החלטה בתיק בר"ע 6586-05-12

1.     לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת מיכל לויט; ס"ע 27999-05-11, ס"ע 28013-05-11) מיום 19.4.12, בה נדחתה בקשת המבקשת להורות על כימות התביעה ותשלום אגרה ולחלופין למחיקת התביעה על הסף בגין אי תשלום אגרה.

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעת המשיבים למתן צו עשה - שחרור קופות גמל. המשיבים טענו בכתב תביעתם כי אחר התפטרותם מהמבקשת, סירבה המבקשת לפעול כמתחייב מחוזה העבודה על מנת לשחרר את כספי הפיצויים לטובתם. המשיבה הפורמאלית הינה חברת הביטוח אצלה מתנהלות הפוליסות נשוא כתב התביעה.

3.     ביום 8.12.11 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה להורות על כימות ותשלום אגרה ולחילופין להורות על מחיקת התביעה על הסף. המבקשת טענה בבקשתה כי תביעות המשיבים הינם תביעות כספיות ו/או בעלות שווי כספי מובהק, המחייב ציון שוויין בכתב התביעה ותשלום אגרה כנדרש. לטענת המבקשת, הגשת התביעות במסווה של בקשה לצו עשה נועדה לאפשר למשיבים להתחמק מתשלום האגרה. בנסיבות העניין - משדו"ח סופי של כונס נכסים, על רקע תביעת המבקשת את המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 46261-10-10), טרם ניתן ולאור הוראות הדין המונעות בירור תובענה כל עוד לא שולמה בגינה מלוא האגרה - התבקש בית הדין האזורי לדחות המועד להגשת כתב הגנה. המשיבים טענו בתגובתם כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב, משתכלית הגשת הבקשה הינה "למשוך זמן". לטענת המשיבים, המבקשת מנצלת באופן ציני את קיום ההליך על מנת שלא לשחרר את הכספים להם זקוקים המשיבים, מתוך ניסיון להכריע כלכלית את המשיבים ולהמית את המיזם שלהם. המשיבים טענו כי למבקשת, כגורם מונופוליסטי בשוק, יש עניין מן המעלה הראשונה למנוע אפשרות להתחרות מולה. לגופם של דברים טענו המשיבים כי לא קיימת בתיק כל מחלוקת מספרית המאפיינת תביעות כספיות לפיצויי פיטורים. השאלה הינה עקרונית - האם יש מקום לשלול מהמשיבים את הכספים המצויים בחברת הביטוח. סעד צו עשה משקף בצורה המדויקת ביותר את המבוקש. המשיבים לא חלקו על עצם החובה לתשלום אגרה אלא רק על השאלה האם שילמו את האגרה הנכונה. המשיבים טענו כי האסמכתאות המובאות בבקשה אינן רלוונטיות למקרה. לטענת המשיבים, הסכום לו הם זכאים הינו דינמי, מאחר ומדובר בכספים המושקעים על ידי המשיבה הפורמאלית. אין זה הוגן, כך טענו המשיבים, להערים קשיים דוגמת אגרה גבוהה, על עובדים שמעבידם לשעבר מונע מהם קבלת הכספים הצבורים לטובתם. עוד טענו המשיבים כי לא צפוי להיות מוגש דו"ח סופי של כונס נכסים.

4.     בית הדין האזורי דחה הבקשה לכימות אגרה. בהחלטה נקבע כי אין ספק שכימות תביעה הכרחי עת מדובר בתביעה כספית במהותה, ואין בקושי לכמת תביעה על מנת לפטור התובע מחובתו לאומדן הכספים הנתבעים על ידו. אלא, כך נקבע, שהעניין הנדון אינו נמנה בגדר אותם מקרים בהם לא כומתה תביעה כספית במהותה בשל קושי, או מכל סיבה אחרת. אין חולק לגבי עצם קיומם של הכספים שהופרשו, ולא נטען על ידי המשיבים לחסר או השלמה. סלע המחלוקת נעוץ בשאלה האם זכאים המשיבים לשחרור הכספים. לאור זאת נקבע כי הסעד הנתבע הותאם למהות של התביעה והסעד למתן צו עשה משרת את מטרתו. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפנינו.

