החלטה בתיק ברע 1730/04

1.         בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט אילן איטח; עב 9563/00) מיום 7.11.2004 ומיום 24.11.2004, בהן נדחו שלוש בקשות המבקש כדלקמן: האחת - למינוי מומחה מטעם בית הדין אשר יבדוק את מהימנותן של שלוש קלטות אשר הוגשו לבית הדין כצרופות לעדותם הראשית של הנתבעים (להלן - הקלטות); השניה - להגשת חוות דעת מומחה נגדית לחוות דעתה של הגב' בן-חמו אשר תמללה את הקלטות; השלישית - להמשיך בחקירתה הנגדית המתמשכת של הגב' בן חמו, ולהורות לה להביא לבית הדין "אמצעים" להשמעת הקלטות.

2.         בית הדין דחה את בקשות המבקש תוך שהוא מנמק החלטותיו, בין היתר,בטעמים אלה; אשר לבקשות למינוי מומחה מטעם בית הדין ולהגשת חוות דעת נגדית מטעם המבקש - נקבע כי אין זה ממנהגו של בית הדין להביא ראיות במקום צד זה או אחר. כך, אין בית הדין ממנה מומחה מטעמו, בהליכים דוגמת ההליך דנן, מקום בו לא הוגשה חוות דעת נגדית. מוסיף בית הדין ומציין כי טענת המבקש שחוות דעת נגדית לא הוגשה בשל "קושי כלכלי" לא הוכחה ואף נסתרה. לגוף הדברים, קובע בית הדין כי אין להיעתר לבקשה להגשת חוות דעת נגדית משהוגשה באיחור ניכר ומשהענות לה עלולה לפגוע בכללי ההתדיינות הבסיסיים. אשר לבקשה להמשיך בחקירתה של הגב' בן-חמו ולהורות לה להציג בפני בית הדין את "האמצעים" בהם השתמשה לשם תמלול הקלטות - קובע בית הדין כך:  "לא ברור לנו מכוח מה אנו יכולים לחייבה לעשות כן. בנסיבות אלה - כפי שעולה מהבקשה ומהניסיון שהצטבר בחקירת המומחית עד כה - אין מקום להיעתר לבקשה להמשיך ולחקור את המומחית."

3.         לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, לרבות בהחלטות מושא הבקשה, הריני מחליט שלא להיעתר לה. זאת, מבלי לבקש את תגובת המשיב.

4.         שתים הן הסוגיות המתעוררות במסגרת בקשת רשות הערעור דנן ובמחייבות הבחנה. האחת עניינה קבילותן של הקלטות. השנייה עניינה ערכו הראייתי של התמליל, ככל שזה קיים.  אשר לקבילותן של הקלטות לעומת ערכו הראייתי של התמליל - בית המשפט העליון חזר ופסק כי על-מנת שהקלטה תמצא קבילה, עליה לעמוד במספר תנאים מוקדמים וביניהם: [1] המכשיר או האמצעי האחר ששימש להקלטה פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; [2] האדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; [3] ההסרטה או ההקלטה מהימנות ונכונות; [4] לא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; [5] זוהו הדוברים שקולותיהם נקלטו; (ראה בין היתר: ע"פ 331/88 חלובה ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד מד (4) 141, בעמ' 145-146). הכלל הוא, שבית המשפט לומד את תוכנו של סרט ההקלטה בהאזנה לסרט, כאילו היה מדובר בקריאה של מסמך. מנגד, התמליל הינו אמצעי עזר בלבד להצגת תוכנו של סרט ההקלטה (י' קמדי על הראיות (חלק שני תשנ"ט) 961), קרי, הוא נעדר משקל ראייתי לכשעצמו. אשר לדין כאשר בית המשפט אינו מצליח לפענח "במו אזניו" את ההקלטה, וסומך על עורך התמליל כעל "עד מומחה". נפסק, כי על אף שאכן ניתן לראות בעורך התמליל כמעין עד מומחה  הרי שכלגבי כל עד מומחה - " השופט הוא המופקד על קליטתו של חומר הראיות, בו בזמן שעורך התמליל הוא תמיד רק מסייע ועוזר..." (ראה: ע"פ 323/84 שריקי ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לט (3) 505 בעמ' 516).

                        בעניינו לא ברור האם בקשותיו של המבקש כוונו כנגד קבילותם של סרטי ההקלטה או שמא כנגד 'קבילותו' של התמליל. ככל שבקבילות התמליל מדובר הרי שמאחר והוא מהווה כלי עזר בלבד הנעדר משקל ראייתי משל עצמו אכן לא היה מקום להידרש אליו. מנגד, שאלת קבילותן של הקלטות מסורה לשיקול דעתו של בית הדין קמא וחזקה עליו שישקול את בקשות המבקש תוך שהוא מאזן בין מרכזיות שאלת קבילות הקלטות להליך לבין מועד הגשת הבקשה, התמשכות ההליך והאפשרות לפצות את הצד שכנגד באמצעות פסיקת הוצאות .    

5.         מעיון בפרוטוקול ישיבת בית הדין קמא עולה כי בית הדין עושה מאמץ לקדם את ההליך ולנהלו באופן ענייני ויעיל. למרבה הצער, מתקבל הרושם שבאי כוח הצדדים אינם מקלים על מלאכתו. יש לקוות שההליך יגיע לידי סיום בכל ההקדם האפשרי.   

6.         סוף דבר - בכפוף לאמור בסעיף 4 לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות הליך זה בשיעור 1500 ש"ח.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, ד'  באדר א' התשס"ה (13.2.2005), ותישלח לצדדים בפקסימיליה.

סטיב אדלר

נשיא