השעה 19:00), לאור התחייבות להנחת קו ביוב שנטלה על עצמה המבקשת, והמשיב שילם להם את תמורה בגין שעות אלו. המשיב טען, שהמבקשת התחייבה בפניו מספר פעמים כי תשלם לו עבור השעות הנוספות, אולם הפרה התחייבויותיה.
עוד נטען כי המבקשת חייבת למשיב כספים עבור מספר פועלים שהועמדו לרשותה, עבורם לא שולמה תמורה כלל או שולמה תמורה חלקית.
2. המבקשת לא הגישה כתב הגנה, על אף שמסמכי התביעה הומצאו לה כדין, וביום
8.2.2006 ניתן לבקשת המשיב פסק דין בהיעדר הגנה, בו חויבה המבקשת בתשלום מלוא סכום התביעה.
3. ביום
21.12.2006 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שרק עם קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום
23.11.2006, נודע לה אודות פסק הדין. לבקשה צורף תצהירו של מנכ"ל המבקשת בו נטען, כי בעת הגשת התביעה בוצעו חילופי כוח אדם בחברה לרבות הפקידות במשרד, ולכן, עקב טעות, התביעה לא הועברה לטיפול.
באשר לסיכויי ההגנה, טענה המבקשת כי אכן נכרת בינה לבין המשיב הסכם בעל-פה לאספקת פועלים, וסוכם כי תשולם תמורה גלובלית על בסיס יומי, עבור כל פועל. לטענת המבקשת, הסיכום בין הצדדים בעניין זה היה מפורש, וכך גם בוצע בפועל לאורך כל התקופה. למשיב הועבר בכל חודש סכום גלובלי בהתאם למספר הפועלים וכישוריהם, ללא קשר למספר שעות העבודה שעבדו, בין אם עבדו יום עבודה קצר ובין אם עבדו שעות נוספות. המשיב לא דרש תמורה עבור השעות הנוספות "בזמן אמת" אלא בדיעבד, וגם לכך יש השלכה על אמינות טענתו.
באשר לטענה כי לגבי חלק מהפועלים לא שולמה כלל תמורה, השיבה המבקשת, כי המשיב דרש תמורה גם עבור פועלים שקיבלו את שכרם ישירות ממנה, כך שאין בסיס לתביעה.
המשיב טען בתגובתו כי סיכום על תשלום גלובלי ללא קשר למספר השעות אינו חוקי וממילא לא הוסכם כך בין הצדדים. כן נטען, כי המבקשת לא צירפה את שמות הפועלים שלטענתה היו עובדים שלה, או כל ראיה כי אכן שילמה להם את שכרם.
בתשובתה לתגובה (אליה לא צורף תצהיר), צירפה המבקשת ראיות לדוגמא של פועל אותו התיימר המשיב להעמיד לרשות המבקשת ולדרוש בגינו תמורה, בעוד שאותו פועל הועסק ישירות על ידי המבקשת ששילמה לו את שכרו.
4. בית משפט קמא דחה בהחלטתו את הבקשה לביטול פסק הדין מבלי שהצדדים נחקרו על תצהיריהם. בהחלטה נקבע, כי לא ניתן הסבר למחדל המבקשת שלא הגישה כתב הגנה במועד, וכי המבקשת לא השכילה להמציא אישור או מסמך המעידים על טענתה לחילופי כוח אדם בחברה בעת המצאת התביעה.
עוד נקבע, כי טענות המבקשת לגבי סיכויי הגנתה הועלו באופן סתמי מבלי לצרף פרטים אודות שמות העובדים, תאריכי עבודה מדויקים, תלושי משכורת או תצהירים. בית משפט קמא סבר, שלא ניתן לעלות על הדעת הסכם לפיו יסופקו עובדי קבלן לחברה, ללא הסכמה מראש על שעות עבודה מוגדרות, וללא הגבלה למספר שעות העבודה של העובד. מדובר בטענה להסכם הנוגד כל הגיון עסקי ואת רוח חוקי המגן, ולכן נדרשות ראיות טובות על מנת להוכיחה. בנסיבות אלו, ומאחר שלא צורף כל מסמך או תצהיר (למעט תצהירו של מנכ"ל המבקשת) להוכחת הטענות, לא שוכנע בית משפט קמא שלמבקשת סיכויי הגנה טובים.
5. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני. הבקשה הוגשה באיחור לאחר שהמבקשת הגישה בטעות, ערעור בזכות. לאחר קבלת ארכה להגשת בקשה לרשות ערעור ותשלום הוצאות, תוקנה הודעת הערעור והוגשה הבקשה שבפני.
בבקשה ובתגובה חזרו הצדדים על טענותיהם, שפורטו בהרחבה לעיל, ואיני רואה טעם לחזור על הדברים.
6. אין מחלוקת כי לא נפל פגם בהליך המצאת כתבי הטענות למבקשת, כך שסוגיית ביטול פסק הדין אמורה להיות מוכרעת, כפי שנקבע בהחלטה, על פי שיקול דעת בית המשפט בהתאם לשני הטעמים שנקבעו לכך בפסיקה - הטעם למחדלו של המבקש, האם נבע מזלזול בבית המשפט או שקיים נימוק ראוי לכך, וסיכויי הגנתו של המבקש, כאשר הטעם השני הוא הטעם העיקרי - רע"א 2694/92
אינ' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לא"י (פורסם ביום 5.8.1992); ע"א 1205/03
א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ' קמיל (ניתן ביום 13.1.2005); רע"א 7934/06
אבו קנדיל נ' עין הנצי"ב בקבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (ניתן ביום 18.4.2007).
ככלל, יש לשאוף כי הצד האחר יישמע ויש לאפשר לצדדים לממש את זכות הגישה לערכאות. לכן, אם הוכיח המבקש ולו לכאורה, סיכויי הגנה מפני התביעה וככל שניתן לכפר על מחדלו הדיוני בתשלום הוצאות, ראוי לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד - ראה רע"א 1119/05
גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ (ניתן ביום 27.2.2005); רע"א 10799/05
דמרי נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 7.12.2005).
7. המבקשת היא תאגיד, ומנכ"ל המבקשת הצהיר כי בעקבות חילופי כוח אדם, נפלה התביעה בין הכיסאות ולא הגיעה לאנשים האמורים לטפל בה. המנכ"ל לא נחקר על תצהירו ואיני סבור כי ניתן היה להגיע למסקנה כי המבקשת לא הוכיחה טענתה זו. אמנם, אין בנימוק זה כדי להצדיק את המחדל הדיוני של המבקשת, אך על פניו מדובר בטעות משרדית, שנעשתה בתום לב ואין לראות בה משום זלזול בבית המשפט. במצב דברים זה, נראה כי יהא בתשלום הוצאות כדי לכפר על המחדל הדיוני.
8. במסגרת בקשה לביטול פסק הדין, על בית המשפט לבחון את הגנתו של הנתבע, מגיש הבקשה, ו"
אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית" - ראה א. גורן,
סוגיות בסדר דין האזרחי, מהדורה תשיעית תשס"ז-2007 בעמוד 356.