5.     המבקשת טענה בבקשתה לפנינו כי שחרור כספי פיטורים המופקדים בקופת גמל טעונה תשלום אגרה בהתאם לשווייה הכספי, גם כאשר היא מוגשת על דרך של צו עשה. לטענת המבקשת, הענקת פטור מתשלום אגרה עומדת בניגוד לחוק יסוד: משק המדינה ולעיקרון החוקתי לשוויון בפני החוק. לטענת המבקשת, תכלית החיוב באגרה - השתתפות הפרט בעלות ההליך השיפוטי ומנגנון לסינון תביעות סרק - מתקיים במקרה זה. לאור הפן הציבורי של חובת תשלום האגרה ביקשה המבקשת לצרף את היועץ המשפטי לממשלה כמשיב לבקשה ולחלופין לאפשר ליועץ המשפטי להתייצב בערעור ולהשמיע עמדתו. הואיל והבקשה עוסקת בזכויות המדינה לגביית אגרה. לטענת המבקשת, בית הדין קמא התעלם מתקנה 9(7) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 ומתקנה 8(א) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשס"ח - 2008. המבקשת טענה כי מדובר בסכום כספי מדויק. בית הדין האזורי לא נתן דעתו, כך לטענת המבקשת, שחובת תשלום אגרה נקבעת לפי שווי הסעד ולא לפי סוג סעד. המבקשת טענה כי ההחלטה מושא ההליך יוצרת אבחנה בין תביעה לתשלום פיצויי פיטורים לבין תביעה לשחרור כספי פיצויי הפיטורים. השוני בניסוח כתב התביעה ובסוג הסעד אינו משנה את מהות התביעה, מלשני סוגי התביעות שווי כספי זהה. לטענת המבקשת, בית הדין קמא התעלם מהפסיקה לפיה תובע המבקש לקבל סכום כסף או זכויות ששוויין ניתן להערכה - חייב להגדיר שווי תביעתו.

6.     בהחלטתי מיום 21.5.12, לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי, בטענות המבקשת ובכלל החומר המונח בפני, הורתי ליועץ המשפטי לממשלה ולמשיבים להגיש תגובתם לבקשה.

7.     בתגובת המשיבים, מיום 28.5.12, נטען כי דין הבקשה להידחות וכי המבקשת מעלה טענות סרק. בניגוד לטענת המבקשת, כך נטען, המשיבים לא קיבלו פטור מאגרה אלא שילמו אגרה בסך 134 ש"ח. המשיבים טענו כי תביעה לצו עשה לשחרור כספים מכוח הסכם לפי סעיף 14 אינה תביעה לסכום קצוב. בתיק לא קיימת כל מחלוקת כמותית, המאפיינת תביעות כספיות לפיצויי פיטורים, וגובה הסכום הצבור אינו רלוונטי להכרעה. מזכות היסוד של הגישה לערכאות ומהוראת סעיף 3 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו ניתן להסיק גישה פרשנית המקלה עם המשיבים, באשר לתקנות האגרות. תכלית תשלום האגרה אינה נפגעת, שכן המשיבים נשאו בתשלום האגרה המתאים ואין מדובר בתביעת סרק מנופחת. המשיבים ביקשו להשית על המבקשת הוצאות ושכר טרחת עורך דין. לחלופין ולמען הזהירות בלבד התבקש בית דין זה לנהוג לפי תקנה 2(ו) לתקנות האגרות ולאפשר למשיבים להשלים את תשלום האגרה.

8.     בעמדתה, מיום 27.6.12, תמכה המדינה בפסיקת בית הדין האזורי ובטענות המשיבים. המדינה טענה כי, בנסיבות המקרה, אין מדובר מהותית בדרישה לתשלום סכום כסף קצוב, אלא בהצהרה כי הסכומים שהופקדו בפוליסות שייכים למשיבים. יהא סכומם אשר יהא. המדינה טענה כי נראה שאין כל טרוניה מצד המשיבים הנוגעת לכמות הכסף שנצברה לזכותם בקרן, וכל מבוקשם הוא שמה שהצטבר יעבור לידם. לפיכך, צדק בית הדין קמא עת קבע כי הסעד הנתבע תואם את מהות התביעה. המדינה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון בה נקבע כי תביעות לסעד הצהרתי הן תביעות שלא ניתן לשום את שוויון הכספי לצורכי אגרה, אף אם הן ניתנות לכימות. 

9.     לאחר שבחנתי טענות הצדדים ונתתי דעתי לכלל החומר המונח בפני ובכלל זה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל פסוק הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בהחלטה דיונית, אלא אם הפעיל בית הדין שיקול דעתו שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244; רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307). לא מצאתי כי המקרה שלפני מהווה מקרה המצדיק סטייה מכלל זה. מעיון בכתב התביעה עולה כי הסעד המבוקש הינו צו עשה - שחרור קופות גמל, אשר הופרשו מכוח הסכם עבודה לפי סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג - 1963. שיעור הסכומים הצבורים אינו נתון בכתב התביעה ואינו מהווה מושא למחלוקת בין הצדדים. מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה היקף הסכומים המופקדים בקופות הגמל משתנה. משאלו הם פני הדברים, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי הסעד הנתבע הותאם למהותה של התביעה והסעד למתן צו עשה משרת את מטרתו. אשר על כן, לאור האמור, לא מצאתי צידוק למתן רשות ערעור בבקשה.

10. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות משפט המשיבים בשיעור של 2500 ש"ח.

ניתנה היום,יד' תמוז תשע"ב (4 יולי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.