לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי אינה מצריכה תשובה.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' יפרח) מיום 28.02.06 בת"א 36449/05, לפיה ניתנה למשיבה רשות לתקן את כתב תביעתה ובהמשך לכך הועבר הדיון לבית המשפט המחוזי.
הרקע לבקשת רשות הערעור שבפני הוא כדלקמן: בתאריך 03.02.05 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקש. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי, ובכותרתה צוין:
"סכום התביעה : 500,000 ש"ח לצורכי אגרה בלבד (4.4. מיליון ש"ח)". בתאריך 22.03.05 הגיש המבקש
"בקשה בכתב" בה עתר למחיקת התביעה בסך 4.4. מיליון ש"ח על הסף, וכן לדחיית התביעה בסך 500,000 ש"ח או להעברתה לבית המשפט המוסמך. לאחר קבלת תשובת המשיבה ותשובת המבקש, ניתנה בתאריך 26.06.05 החלטת בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ש' ברוך). בהחלטה זו קבע כב' הרשם שהתביעה היא בסכום של 500,000 ש"ח ומצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום, והעבירה לבית המשפט המוסמך תוך חיוב המשיבה בהוצאות. לאחר העברת הדיון לבית משפט השלום, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שסכום התביעה יתוקן ל- 4.4 מיליון ש"ח, ובהמשך לתיקון עתרה להעברת ההליך לבית המשפט המחוזי. בתאריך 28.02.06 הורה כב' השופט יפרח:
"לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, כמו גם בהיתר של המנהל המיוחד, סבורני שיש להתיר תיקון
הסכום הנתבע כך שיעמוד על 4.4 מיליון ש"ח. אין בכך כדי לעקוף כל החלטה של ביהמ"ש המחוזי, או לסכלה. מעמדת המשיב משתמע כי אם הועבר דיון בתובענה ע"ס 500,000 ש"ח מביהמ"ש המחוזי לבימ"ש השלום- לא יוכל התובע לעתור להגדלת הסכום הנתבע כך שיהא מעל ל- 2,500,000 ש"ח. גישה זו אינה נראית לי סבירה. אני מתיר כאמור את התיקון. כתב תביעה מתוקן יוגש
עד 15.3.06. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח + מע"מ להיום. הדיון בתובענה יקויים בביהמ"ש המחוזי. ישיבת 6.3.06- בטלה" (ההדגשות במקור, ש.ד.)
.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
לטענת המבקש, משהועבר הדיון בתביעה מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום, מחמת חוסר סמכות של בית המשפט המעביר, ובהתאם להוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן:
"החוק"), לא רשאי היה בית המשפט קמא להורות על העברת הדיון. עוד טוען המבקש כי המשיבה לא היתה רשאית כלל להגיש את הבקשה לתיקון כתב התביעה מאחר שלבקשה לא קדמו בקשה וקבלה של אישור מתאים מבית המשפט של הפירוק. המבקש מלין על כך שבית המשפט קמא התעלם מטענותיו אלו, ולא פירט את הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו.
דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04
שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07
פרופ' דב פלדברג ואח' נ' לימור נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.
בית המשפט קמא מצא לנכון להיעתר לבקשת המשיבה ולהורות על תיקון כתב התביעה, בכפוף לתשלום הוצאות למבקש. נוכח השלב המוקדם בו מצוי היה ההליך, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו, שכן פעל בהתאם להלכה, לפיה בית המשפט יטה להיעתר לבקשות לתיקון כתב תביעה ככל שיהיה בהן להועיל לבירור המחלוקת, ותרופתו של הצד שכנגד תהא בפסיקת הוצאות. ראו לעניין זה דברים שנאמרו בע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3)214, בעמ' 218:
"הלכה היא כי בית המשפט מאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ברם, אם לא שוכנע בית המשפט כי בלעדי התיקון לא תבוא הפלוגתא האמיתית לדיון, דין הבקשה להידחות. הגישה הנקוטה על ידינו בכגון דא היא ליברלית ביותר, ולפיה איפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, 1991, בעמ' 328). כן אפשרו תיקון כתב תביעה בשלבים מתקדמים של הדיונים ואפילו בשלב הערעור. בע"א 721/84 (משען נ. מדינת ישראל, פד"י מ"א(1), 748, 755) אמר על כך השופט חלימה, כי -
'לא יכולה להיות מחלוקת לגבי יכולתו של בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות בכל שלב משלבי הדיון, לרבות בשלב מתקדם של המשפט, ותמיד ניתן לפצות את הצד שכנגד על טירחתו הנוספת על ידי פסיקת הוצאות' ...".
אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה לא נימק בית המשפט קמא את החלטתו כדבעי. ברע"א 10257/04
פנחס וימר בע"מ נ' אפרים מאיר, דינים עליון עב 766, נקבע כי:
"בית המשפט השומע את עניינם של בעלי הדין אינו חייב להידרש לכלל הטענות המועלות על ידם ואף אם לא מצא לנכון לתת דעתו במפורש לחלקן, אין בכך כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור".
דברים אלו יפים אף לענייננו. משציין בית המשפט קמא כי עיין בבקשה, בתגובה, בתשובה ובהיתר של המנהל המיוחד; משקבע בהמשך לכך, כי יש להתיר את תיקון הסכום הנתבע; ומשהבהיר כי עמדתו המשתמעת של המבקש אינה מקובלת עליו- הרי שנימק החלטתו באופן מספק בנסיבות מקרה זה. זאת ועוד, נראית לי גישת בית המשפט קמא לפיה עמדת המבקש אינה סבירה בכל הנוגע לאפשרותו של בית המשפט לתקן את סכום התביעה ולהעביר את הדיון. לא מקובלת עלי הפרשנות אותה מייחס המבקש להוראת סעיף 79 לחוק, ולפיה אם הועבר הדיון בהתאם להוראת סעיף זה, לא יהא בית המשפט הנעבר רשאי להיעתר לבקשה לתיקון התביעה אם תוצאתה תחייב העברה נוספת של הדיון.
משתוקן כתב התביעה, על בית המשפט לבחון את שאלת הסמכות על פי האמור בכתב התביעה המתוקן.
הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.
ניתנה היום ז' באייר, תשס"ז (25 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.