החלטה בתיק ברע 1331/06

1.         המבקש, הוא התובע, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בת"ק 1935/05 שניתן ביום 12/2/06 בבימ"ש לתביעות קטנות ברמלה (כב' הש' אסתר נחליאלי - חיאט). בימ"ש קמא קבע כי המשיבה תשיב למבקש, לפנים משורת הדין, סכום של 880 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

2.         המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה על הסכום המקסימלי המצוי בסמכותו של בימ"ש לתביעות קטנות, וטען כי רכש מהמשיבה חלקי מחשב בעלות של 4,440 ש"ח וקיבל בתמורה חלקים פגומים ושירות לקוי. לטענתו, מתחילת ההתקשרות לא היה ה'הארד דיסק' אותו רכש תקין, ופניותיו הרבות למשיבה לא הועילו שכן זו לא שעתה לתלונותיו, ולא תיקנה את החלק כנדרש. המבקש טוען כי אמנם בחלוף זמן לא מועט ולאחר כל פניותיו, הסכימה המשיבה להחליף את החלק הפגום, אולם ניסתה להחליף למבקש את ה'הארד דיסק' בסוג אחר של 'הארד דיסק' שלא היה לשביעות רצונו. המבקש הוסיף וטען כי על אף שלא ניתן להשתמש במחשב בנסיבות אלה, סירבה המשיבה להשיב לו את כספו.

3.         בית משפט קמא לאחר ששמע את הצדדים ואת העדים מטעמם, קבע כדלקמן:

"אומר כבר שלא עלה בידי התובע לשכנע אותי כי הוא זכאי לפיצוי כלשהו. לא מצאתי בהתנהגות הנתבעת כל ראיה להתנהגות לא ראויה, גם בבית המשפט לא השכיל התובע לשכנע אותי כי יש ממש בטענותיו, אפילו לא הציג אחריות כלשהי שתקים את חובת הנתבעת להחזיר לו את כסף ולתקן את ההארד דיסק בחלוף חודשים מספר. לא הצלחתי להבין את טרוניותיו הרבות ואף ציינתי בפניו כי נראה לי לא סביר שחרף העובדה שכל עלות ההארד דיסק היא 880 ש"ח, ואפילו אם לא היה תקין כגרסתו, המשיך והטריד את עצמו, ובזבז זמן, ונסע וחזר וטען וכעס, הרי יכול היה לרכוש הארד דיסק אחר מיד כשסבר שההארד דיסק אינו תקין, ולתבוע את עלותו בחזרה אם היה מוכיח כי הוא אכן אינו תקין. אלא שהתובע גם לא השכיל להוכיח את מהות התקלה, אם אכן היתה כזאת, ואין זה מספיק לטעון טענה בעלמא כי חברים עלומי שם מהלימודים סברו שההארד דיסק אינו תקין, אלא יש להוכיח זאת באמצעות חוות דעת או בראיות מהימנות אחרות. לעומת טענות התובע נשמעו לי עדי הנתבעת אמינים ותשובותיהם סיפקו אותי, ונראה לי שעשו כל שביכולתם לרצות את התובע, אך זה כאמור לא היה מעונין בכל פתרון, אלא בדרך של תביעה ... אני חוזרת ומדגישה כי מצאתי בהתנהגות הנתבעת התנהגות של מוכר ראוי שמלווה ומגבה את מי שרוכש ממנה את המחשב על חלקיו, ואומר גם כי הטכנאי של הנתבעת וגם אשת המכירות הותירו בי רושם חיובי ביותר".

4.         בבקשת רשות הערעור של המבקש נטענו טענות רבות שאינן רלוונטיות כלל לעניין, בהן אין כל טעם לדון. טענתו היחידה של המבקש אותה הצלחתי לדלות מן הבקשה היא כי הסכום שפסק לו בימ"ש קמא אינו מכסה את כל הוצאותיו, שכן ה'הארד דיסק' שרכש עלה 1,030 ש"ח ולא 880 ש"ח כפי שקבע בימ"ש קמא.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא, בבקשה ובתגובה על נספחיהן, אני סבורה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

המבקש לא טען בערעור כל טענה רלוונטית ביחס לפסק דינו של בימ"ש קמא. באשר לגובה הסכום שנפסק לטובתו, לא מצאתי טעם להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. בימ"ש קמא פירט כדבעי בפסק דינו את התרשמותו מעדויות שני הצדדים ומן המסמכים אותם הציגו בפניו, וביסס קביעותיו על התרשמות זו. זאת ועוד, בימ"ש קמא טרח והדגיש כי גם הסכום שפסק לטובת המבקש נפסק לפנים משורת הדין.

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במסקנות עובדתיות של בימ"ש שדן בעניין בערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661,  665, וכן ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, 2903. במקרה זה ביהמ"ש שמע את העדים והיתה לו הזדמנות לקבוע את העובדות על סמך התרשמותו. ערכאת הערעור אינה שומעת עדים שכן דבר זה מסור בלעדית לבימ"ש קמא.

6.         לאור כל האמור לעיל, אין להתערב בפסק דינו הממצה והמנומק של בימ"ש קמא.

אשר על כן הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום בלשכתי, י"ד באלול, תשס"ו (7 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר.