החלטה בתיק בר"ע 54143-07-11

1.     לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מיום 4.7.11 (הרשמת מוניקה מרגלית; תיק דמ"ר 7655-09) בו נדחתה תביעת  המבקש לתשלום יתרת פדיון חופשה.

2.     הרקע לתביעה זו הוא הליך המעבר לשבוע עבודה מקוצר בן חמישה ימים, אשר הונהג בשירות המדינה, באופן הבא:

א.      ביום 28.4.89 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות עובדי המדינה ובין המדינה (להלן: "הסכם 89") אשר קבע, בין השאר, את מכסת החופשה השנתית וצבירת החופשה השנתית, בעקבות המעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים. סעיף 12 להסכם 89, שעניינו הזכות לצבירת חופשה קבע בנושא זה, את הדברים הבאים הנוגעים למחלוקת בין הצדדים:

"מספר ימי החופשה שעובד רשאי לצבור לפי פסקה 33.132   בתקשי"ר, יוקטן בשישית".

       סעיף 12 ג' להסכם 89 קבע לעניין זה כי:

"מספר ימי החופשה הצבורה של כל עובד ביום המעבר לשבוע עבודה של חמישה ימים יוקטן בשישית".

סעיף 12 ד' לאותו הסכם, שעניינו הוראת מעבר קבע:

"כהוראת מעבר מוסכם כי ימי חופשה שנצברו לעובד עד ליום המעבר שלו לשבוע עבודה בן חמישה ימים יחושבו בעת פדיון חופשה עפ"י סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 לפי המספר ועפ"י הכללים שנהגו לפני המעבר לחמישה ימים. למען הסר ספק מובהר כי הסדר זה הינו לצורך חישוב פדיון חופשה בלבד". (ההדגשה הוספה ע.ר.)

              (להלן- "הוראת המעבר").

ב.       בעקבות כך פורסם ביום 30.4.89 חוזר נש"מ ב', הקובע לענייננו בסעיף 5(2) ב'):

" לצורך פדיון חופשה עפ"י החוק תשמר, כהוראת מעבר, יתרת החופשה כולה ללא קיצוץ בשישית, פדיון ימי החופשה הנ"ל יחושב לפי הכללים שנהגו לפני המעבר ל-5 ימים דהיינו, שכר יום עבודה לענין זה יחשב כשכר חדשי חלקי 25 (ולא חלקי 22)". (ההדגשה הוספה ע.ר.)

וביום 1.1.90 פורסם חוזר נש"מ א', הקובע שתי מכסות חופשה צבורה נפרדות, האחת ערב ההסכם בהפחתת שישית ( להלן- חופשה צבורה א'), השנייה שתצטבר מאותה שנה ( להלן- חופשה צבורה ב'). החלוקה לשתי קטגוריות אלה נובעת מכך, שערך יום חופשה בחופשה צבורה ב' גבוה מערכו בחופשה צבורה א', וגם משום שבעת פדיון החופשה יצורפו לחופשה צבורה א' מספר ימי חופשה בשיעור של שישית.

ג.        ביום 26.3.92 נחתם הסכם קיבוצי חדש בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות הכללית (להלן- " הסכם 92"), הקובע כדלקמן:

 " 2. מוסכם לבטל הוראת המעבר בסעיף 12(ד) להסכם.

3. היתרה של חופשה צבורה א'... תאוחד עם חופשה צבורה        ב'... ליתרה אחת.

4. התשלום תמורת ימי חופשה שנצברו לעובד עד ליום המעבר שלו לשבוע עבודה של חמישה ימים ולאחריו, (בעת פדיון חופשה עפ"י סעיף 13 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951), יחושב עפ"י פסקה 33.181 (א)- (ב) בתקשי"ר".

ד.       ביום 2.6.92 בטלה הודעת נש"ם את פסקה 33.181(ג) בתקשי"ר הקובעת:

"יתרת החופשה הצבורה לעובד ביום המעבר לשבוע עבודה מקוצר הוקטנה בשישית לצורך ניצול החופשה בעין. לצורך פדיון החופשה על פי חוק תחושב היתרה מחדש כך, שמהיתרה המקוצצת ביום המעבר לשבוע עבודה של 5 ימים (חופשה צבורה א') ינוכו הימים שהעובד ניצל וליתרה החדשה של חופשה צבורה א' תתווסף שישית ועל כך יחושב פדיון ימי החופשה לפי הכללים שנהגו לפני המעבר לחמישה ימים, דהיינו, שכר יום עבודה לענין זה יחושב כשכר חדשי חלקי 25 (ולא 22)".)ההדגשות הוספו- ע.ר.).

3.     המבקש עבד במשרד האוצר מיום 12.5.60 עד פרישתו ביום 31.10.05. בעקבות המעבר לשבוע עבודה מקוצר בן חמישה ימים ביום 1.4.89 (להלן- מועד המעבר), שונתה מכסת החופשה השנתית מ- 26 יום ל- 22 יום, ובעקבות כך קוצצה בשישית מכסת ימי החופשה של המבקש, עד למועד המעבר. בתביעתו עתר המבקש לתשלום יתרת פדיון חופשה בגין שישית החופשה הצבורה.