1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתה של ראש ההוצל"פ בנצרת מיום 27/11/07, אשר ניתנה במסגרת תיק הוצל"פ 3-05-05316-10 (להלן: "
תיק ההוצל"פ"), בה קבעה כי על פי נתוני המערכת, הודעת הפינוי הומצאה כדין למבקש וזאת ביום 23/10/07, חרף זאת ולפנים משורת הדין, עיכבה את פינוי המבקש מהדירה של המשיבה (להלן: "הדירה") בכפוף להפקדת סך של 10,000 ש"ח בקופת לשכת ההוצל"פ.
2. המשיבה, הינה הזוכה בתיק ההוצל"פ אשר נפתח לשם ביצוע פסק הדין לפינוי המבקש מהדירה. פסק הדין ניתן ביום 7/11/05 בשל אי תשלום שכר דירה.
3. יום לפני מועד הפינוי, שנקבע ליום 28/11/07, הוגשה לראש ההוצל"פ בקשה דחופה מאוד לעיכוב ביצוע פינוי מהדירה במעמד צד אחד. לבקשה צורף תצהיר המושתת על נימוק אחד בלבד, והוא אי מסירת הודעת הפינוי למבקש. לטענת המבקש, אי המצאה של צו הפינוי כנדרש, מהווה עילה מספקת לביטול צו הפינוי.
4. ביום 27/11/07 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל, וכן בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי. בשל השעה המאוחרת, הורתי על עיכוב ביצוע צו הפינוי עד למתן החלטה בבקשת העיכוב במעמד שני הצדדים.
5. בדיון שהתקיים בפניי ביום 28/11/07 במעמד שני הצדדים, הוסכם לדון בבקשת רשות הערעור, וב"כ המשיבה הסכים ליתן למבקש רשות, ודנתי בבקשה כערעור לגופו של עניין, ואף שמעתי את טיעוני הצדדים.
6. בטיעוניו בפניי, טען ב"כ המבקש, כי הודעת הפינוי לא נמסרה למבקש, ולא צויין בשום מקום אם הודעת הפינוי הודבקה או נמסרה למבקש. עוד טען כי, המדובר באדם דל אמצעים שאין לו את היכולת הכלכלית להשיג כסף וערבים, לכן ביקש לתת למבקש אורכה של 21 ימים על מנת שיוכל להתארגן בהתאם.
7. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור. טען כי המבקש יודע על פסק הדין והליכי ההוצל"פ המתנהלים נגדו. עוד טען, כי הודעת הפינוי בוצעה ע"י פקיד מבצע מטעם ביהמ"ש, שקבע כי ההודעה בוצעה כדין. המוציא לפועל ציין פעמיים בהודעה כי מצא את הבית סגור. ב"כ המשיבה ציין כי החלטת ראש ההוצאה לפועל הינה סבירה ביותר בהתייחס למועד שבו הוגשה וגם בהתייחס לגובה החוב. הוסיף כי, המבקש אינו משלם מאומה על חשבון החוב ואינו משלם אף שכר הדירה, לכן יש ליתן משנה תוקף להחלטת ראש ההוצל"פ.
8. סעיף 64(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע כדלקמן:
"ניתן פסק דין לפינוי מקרקעין, לרבות סילוק יד, יקבע ראש ההוצאה לפועל מועד לפינוי בהודעה, שתומצא לחייב ולצד שלישי אשר לידיעתו של ראש ההוצאה לפועל מחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; לא פונו המקרקעין עד המועד שנקבע, ייכנס המוציא לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין".
תקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת, כי כחלוף התקופה הקבועה באזהרה, ובאם לא ימלא החייב אחר פסק הדין המחייבו לסלק את ידו מן המקרקעין, יקבע ראש ההוצאה לפועל מועד לפינוי, שיהא לכל הפחות עשרים ואחד יום מהמצאת ההודעה לחייב, זולת אם ראה ראש ההוצאה לפועל, מטעמים מיוחדים, כי יש לקבוע מועד מוקדם יותר.
תקנה 97(ב) קובעת:
"ההודעה לחייב על מועד הפינוי תהא ערוכה לפי טופס 17 בתוספת, והיא תימסר על ידי המוציא לפועל לחייב, וכן לצד שלישי המחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; היו המקרקעין נעולים או שלא ניתן היה למסור את ההודעה כאמור, ידביק המוציא לפועל את ההודעה על פתח המקרקעין, או יקבע אותה עליהם, ויערוך דין-וחשבון על פעולתו".
בענייננו, המוציא לפועל ציין בדוח הביצוע כי ביום 23/10/07 נכח בכתובת המבקש ומצא כי "הבית סגור", חזקה היא כי פקיד בית המשפט ישאיר העתק מההודעה במקום. אומנם לא נרשם כי הודעת הפינוי הודבקה, עם זאת אין בתקלה כזו כדי לקבוע כי המבקש לא קיבל הודעה על מועד הפינוי. הודעת הפינוי הומצאה כבר למבקש, ביום 23/10/07, באופן האמור בסיפא של תקנה 97(ב), דהיינו ע"י הדבקה על דלת הנכס, לאחר שהדירה נמצאה נעולה. בהודעת הפינוי המצורפת עם דוח הביצוע נרשם כי מועד הפינוי נקבע ליום 28/11/07.
עצם הטענה שלא נמסרה הודעת פינוי כדרישת התקנות, לידי המבקש, איננה מספיקה כדי לקבוע כי יש לבטל את הליך הפינוי.
טענת המבקש בתצהירו כאילו רק ביום 27/11/07, יום אחד לפני הפינוי, נודע לו כי הפינוי אמור להתבצע, דינה להידחות. לפי נתוני המערכת, נמסרה למבקש אזהרה כבר ביום 20/12/05, וביום 27/9/06 בוצעה הודעת פינוי, אולם הפינוי נדחה בעקבות המלחמה. אוסיף עוד, כי המשיבה הגיעה עם המבקש לידי הסדר תשלומים וביום 28/8/06 נמסר למבקש צו חיוב בתשלומים, אולם המבקש לא עמד בתשלומים ולא שילם את השוברים,לכן בעקבות זאת נשלחה לו הודעת פינוי ביום 23/10/07. יצויין גם כי ב"כ המבקש אישר אף הוא, כי המבקש ידע כי מתנהלים נגדו הליכי פינוי.
ממכלול האמור, ניתן להסיק כי המבקש היה מודע להליך הפינוי, והיתה לו אפשרות להתארגן לקראת הפינוי או להגיש כל בקשה בעניין. העובדה כי המבקש לא ניצל את פרק הזמן שניתן לו, מאז מתן פסק הדין של פינוי מיום 7/11/05 , כדי להתפנות מהדירה, מעוררת ספקות באשר לתום ליבו של המבקש. המבקש לא רק שלא עמד בהסדר התשלומים לתשלום החוב שהצטבר, אלא גם לא טרח לשלם את שכר הדירה החודשי עד עצם היום הזה.
9. סיכומו של דבר, החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל הינה סבירה וראויה בנסיבות העניין, ואין כל מקום להתערב בה.
10. אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה.
בנסיבות העניין, ועל אף שמדובר בבקשת סרק, וראוי היה לחייב את המבקש בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, אולם נוכח מצוקתו הכלכלית של המבקש, אינני עושה צו הוצאות, וקובע כי כל צד ישא בהוצאותיו.