המבקש-קבלן המבצע עבודות בניה הגיש תביעת נזיקין ע"ס 68,342 ש"ח נגד המשיבה-חברה המתמחה בביצוע עבודות איטום וזאת בגין נזקים שהתגלו בעבודות איטום גג, שביצעה המשיבה עבור המבקש. קודם שנבחן את ההחלטה נשוא הבקשה דנן ועל מנת להבין את השתלשלות העניינים נפרט את העובדות הנחוצות לשם בירור הבקשה; כתב התביעה הוגש ביום 3/3/03. בית המשפט קמא הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. תצהיר המבקש הוגש
רק
לאחר שמזכירות בית המשפט קמא שלחה למבקש "התראה על חוסר מעש". לדיון, שנקבע ליום 20/05/04, לא התייצב ב"כ המבקש דאז - עו"ד א' חליחל ובהעדרו ניתן פסק דין הדוחה את התביעה ומחייב את המבקש בהוצאות בסך 3000 ש"ח לטובת המשיבה (להלן ייקרא
"פסק הדין"). המבקש הגיש, במועד, בקשה לביטול פסק דין וביום 30/11/04 התקיים דיון במעמד הצדדים. בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 30/11/04, נעתר לבקשה והורה כי פסק הדין יבוטל
לאחר
שהמבקש ישלם למשיבה הוצאות ע"ס 4,000 ש"ח. התשלום אמור היה להתבצע תוך 30 ימים, ממועד מתן ההחלטה, אך בעקבות בקשת המבקש, למתן ארכה לתשלום ההוצאות, האריך בית המשפט קמא את מועד התשלום וזאת עד ליום 28/2/05. בהחלטתו, מיום 3/2/05, ציין בית המשפט קמא כי "התשלום יבוצע עד ליום 28/2/05 שאם לא כן, יישאר פסק הדין על כנו". ההוצאות הנ"ל לא שולמו ע"י המבקש.
ביום 16/5/05, כחודשיים וחצי לאחר שחלף המועד לתשלום ההוצאות, הוגשו לבית המשפט קמא, במסגרת בש"א 1404/05, שתי בקשות; הראשונה "בקשה דחופה לביטול פס"ד שניתן בהעדר המבקש", והשניה "בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול" (להלן תיקראנה
"הבקשות בבש"א 1404/05"). בקשות אלה הוגשו ע"י בא כוחו החדש של המבקש עו"ד ג' חליחל. המשיבה הגישה תגובות ארוכות ומפורטות וביום 9/10/05 התקיים דיון במעמד הצדדים. ב"כ המבקש טען כי עו"ד א' חליחל לא עדכן את המבקש בהחלטות בית המשפט קמא ומכאן שאין לחייב את המבקש בגין הניהול הרשלני של תביעתו. בית המשפט קמא הורה לצדדים, בתום הדיון (ביום 9/10/05), להגיש את סיכומיהם. המבקש היה אמור להגיש את סיכומיו תוך 30 יום, אך משלא מילא חובתו הוא הגיש בקשה להארכת מועד. ב"כ המשיבה, ברוב הגינותה ואדיבותה, נתנה הסכמתה למתן ארכה בת שבועיים ימים. המבקש, לא עמד בארכה שניתנה לו וביום 12/12/05 ובהעדר סיכומים מטעם המבקש נדחו שתי הבקשות בבש"א 1404/05, באופן שפסק הדין, מיום 20/5/04, נשאר בעינו. בגדרי החלטה זו הושתו על המבקש הוצאות ע"ס 3,000 ש"ח. המבקש הגיש "בקשה דחופה לביטול החלטה שניתנה בהעדר הגשת סיכומי התובע" וטען כי הטיל את המשימה על עובד במשרדו, בעוד שהוא נמצא בחופשה, ואותו עובד לא עשה את מלאכתו נאמנה. לאחר שהמשיבה הגיבה בכתב החליט בית המשפט קמא, ביום 10/1/06, לדחות את הבקשה ובלשונו: "לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה לה, ונוכח הארכות הרבות שניתנו בתיק ולא בוצעו הבקשה נדחית". על ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני.
ראוי לציין כי בין לבין הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, מיום 12/12/05 אותה החלטה אשר לפיה, כאמור, נדחו בקשות המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהעדר תוך הטלת הוצאות על המבקש. עיכוב הביצוע נדרש, כך לשיטת המבקש, לשם הגשת בקשת רשות הערעור דנן. בית המשפט קמא נעתר לבקשה לאחר שב"כ המשיבה הסכימה לעיכוב הביצוע
לאחר
שההוצאות ע"ס 3,000 ש"ח הופקדו, בנאמנות, בחשבונו של ב"כ המבקש.
