החלטה בתיק ברע 1071/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופט א' שוורץ) מיום 6.12.2005, אשר קיבל בחלקה ובתנאים את בקשת המבקש למתן רשות להתגונן, כנגד שטר המבוצע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, שני שיקים שערך המבקש לפקודת המשיב, ע"ס 135,000 ש"ח כ"א, ז.פ. 15.1.05 ו-30.1.05, שחוללו בהעדר כיסוי מספיק ( נספח "א" לתגובת המשיב מיום 5.2.2006, לבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא ולבר"ע).

המבקש טוען כי במהלך חודש ספטמבר 2003, או בסמוך לכך, התבקש לתת למשיב שיק בטחון ע"ס של 300,000 $. שיק זה ניתן, לטענת המבקש, כבטחון להלוואה שהעמיד המשיב לזכות חברה בשם אנראל אנרגיה לישראל בע"מ ( להלן: "החברה"), כחלק מתהליך הצטרפותו של המבקש כבעל מניות בחברה (25% ממניותיה).

המבקש טוען כי "הרוח החיה" מאחורי פעילות החברה, היה פלוני, מר מיכה ביטון ( להלן: "מר ביטון"), וכי חרף בקשותיו החוזרות ונשנות, לא נמסר לו מידע אודות רווחי החברה והפסדיה.

המבקש הוסיף וטען כי בחודש מאי 2004, או בסמוך לכך, נעצר מר ביטון וביקש את עזרתם של שותפיו במימון ייצוגו המשפטי. לעניין זה, טען המבקש, כי חשש לגורל השקעתו הכספית בחברה, לאחר מעצרו של מר ביטון, ומטעם זה נאלץ להסכים למתן בטוחות להלוואה נוספת ע"ס

120,000 $, שתנתן על ידי המשיב, או ידידו, מר שלמה נרקיס ( להלן: "מר נרקיס").

המבקש טוען כי כבטוחה למתן ההלוואה ע"ס 120,000 $, חתמו המבקש ואשתו על הסכם שערך ב"כ המשיב, עו"ד בית און, למכירת דירת מגוריהם, בתמורה לסכום של 160,000 $;  כן חתמו על שטרי מכר, בהתאם; וכן על שני שיקים נוספים ע"ס של 280,000 ש"ח כ"א.

המבקש טוען כי בסופו של יום, קיבל ממר נרקיס סכום של 50,000 $ בלבד.

המבקש הוסיף וטען, כי כחלוף חודש ימים, פנה אליו המשיב, וביקש לפרוע את שיק הבטחון ע"ס 300,000 $. המבקש, אשר חשש מפני מימוש דירת מגוריו, העביר לידיו של המשיב שיקים נוספים ע"ס כולל של 1,850,000 ש"ח, שזמן פרעונם בין 1.9.2004 ל- 28.2.2005.

השיק האחרון ע"ס 270,000 ש"ח ז.פ. 28.2.2005, הושב לידי המבקש.

השיקים שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, הם שני השיקים האחרונים (למעט השיק ע"ס 270,000 ש"ח, הנ"ל).

המבקש הוסיף וטען כי קיבל הלוואה מאוחרת בזמן, ע"ס 50,000 $ נוספים, וכי מטעם זה, הסכים לשלם את סכומי השיקים, עד לסכום של 70,000 $. כן, הוסיף המבקש ופרט טענות נוספות, ביחס לתשלומים שונים ששילם למשיב.

ביום 15.11.2005 נחקר המבקש על תצהירו, שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן.

בחקירתו ציין המבקש כי אינו יכול להציג, לעת החקירה, את העתק הסכם המכר של דירתו ( עמ' 2 שורה 15 לפרוטוקול ישיבת יום 15.11.2005, נספח "ב" לתגובת המשיב מיום 5.2.2006, לבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא ולבר"ע); כן טען כי אין בידו אסמכתא ביחס לשיק ע"ס 300,000 $, שייתכן והושב לו ( שם, בעמ' 2 שורות 21-22 לפרוטוקול ישיבת יום 15.11.2005);  כי זכויותיו בחברה לא נרשמו, אך יש לו אסמכתא שיוכל להציג בעתיד ( שם, בעמ' 3 שורות 13-14 לפרוטוקול ישיבת יום

15.11.2005); וכי נמנע ממתן הוראת ביטול לשיק " כיוון שהייתה מערכת יחסים סבירה והגונה עם התובע... מערכת היחסים הייתה סבירה, טובה, והגונה, חוץ מהלחצים" ( שם, בעמ' 3 שורות 24-28 לפרוטוקול ישיבת יום 15.11.2005).

ביום 6.12.2005 החליט בית משפט קמא ליתן למבקש רשות להתגונן. ברם, בית משפט קמא הגביל את היקף הרשות להתגונן לטענת כשלון תמורה מלא, לפיה לא ניתנה למבקש כל תמורה בגין שיקים אלו, בית המשפט קמא התנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום של 135,000 ש"ח (סכום הקרן של אחד השיקים).

ביהמ"ש קמא קבע:

"... אני סבור שמן הדיון עולה הרושם שמדובר בהגנה אפשרית אך דחוקה ביותר, שכפסע בין דחייתה לקבלתה, ובכפוף להפקדת עירבון כלהלן.