1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט אשר קולה) שניתן ביום 28/5/06 בתיק תמ"ש 7780/05, אשר דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעפולה (כבוד הרשמת תמר נסים שי), שניתנה ביום 20/6/05, בבקשתו של המשיב שהוגשה בתיק הוצל"פ
8-04-01015-09 בטענת פרעתי.
יצויין תחילה, כי בקשת רשות ערעור זו הוגשה לאחר שקודם לכן הגישה המבקשת ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש קמא, בסברה כי ביהמ"ש קמא נתן לה רשות לערער על פסק דינו לאור כך שבשולי פסה"ד הודפסו המילים "ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי".
אולם לאחר שבית המשפט קמא הבהיר בהחלטה מיום 22/10/06 כי הוא לא התכוון לתת רשות ערעור על פסק דינו, הוגשה הבקשה דנן, לאחר שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור הוארך.
עוד יצוין כי בטרם הוחלט באם בקשת רשות הערעור דנן מצריכה תשובה, אם לאו, ומבלי שבית המשפט יורה על הגשת תשובה בכתב, הזדרז ב"כ המשיב והגיש עוד ביום 26/11/06 תשובה בכתב לבקשה, כל זאת אף בטרם יקבע כב' הנשיא את המותב שידון בבקשה. בפועל, התיק הונח על שולחני לטיפול רק ביום 7.1.07.
מכל מקום, עיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט קמא ובאתי לדעה כי הבקשה אינה מצריכה תשובה וכי דינה דחייה באופן מידי, כאמור בתקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
להלן אפרט:
רקע עובדתי
2. תחילתם של ההליכים ביו הצדדים, בתביעת המבקשת בביהמ"ש המחוזי בנצרת (תיק מ.א. 351/93) שהוגשה בשמה ובשם שני ילדיה ( ענבל ועומרי) כנגד המשיב אשר היה אז בעלה ( לו נישאה בשנת 1967) , לתשלום דמי מזונות, מדור, משמורת וחלוקת רכוש.
3. הבעל מצידו הגיש לאותו בית משפט תביעה במסגרתה הוא ביקש מביהמ"ש להצהיר כי הוא הבעלים של מחצית הרכוש, הזכויות, הנכסים והכספים כפי שפורטו בתביעתו ( ה.פ 7/94) .
4. הדיון בתביעות הנ"ל אוחד וביום 21/10/96 ניתן בהן פס"ד אחד ( ע"י כבוד השופט א. משאלי) ( להלן : "פסה"ד הראשון" ) לפיו:
א. המשיב חוייב לשלם למבקשת סך של 72,000$ כערכם בשקלים נכון ליום 23/3/95 בתוספת הפרשי הצמדה בלבד לפי המדד שהיה ידוע ביום 15/3/95 ועד התשלום בפועל , זאת בגין זכויות המבקשת במשק המשותף ( להלן : " הזכויות במשק" ).
ב. כספי התגמולים שנצטברו לזכות המשיב, מיום שהחל לעבוד בשכר ועד לחודש 12/91 יחולקו שווה בשווה בין הצדים.
ג. המבקשת חויבה להחזיר למשיב מחצית משווי רכב משותף שנפגע בתאונת דרכים ואשר היה רשום על שם שני בני הזוג.
ד. ביחס לסכום של 80,000 ש"ח אשר היה מופקד בתכנית חסכון על שם " עוזי שפר", נקבע כי " סכום זה בצירוף כל התוספות, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים".
5. ערעור שהגישה המבקשת על פסה"ד הנ"ל , נדחה.
6. בשנת 2001 הגיש המשיב לביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת בקשה למתן הוראות באשר לאופן קיומו של פסה"ד הראשון בנוגע לסכום המדויק אשר צריך להיות משולם לכל אחד מבעלי הדין (בש"א 539/01 , תמ"ש 12200/97).
יצוין כי במסגרת בקשה זו ביקש המשיב להפקיד את סכום הכסף המגיע למבקשת, לטענתו, ע"פ פסה"ד הראשון. בעוד שהמבקשת התנגדה לבקשה זו, ביהמ"ש החליט ביום 10/6/01, להעתר לבקשה והמשיב הפקיד בקופת ביהמ"ש את הסך של 166,285 ש"ח שלטענתו, הוא הסכום לו זכאית המערערת על פי פסק הדין הראשון לאחר הפחתת הסכומים שהיא חוייבה בהם על פי אותו פסק דין.
המבקשת סירבה תחילה לקבל לידיה את סכום הפקדון, אולם מאוחר יותר התרצתה, וביום 15/11/01 הסכום, שהופקד, ע"י המשיב והועבר לידי המבקשת.
7. בהחלטתו מיום 17/10/02, קבע ביהמ"ש לענייני משפחה (כב' השופטת רבס) כדלקמן;