בבקשתו לפני חוזר ב"כ המבקש על טענותיו כפי שטען בבית המשפט קמא; ב"כ המבקש מתייחס, בעיקר, לאופן ניהול התביעה, ע"י בא כוחו הקודם של המבקש ולטענתו אין לחייב את המבקש בניהול הרשלני של עו"ד א' חליחל. לטענתו המבקש כלל לא ידע על פסק הדין אלא כאשר נפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל. בשלב זה ראוי לציין כי בעקבות נקיטת הליכי ההוצאה לפועל ובעקבות דין ודברים בין הצדדים גבתה/ קיבלה המשיבה, סך של 4,927 ש"ח. בבקשה שבפני מעלה המבקש טענות חמורות, עד מאוד, נגד עוה"ד א' חליחל תוך שהוא מייחס את מרבית האשמה לאחרון ומתעלם ממחדלים אחרים שאינם קשורים לעוה"ד א' חליחל. המשיבה, בתגובתה הארוכה, מפרטת את השתלשלות הענינים מיום הגשת התביעה ועד היום, תוך שהיא חוזרת ומציינת את מחדלי המבקש - מחדלים שנעוצים באופן התנהלות המבקש גם לאחר שהחליף את היצוג המשפטי.
לאחר עיון בבקשה, בתיק בית המשפט קמא, לרבות עיון בבש"א 1404/05 ולאחר שהמשיבה הגישה תגובתה לבקשה דנן ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין אני מחליט כי דין הבקשה להידחות; תביעתו של המבקש נדחתה ביום 20/5/04 בגין העדרותו, אך מעיון בתיק, וכפי שפירטתי, עולה כי ההעדרות מהדיון היתה רק ראשיתה של ההתנהלות הבעייתית של המבקש ולא אחריתה. המשיבה נהגה במבקש בהגינות רבה ובית המשפט קמא נעתר לכל בקשות המבקש. אך המבקש- כבעל דין, הפר את חובותיו הבסיסיות, הן כלפי המשיבה והן כלפי בית המשפט ופגע בתקינות ההליך השיפוטי. אופן התנהלות המבקש עולה כדי שימוש לרעה בהליך השיפוטי תוך ציפיה, שאינה לגיטימית, לפיה כאילו תישמר זכותו לשוב ולפנות לבית משפט קמא, כל פעם מחדש, בבקשות שונות ומשונות, על מנת שיתן לו יומו בבית המשפט.
ברע"א 3454/04
ורקר נגד הראל תק- על 2005 (2), 3004 התייחסה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה לזכות הגישה לערכאות ולצורך לבחון את אופן התנהלות הצדדים וכל זאת במסגרת בקשה לביטול פסק דין, ובלשונה:
"זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. זכות זו מקרינה על דרך הפעלת סדרי הדין, ובתוך כך על ההתייחסות המתבקשת להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין. יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו."
אומנם אין אנו מצויים, לפחות לא באופן ישיר, בגדרי בקשה לביטול פסק דין אך אופן ההתנהלות של בעל הדין רלבנטית לכל בקשה ובקשה. המבקש - כמי שתלוי ועומד נגדו פסק דין, הדוחה את תביעתו, בשל רשלנות בניהולה, צריך היה לנהוג בזהירות יתירה, במיוחד בגדרי בקשותיו לביטול פסק הדין. בצער אומר כי המבקש, לא סיגל לעצמו את עולם של סדרי הדין וצווי בית המשפט ובכך פגע והפריע למהלך התקין של ההליך. המבקש עשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי ונהג בדרך שעלולה לסכלו. כאמור, הוא הפר את חובותיו כלפי המשיבה, פגע בזכויותיה הדיוניות תוך התעלמות חוזרת ונשנית מצווי בית המשפט. העדרות המבקש מהדיון הראשון וכמו כן אי הגשת הסיכומים במועד לא היו מעידות חד - פעמיות אלא חלק מתייחסות כללית ומתמשכת המאופיינת ע"י זלזול בהליך השיפוטי ובמעמדה של המשיבה. בנסיבות אלה אני מוצא כי לאור התנהגותו של המבקש איבד הוא את זכותו הדיונית לנהל את תביעתו ואבדה לו זכותו ליומו בבית המשפט. המבקש באופן התנהלותו לא עבר את המשוכה הנדרשת שלאחריה צריך לבחון את סיכויי תביעתו.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת המבקש, באופן שפסק הדין הדוחה את תביעתו, נשאר בעינו. החלטת עיכוב הביצוע, שניתנה ביום 27/2/06, מתבטלת בזאת ועל ב"כ המבקש להעביר ללא דיחוי את הכספים המוחזקים בנאמנותו (ע"ס 3,495 ש"ח), לידי ב"כ המשיבה.
אני מחייב את המבקש לשאת בהוצאות הליך זה בסך של 2500 שקלים חדשים.
המזכירות תעביר עותקים מהחלטה זו לב"כ בעלי הדין.
ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ו (22 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.
001026/06ברע054 ורד