1. ביום 14.06.07 הורה בית המשפט קמא למבקשים להשיב על שאלות ספציפיות בשאלון, שנשלח אליהם על ידי המשיב, וכן ניתן צו לגילוי ספציפי של מסמכים, אשר פורטו בסעיף 3 למכתבו של ב"כ המשיב מיום 23.10.06.
על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור המונחת לפתחי.
2. בין בעלי הדין מתנהל משפט, הנוגע לחלוקת השימוש בפרדס השייך לישוב אניעם, בו חברים כל בעלי הדין. פרדס זה נמסר לעיבודם של חברי הישוב. חלק מן החברים החליטו לעבד את הפרדס במשותף, ואילו חלקם האחר ביקש לעבד את חלקו - בשטח 10 דונמים לחבר, בנפרד.
בתביעה, עותר המשיב כי המבקשים ישלמו לו את חלקו ברווחי עיבוד יחידת הפרדס השייכת לו, ואשר, לטענתו ניזלו ממנו שלא כדין. לטענתו, הוא אינו מודע לרווחים שהופקדו מעיבוד הפרדס בפועל. על כן עתר לגילוי מסמכים הנוגעים לסוגיה זו, וכן המציא שאלון, המתייחס לכל מסכת עיבוד הפרדס, כולל שאלות הנוגעות להקמת השותפות, אשר עיבדה את הפרדס, הקצאת המקרקעין, חלוקתם ועוד שאלות אחרות, הנוגעות כולן, בדרך זו או אחרת, לעיבוד הפרדס.
3. שני הצדדים הניצים הגישו כתבי טענות ארוכים ומפורטים ביחס לטענותיהם. בעוד המבקשים טוענים כי לא היה מקום לחייבם למסור נתונים אישיים, הנוגעים לעסקיהם הפרטיים, לצד שלישי, אשר כל רצונו רק להטרידם ולחדור לפרטיותם, תוך העלאת דרישות שאינן נוגעות כלל לעניין הנדון במשפט, טוען המשיב כי כל דרישותיו נועדו להקל על ניהול ההליך המשפטי, וכל אשר נדרש - לשם ניהול ההליך, נעשה.
המבקשים אף טוענים כי אף השאלות, עליהן הורה בית המשפט קמא להשיב, אינן נוגעות, לטעמם, לעניין הנדון במשפט, וכי הם השיבו כבר, בתצהיר, על כל השאלות הנוגעות לטעמם לעניין הנדון במשפט, תוך צירוף המסמכים הרלוונטיים.
4. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערעור, כך שהדיון הינו לגוף הערעור. אמנם, המשיב התנגד כי בית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערעור, אך פרט להעלאת התנגדות סתמית ובלתי מנומקת, לא המציא כל טענות של ממש, מדוע זה לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכות, המוקנית לו על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יש לזכור כי הבקשה והתגובה, ככל שהן מנומקות באריכות יתירה, הרי עדיין נוגעות הן לעניינם שבסדרי הדין גרידא, ומן הראוי כי ההכרעה בבקשה תיפול במהירות וביעילות, ללא הטרדתם של בעלי הדין והמערכת המשפטית בדיונים ארוכים תוך העסקת מותבים שונים שלא לצורך.
5. ולגוף העניין - בין המסמכים הנדרשים על ידי המשיב, במסגרת מכתבו מיום 22.10.06, מפורטים המסמכים הבאים:
"3.1. ספרי הנהלת החשבונות של השותפות ושל השותפים - הנתבעים בכל אחת מהשנים החל משנת 1999 ועד היום.
3.2. מאזנים ודו"חות שנתיים של השותפות ושל השותפים - הנתבעים.
3.3. צילום דו"חות מע"מ תקופתיים.
3.4. קבלות וחשבוניות בגין ההשקעות שנעשו במשך השנים בפרדס המשותף.
3.5. פירוט כל ההוצאות שהיו כרוכות בטיפול בפרדס המשותף.
3.6. החלטת אגודת אניעם על חלוקת המטעים והקרקעות כנטען בסעיף 2 לכתב התביעה.
3.7. ההסכם בין השותפים בשותפות פרדס 2000.
3.8. כל התכתובת בין שותפות פרדס 2000 ו/או מי מטעמה לבין מר בני סורקין.
3.9. כל התכתובת בין שותפות פרדס 2000 ו/או מי מטעמה לבין הנתבע..."
בעוד המסמכים המפורטים בפסקאות 3.4 - 3.9 למכתב, נוגעים כולם לפרדס המשותף, לעיבודו ולרווחים שהופקו ממנו, נוגעים המסמכים, המפורטים בפסקאות 3.1 - 3.3 לענייניהם הפרטיים של המשיבים, וחשיפתם מהווה חדירה שלא לצורך לפרטיותם, תוך פגיעה בזכותם לשמירה על פרטיותם ולצנעת הפרט שלהם. יתכן אמנם, כי ממסמכים אלה ניתן יהא לדלות מידע כלשהוא, הנוגע אף לרווחים שנתקבלו מעיבוד הפרדס, אולם מידע זה ניתן אף להשגה בדרכים אחרות - באמצעות גילוי המסמכים האחרים המפורטים במכתב, ומתן תשובות על השאלות.
איזון ראוי בין הפגיעה שתיגרם בזכויותיהם של המבקשים, לבין הצורך בגילוי האמת, אינו מצדיק חדירה כה חושפנית לפרטיותם של המבקשים, הזכאים להגן על זכותם לצנעת הפרט.