החלטה בתיק ברע 1245/06

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בטבריה [ כב' השופטת רים נדאף], מיום 24/10/06, אשר אישרה חלקית את בקשת המשיב להגיש נגד המבקשים תביעה נגזרת בשם חברת כפל חקלאות בע"מ והורתה למבקשים להמציא חשבונות.

לאור הסכמת הצדדים, ועפ"י הוראות תק' 410 לתקסד"א, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור.

המשיב הינו בעל מניות בחברת כ.פ.ל חקלאות בע"מ (להלן: " החברה").

המשיב הגיש בקשה לבית משפט השלום להתיר לו להגיש תביעה נגזרת בשם החברה כנגד בעלי המניות האחרים וכנגד שתי חברות אחרות, (להלו: " החברות האחרות"), כאשר עיקר טענתו הינה שבעלי המניות האחרים הסיטו עסקאות מן החברה אל החברות האחרות, כך שבמקום שההכנסות יכנסו לחברה נכנסו הן אל החברות האחרות;

הצדדים לסכסוך שתפו ביניהם פעולה בנושא שיווק ירקות ופירות, תחילה כנראה במעין שותפות בלתי רשומה ולאחר מכן, החל מ-12/96, במסגרת חברה בשם סיוון ייצור ושיווק ירקות (היא המערערת 3 כאן בפניי), ובהמשך בתחילת 98, במסגרת חברה נוספת היא כ.פ.ל. חקלאות בע"מ.

בין חלק מהצדדים היה הליך קודם שנוהל בפני כב' השופט ארבל בשבתו בבית משפט השלום בעפולה, בת"א 1476/01 [ המערערות 3 ו-4 היו התובעות והמשיב היה הנתבע].

התביעה התבססה על שתי עילות, שטרית וחוזית. התביעה החוזית התבססה על טענת הלוואה שנתנו התובעות לטענתן לנתבע, והטענה השטרית התבססה על שיק פתוח שמסר להן הנתבע שמולא על ידן והוגש להוצל"פ.

בית משפט השלום דחה את התביעה על שתי עילותיה.

במסגרת פסק הדין נקבעו מספר קביעות עובדתיות, אשר היוו בסיס גם להחלטת בימ"ש קמא נשוא הערעור שבפניי.

בית משפט קמא מציין את קביעותיו וביקורתו של השופט ארבל לגבי אופן ניהול ספרי החברה, כך גם את קביעתו לגבי "עסקת השום" כפי שכונתה שם, אשר בהקשרה קבע כי גרסת התובעות שם אינה גרסת אמת, והן נמנעו מלמסור פרטים לגביה וכן קביעתו כי הנתבעים שם שלשלו לכיסם כספים המגיעים לחברה. [ ראה החלטת בית משפט קמא, עמ' 5 והציטוטים הרלוונטים מפסק דינו של כב' השופט ארבל].

כאמור המשיב מבקש לאפשר לו הגשת תביעה נגזרת בשם החברה כנגד בעלי המניות וכנגד שתי חברות, בהן המשיב 1 הינו מנהל ובעל מניות.

בימ"ש קמא בהחלטתו בוחן מה הם התנאים הנדרשים להגשת תביעה נגזרת עפ"י ס' 198 לחוק החברות, ומוצא כי תנאים אלו התקיימו במקרה דנן, כאשר המחלוקת בין הצדדים נסבה בעיקר על השאלה האם התביעה וניהולה הם לטובת החברה, והאם התובע פעל בתם לב.

בסופו של יום אישר בימ"ש קמא את הגשת התביעה הנגזרת בגין עסקאות שבוצעו לכאורה עם המשיב, ודחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת לטענה בדבר רכוש החברה שנגזל לכאורה ע"י המבקשים כאן. כ"כ אישר בית המשפט את הבקשה למתן חשבונות עוד בטרם הגשת התביעה הנגזרת.

המבקשים מצביעים על שלוש טעויות שנפלו לדעתם בהחלטת בימ"ש קמא:

האחת -           מתן הסעד הסופי המבוקש בתביעה אותה רוצים להגיש - הצו למתן חשבונות עוד בטרם נוהלה התובענה.

השנייה -         בימ"ש קמא לטענתם התעלם מההלכה המחייבת הוכחת עילת התביעה של החברה, בטרם אישור התביעה הנגזרת.

השלישית -      בימ"ש קמא התעלם מכך שסיכויי התביעה נמוכים והתביעה לא תיטיב עם החברה.

המשיב טוען כי בימ"ש קמא הסתמך על קביעותיו של כב' השופט ארבל, בדבר ניהול הספרים  הלקוי, בדבר מערכת היחסים שהיתה בין הצדדים ונחיתותו של המשיב כאן לעומת החברה, והעדר המידע שבידיו לגבי חשבונות החברה.

מצב דברים זה הביא את בית המשפט למסקנה כי מאחר והוכח כי נעשו עסקאות השייכות לחברה שלא באמצעות החברה, ומאחר והמשיב נמצא כאמור בעמדת נחיתות ואין הוא יכול ללמוד על אשר נעשה ללא החשבוניות, יש להורות על צו למתן החשבונות עוד בטרם תידון התביעה.

המשיב טוען כי אכן לא כל העסקאות פורטו בבקשתו, אך זאת רק בשל חוסר מידע, ואם וכאשר יגולו החשבונות ניתן יהיה לפרט עסקאות נוספות אשר כספים בגינם שייכים לחברה.