זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת נועה גרוסמן) מיום 9.5.06, לפיה נדחתה בקשה לדחייתה על הסף של תביעת המשיב מחוסר סמכות עניינית, או לחילופין להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה (ת.א. 35692/05).
על פי העובדות כפי שפורטו בהחלטה ובטיעוני הצדדים, המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה לפיצויים בשל הנזקים שנגרמו לו על ידי נישולו משותפותו עם המבקשת, וכן בשל פגיעה בשמו הטוב. עוד עתר לקבלת מטלטליו המצויים במשרד המבקשת.
המבקשת טענה כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי שותפות, אלא יחסי עובד ומעביד, ועל כן הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.
בטרם אדון בבקשה לגופה יצוין כי הצדדים לא צרפו לטעוניהם את כתבי הטענות, ומשכך ההתייחסות לתוכנם נסמכת על ההחלטה בלבד.
אין חולק כי בפני בית המשפט קמא הוצגו תלושי שכר המעידים, לכאורה, על יחסי עובד-מעביד. מנגד הציג המשיב הסכם שנחתם בינו לבין המבקשת ועו"ד גנור בתאריך 19.12.04, ממנו עולה כי המשרד מועבר ע"י עו"ד גנור אל המבקשת והמשיב בזכויות שוות, מכתבים המופנים ללקוחות בהם הוצג המשיב כשותפה של המבקשת, וכן מכתבה של המבקשת ללשכת עורכי הדין מיום 13.2.05, בו ביקשה לאשר לה הקמת משרד בדמות המשרד נשוא התביעה ושותפות עם אדם שאינו עורך דין.
כב' השופטת גרוסמן בחנה את טענות הצדדים והגיעה למסקנה כי תלושי שכר המשקפים השתכרות של אלפי שקלים בודדים בחודש, שאינם מתיישבים עם מעמדו ותפקידו של המשיב במשרד, אינם יכולים להוות נימוק להעברת הדיון לבית הדין לעבודה, ומכאן הבקשה שבפני.
דיון
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע:
"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח משולב]".
ראשית יצוין, כי תביעת המשיב, ככל שהיא נוגעת לפגיעה בשמו הטוב, מצויה בסמכות בית משפט השלום, כמו גם השבתם של מטלטלין, שנטען כי הם שייכים לו (ראו דב"ע נה/283-3
חנה מרגלית נ' פז, חברת נפט בע"מ, פד"ע כט 264).
באשר לסוגיית השותפות - מקובלת עלי גישתה של כב' השופטת גרוסמן, לפיה אין בהצגתם של תלושי שכר, אשר על פניהם מעלים חשש ביחס לאמיתות תוכנם, כדי להוות נימוק להעברת הדיון לבית הדין לעבודה, שעה שכתב התביעה מעלה טענות לכאורה, הנסמכות על ראיות, בדבר קיומם של יחסי שותפות, ואף הוצג הסבר להנפקת תלושי השכר בהיות המבקשת עורכת דין המנועה על פי כללי לשכת עורכי הדין מניהול משרד משותף עם מי שאינו עורך דין, טענה הזוכה לחיזוק במכתבה ללשכת עורכי הדין.
בפני בית המשפט קמא היו מסמכים המהווים "הודאת בעל דין" בדבר יחסי שותפות, לפיכך סבורה אני כי העברת דיון, רק בהסתמך על טענות הנתבע בכתב ההגנה, ומסמכים שעל פניהם אינם משקפים את המציאות, אינה מתיישבת עם תכליתו של סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה.
"לרכז בידי בית הדין לעבודה באופן ייחודי, בין השאר, את הסמכויות הנוגעות ליחסי העבודה האינדיבידואלית והקיבוצית וכן את נושאי הבטחון הסוציאלי במובנו הרחב של המונח".
(ראו ספרו של המלומד מנחם גולדברג, לשעבר נשיא בית הדין הארצי לעבודה, "דיני עבודה", הוצאת סדן, כרך שלישי, מעודכן לחודש דצמבר 2005, עמ' 20).
המסקנה המתבקשת היא כי תכליתו של החוק תוגשם אם ידון בית הדין בעניינים שעילתם יחסי עובד ומעביד המובאים לפתחו בתום לב, ולא מתוך כוונה להתחמק מסמכותו של בית משפט אחר.
ויפים לענייננו בשינויים המחוייבים דברי כב' השופט ג' בך בבג"צ 2513/92
חדד ואח' נ' המועצה המקומית רמת השרון ואח', פ"ד מז(2)293, 297:
"ההכרעה בשאלת זהות הערכאה שתדון בעניין אשר לגביו קיימת סמכות שיפוט מקבילה כאמור, היא שאלה שבשיקול-דעתו השיפוטי של בית המשפט הגבוה לצדק. בהגיעו להחלטתו בנדון מצווה בית-משפט זה 'לקחת בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לעמת אותם זה כנגד זה ולאזן ביניהם בנקודת החיכוך'...".
סבורה אני כי בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בטרם יעביר הדיון לבית הדין האזורי לעבודה הינה האפשרות, לפיה הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, ואם ממכלול הנסיבות העובדתיות שבפניו עולה חשש סביר כי אין מדובר במחלוקת אמיתית בשאלת הסמכות, רשאי הוא שלא לקבל הבקשה.