החלטה בתיק ברע 1412/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בפתח תקוה                           שניתן ביום 1/3/06 בת.ק. 9514/05 ע"י כב' השופט קהלת בנימין. בימ"ש קמא קיבל את התביעה וחייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 5,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 250 ש"ח.

2.         המשיבה, היא התובעת, הגישה נגד המבקשת תביעה להשבת סכומים אותם שילמה לאחר שביטלה את העסקה עמה. בכתב התביעה טענה המשיבה כי לאחר שרכשה אצל המבקשת שטיח שלא תאם את ציפיותיה והחליפה אותו בשטיח אחר, אף הוא לא מתאים,  ביקשה לבטל את העסקה כולה, ולקבל את כספה בחזרה. לדבריה, השיבה את השטיח בסמוך למועד הרכישה, אולם במקום לקבל החזר כספי, קיבלה זיכוי.

לטענתה, בהתאם לחוק הגנת הצרכן, חייב כל בית עסק להציג הודעה בדבר מדיניות החזרת סחורות. כיוון שבמקרה זה, לא הוצגה הודעה כזו, חזקה על בית העסק כי תמורת החזרת הסחורה, יושב לה הכסף ששולם.

3.         בכתב ההגנה, טענה המבקשת כי השטיח שסופק למשיבה היה לשביעות רצונה. כאשר ביקשה המשיבה לבטל את העסקה, לאחר שכבר הסכימו להחליף לה את השטיח הראשון, הובהר לה כי על פי מדיניות ההחזרה בחנות, אין אפשרות לקבלת החזר כספי. נציג המבקשת טען כי קיים שלט בחנות בדבר מדיניות החזרת סחורות שהוצב בחנות  מיום התיקון בחוק הגנת הצרכן. לטענתו, המבקשת נהגה על פי החוק במדינת ישראל על פיו אין חובה ליתן החזר כספי בגין ביטול עסקה.

המשיבה הכחישה טענה זו והעידה כי לא היה כל שלט בחנות.

4.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים, קבע כדלקמן:

"אני סבור שתביעתה של התובעת בדין יסודה ועל הנתבעת להחזיר לה את מחיר השטיח.

ממה שקראתי בתיק זה וממה ששמעתי, אני קובע כי העסקה בין הצדדים למעשה בוטלה והשטיח השני הוחזר לנתבעת ולכן הדעת נותנת שהנתבעת היתה צריכה להחזיר את הכסף לתובעת.

נציג הנתבעת טוען כי החוק במדינת ישראל הוא שלא מחזירים כסף אלא נותנים זיכוי, כלומר מסמך לפיו הלקוח זכאי לקנות אצל הסוחר סחורה באותו סכום.

נציג הנתבעת לא אמר במדויק על איזה חוק מסתמך אלא הוא אמר באופן כללי שזהו החוק במדינת ישראל...

משבוטל החוזה בהסכמת הצדדים, הרי כל צד צריך להחזיר לצד השני את מה שקיבל. ומאחר והנתבעת קיבלה מהתובעת כסף, הרי שהיא צריכה להחזיר לה את הכסף."

5.         בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי על אף שהמשיבה ביקשה לבטל העסקה לאחר שלקחה פעמיים שטיח מהחנות לביתה, המבקשת נעתרה לבקשתה, ונתנה למשיבה זיכוי בגובה הרכישה. לדברי נציג המבקשת, על פי החוק אין חובה להשיב כספים בגין סחורה שהוחזרה. עוד לדבריו, קיים בחנות שלט ברור לגבי מדיניות ההחזרה של סחורות בו נאמר כי לא יוחזר כסף בגין החזרת סחורה.                                   

עוד טענה המשיבה כי יש לדחות הבקשה על הסף בשל אי התאמת שמה של המבקשת בהליך זה - "אותנטי שטיחים", לבין שם הנתבעת בבימ"ש לתביעות קטנות - "אותנטי - השוק הגדול לשטיחים מקוריים (3000) בע"מ".

המשיבה טוענת כי אין להתערב בממצאיו של בימ"ש קמא שהעדיף את גירסת המשיבה על פני זו של המבקשת. 

דיון

6.         יש ממש בטענת המשיבה באשר לאישיות המשפטית שהגישה את בקשת רשות הערעור. המבקשת היא לכאורה אישיות משפטית נפרדת, ואין לה כל נגיעה לפסק הדין בבימ"ש קמא, ולו מטעם זה היה מקום לדחות הבקשה. יחד עם זאת, כיוון שמדובר בבקשת רשות ערעור על הליך שנדון בבימ"ש לתביעות קטנות בו לא מדקדק ביהמ"ש בסדרי הדין, איני דוחה את הבקשה מטעם זה בלבד, ואדון בבקשה גם לגופו של עניין.

7.         נוהל החזרת סחורה מוסדר תוקן בסעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן תשמ"א -1981, וקובע כדלקמן:

           (ב)  ביקש הצרכן להחזיר לעוסק טובין שלא עקב פגם, בהתאם למדיניות החזרת טובין המפורטת במודעה, והעוסק לא פעל בהתאם לאותה מדיניות, רשאי הצרכן להחזירם לעוסק בתוך שבעה ימים מיום שסורב, והעוסק יהיה חייב להשיב לו את מלוא התמורה שקיבל באופן שבו שילם הצרכן, ובלבד שלא חלה הרעה במצב הטובין; לענין זה, פתיחת האריזה כשלעצמה לא תיחשב כהרעה במצב הטובין, אלא אם כן השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע אחרת לגבי טובין או סוגי טובין.