בר"ע
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1722-05
03/04/2006
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
מגדל חברה לביטוח בע"מ
|
הנתבע:
1. עז' שי רפי בן ארוש ז"ל
2. בן ארוש יצחק
3. עראקי מרסל
|
| החלטה |
זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי), מיום 16.3.01, לפיה הוגבלה הרשות להתגונן שניתנה למבקשת לטענות שנטענו על ידה במכתב הדחייה ששלחה למשיבים (ת.א. 69774/04).
עיקר העובדות שבבסיס דיון זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.
המשיבים הגישו תביעה לתגמולי ביטוח כנגד המבקשת על פי פוליסת ביטוח חיים על שם המנוח שי-רפי בן ארוש ז"ל (להלן: "
המנוח").
לאחר פטירתו של המנוח, בתאריך 18.6.01, דרשו עזבונו ויורשיו את תגמולי הביטוח, אך פנייתם נדחתה בשל אי גילוין של עובדות מהותית הקשורות לנסיבות פטירתו.
במכתב הדחייה שנשלח לב"כ המשיבים בתאריך 15.12.2002 טענה המבקשת כי:
"
מאיסוף החומר הרפואי הנוגע למנוח עולה כי, לפני קבלת המנוח לביטוח, סבל המנוח מבעיות גב וממצבים רפואיים שבגינם טופל על ידי פסיכיאטר ובנוסף השתמש בסמים.
המנוח הסתיר את כל אלה מחברתנו למרות שאלות מפורשות בעניינים אלה בהצהרת הבריאות ולמרות שממילא מוטלת עליו חובה לגלות עניינים מהותיים אלה אף לולא היה נשאל עליהם.
לו היינו יודעים על בעיות הגב, המצבים הרפואיים, הטיפולים והשימוש בסמים כמפורט לעיל, לא היה מתקבל המנוח לביטוח כלל ועיקר.
לפיכך ובהתאם להוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, הרינו נאלצים, למצער, לדחות את התביעה."
המשיבים לא השלימו עם דחיית דרישתם והגישו לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר.
בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן פרטה הגב' בתיה לייפנברג, המשמשת ראש צוות תביעות ביטוח חיים בחברת שמג"ד, את הטענות שיש למבקשת כנגד דרישת התשלום ובין היתר התייחסה לעובדות שבבסיס מכתב הדחייה, בכך שפרטה את השאלות שנשאל המנוח בהצהרת הבריאות עליה חתם, את תשובותיו ואת העובדות, אשר להשקפתה סותרות את האמור בהצהרה.
בהחלטתה נשוא הבקשה שבפני נתנה כב' השופטת ד"ר אבניאלי למבקשת רשות להתגונן רק ביחס לאותן טענות שנזכרו במכתב, נספח ד' לכתב התביעה, אשר צוטט על ידי לעיל.
המסגרת הנורמטיבית
חוק הפיקוח על עיסקי ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן:"
חוק הפיקוח"), מקנה למפקח על הביטוח סמכויות רחבות
ובבג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח פ"ד נה(3) 625. נקבע כי המפקח על הביטוח מוסמך, בין היתר, להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת ביטוח לבין מבוטח (בעמ' 640).
עוד נקבע שם כי מעבר לבירור תלונות פרטניות רשאי המפקח לקבוע כללים מנחים לחברות הביטוח, מסקנה זו נסמכת בין היתר על הוראת סעיף 62 (א) לחוק הפיקוח הקובע:
"מצא המפקח שהתלונה היתה מוצדקת, יודיע על כך למתלונן ולמי שהתלונה עליו; המפקח רשאי לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו ורשאי הוא להורות למי שהתלונה עליו לתקן ליקוי שהעלה הבירור,
בין למקרה שעליו התלונה ובין בדרך כלל, בדרך ובמועד שהורה" (ההדגשה שלי - ש.ד.).
נימוק נוסף שהנחה את בית המשפט העליון בפירוש הוראת חוק הפיקוח הינו תכלית החקיקה כפי שהובהרה שם (בעמ' 642):
"פירוש רחב של סמכות המפקחת מתבקש גם מתכלית החוק. התכלית של חוק הפיקוח היא, בראש ובראשונה, להגן על המבוטחים... לאור תכלית זאת, לא יהיה זה ראוי לתת לסמכות המפקחת פירוש צר, דהיינו, להגביל את סמכות המפקחת לבירור התלונה שהוגשה על ידי מבוטח, להבדיל מתלונה שהוגשה על ידי אדם אחר או גוף אחר או למנוע בעד המפקחת להורות על תיקון ליקוי באופן כללי ולחייב אותה לטפל באותו ליקוי באופן פרטני, פעם אחר פעם, כל פעם על יסוד תלונה חדשה, במאות ואלפי תלונות של מבוטחים.
פירוש צר כזה ימנע הגנה נאותה מציבור המבוטחים בניגוד לתכלית החוק. לכן גם מטעם זה הפירוש הצר אינו פירוש ראוי".
ההנחיות נשוא הדיון שבפני אשר הועברו לחברות הביטוח הורו, בין היתר: