לפניי בקשת המבקש הכוללת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, בגדרה קבע למבקש-החייב צו תשלומים בסך של 1,000 ש"ח לחודש; ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל.
רקע עובדתי
להלן העובדות הצריכות לעניין, כפי שהן עולות מהבקשה, מתצהירו של המבקש ומהמסמכים שלפניי:
1. תיק ההוצאה לפועל נשוא הבקשה נפתח על ידי המשיב לביצועו של פסק דין שניתן לחובת המבקש. ביום 1.9.05 ניתן נגד המבקש צו תשלומים על סך 1,000 ש"ח לחודש, על אף בקשתו לחייבו בסך של 100 ש"ח בלבד, וזאת משום שלא תמך טענותיו באסמכתאות מתאימות.
2. ביום 28.1.08 הגיש המבקש בקשה נוספת בעניין חיובו בצו תשלומים וכן בקשה לביצוע חקירת יכולת. על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, ובהעדר תגובה מטעם המשיב בחלוף פרק הזמן שנקצב לו למתן תגובה, ניתן צו תשלומים נגד המבקש בסך של 100 ש"ח לחודש.
3. לבקשת המשיב, נערכה למבקש חקירת יכולת, ביום 1.6.08. בתום חקירת היכולת השיב ראש ההוצאה לפועל את צו התשלומים לשיעורו הקודם - 1,000 ש"ח, החל מחודש אוגוסט 2008, בנימוק כי משק הבית של המבקש פורע מדי חודש הלוואות בסך של כ-1,000 ש"ח אך
"תקנת הציבור מחייבת העדפת פרעון חובות פסוקים על פני חובות כלפי נושים שלא נקטו הליכי משפט והוצאה לפועל. נטילת הלוואות לשם פרעון חובות כלפי נושה שלא נקט הליכי משפט והוצאה לפועל, כמוה כפרעון חובות כלפי אותו נושה על חשבון הפניית ההכנסה הפנויה לשם פרעון החובות הפסוקים". בסיפא להחלטתו ציין ראש ההוצאה לפועל זאת -
"הנני לשוב ולהפנות את תשומת לב החייב ובא כוחו אל אשר הפניתי לפני למעלה משנתיים, כי בנסיבות העניין מוטב לחייב לשקול פניה למסלול של פשיטת רגל העשוי להועיל לו".
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.
תמצית טענות הצדדים
4. ב"כ המבקש מלין על הקביעה לפיה המבקש מעדיף נושים אחרים. לשיטתו, ההלוואות שנטלו המבקשים כדי לשרוד, ובעיקר כדי "לגלגל" חובות ולשלם תשלומים הכרחיים כגון תשלום המשכנתא הרובצת על דירתם, כדי שלא יעמדו בפני סכנת מימוש דירת מגוריהם. לטענתו, המדובר בהלוואה לצורך תשלום "הוצאה לגיטימית" ולפיכך אין היא מהווה העדפת נושים. עוד טוען ב"כ המבקש, כי לא תצמח כל תועלת למשיב אם יחל המבקש בהליכי פשיטת רגל, וכן כי יתרת החוב בגין המשכנתא עולה על שווי דירת מגוריהם וגם מטעם זה אין טעם במימוש הדירה, אשר ממילא רשומה על שם אם רעיית המבקש ממנה רכשו את הדירה וגם לה נותרו חייבים כ-100,000 ש"ח. המבקש רואה בהחלטה להגדיל את צו התשלומים באם לא יפנה להליך פשיטת רגל אלמנט של הענשה ו"איום מוסווה". מטעם זה סבור המבקש, כי יש חשיבות רבה לבקשת רשות הערעור החורגת מעניינו הספציפי. לטענתו, הפניית חייבים להליך פשיטת רגל נעשתה תופעה שכיחה למדי, ואילו תקנת הציבור מחייבת צמצום בהליכי פשיטת רגל ככל האפשר.
בסיפא לבקשתו עותר המבקש למתן אורכה להגשת בקשת רשות הערעור בנימוק, כי בעקבות החלטת ראש ההוצאה לפועל נערך המבקש להליך של פשיטת רגל, והדבר גזל ממנו זמן יקר, ולפיכך האיחור הקצר בהגשת בקשת הערעור לא נבע מזילות המבקש או מחוסר מעש מצידו.
5. המשיב מתנגד לקבלת הבקשה משום שהוגשה באיחור ולשיטתו למבקש ולבא כוחו "היסטוריה" של אי עמידה במועדים ונקיטת פעולות "ברגע האחרון". המשיב מתנגד לקבלת הבקשה אף לגופה, וסומך על נימוקו של ראש ההוצאה לפועל, כי פירעון הלוואות שנטלה רעייתו של המבקש בסך כולל של 1,000 ש"ח לחודש כמוה כהעדפת נושים אסורה. עוד טוען המשיב, כי יש לדחות טענת המבקש כאילו אולץ לפנות להליך של פשיטת רגל, שאם לא כן, יועלה צו התשלומים ל-1,000 ש"ח.
6. בתשובה לתגובת המשיב חזר המבקש על דבריו בבקשת רשות הערעור והוסיף לעניין הגשת הבקשה באיחור, כי המבקש התלבט האם הדרך הראויה היא הליך פשיטת רגל והיה "נתון בייסורי נפש בחרדה ובהתחבטויות קשות כיצד יתפרש בעיני כבוד ראש ההוצאה לפועל באם לא יפנה להליך פש"ר". כן מחה ב"כ המבקש על טענת המשיב כלפיו לגבי ה"היסטוריה של אי עמידה במועדים".
7. הצדדים הסכימו כי ההחלטה תינתן בלא צורך בקיום דיון בעל-פה.
דיון ומסקנות
8. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובתשובת המבקש, ובמסמכים שצורפו, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
9. בבקשת רשות הערעור ובתצהיר שצירף לה המבקש כרך יחדיו שלוש בקשות נפרדות: בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל; ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל. מן הראוי היה שכל בקשה שכזו תוגש כבקשה נפרדת ובתצהיר שיתמוך בה, שכן על המבקש לעבור את המשוכה בדבר האיחור בהגשת הבקשה בטרם תידון בקשת רשות הערעור לגופה. כמו כן, היה מקום להגיש בקשה נפרדת לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל שאמורה להידון בטרם תינתן החלטה בבקשת רשות הערעור. המבקש לא נהג כך ומן הראוי היה לדחות בקשתו על הסף. עם זאת, למעלה מן הצורך תידון כל בקשה בהמשך.
10. אשר לבקשה להארכת מועד. הבקשה הוגשה עשרה ימים לאחר שחלף המועד להגשתה ולא מצאתי בטענות ב"כ המבקש נימוק המצדיק את האיחור בהגשתה. "התחבטויות" המבקש על הדרך הראויה לפעול והאם להגיש בקשה לפשיטת רגל אם לאו, אין בהן משום "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור (ראו תקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979). על המבקש היה להגיע לכדי החלטה בתקופה הקבועה בתקנות, ולכל היותר להגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלוף המועד הקבוע להגשת הבקשה, או לפנות לב"כ המשיב ולקבל הסכמתו לארכה המבוקשת. מטעם זה בלבד, דינה של הבקשה להידחות.
11. מעבר לנדרש אוסיף, כי דין הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניין שיעורו של צו התשלומים להידחות גם לגופה. כידוע, ראש ההוצאה לפועל הוא אשר מופקד, על פי החוק, על עריכת חקירות יכולת לחייבים ולפיכך נקבע, כי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיו הינה מצומצמת ותעשה רק במקרים נדירים (דוד בר-אופיר
הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה שישית-2007, עמ' 316; בר"ע (מחוזי - ת"א-יפו) 1071/03
גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 2.2.2003); בר"ע (מחוזי - י-ם) 335/04
עמית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 2.2.2005); בר"ע (ירושלים) 3155/07
סרוגי נ' חברת עווד טורס (לא פורסם, 11.3.08)).
12. במקרה דנן, ראש ההוצאה לפועל שקל את השיקולים הרלבנטיים, לרבות הנימוק בדבר העדפת נושים אסורה, ולא מצאתי בטענות המבקש נימוק המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. כך, אין בידי לקבל הטענה כי כל הוצאה שיש למבקש, כגון הוצאות בגין מים חשמל וכו', הינה העדפת נושים הגם שנושים אלו לא פתחו בהליכי הוצאה לפועל. בנסיבות העניין, יש להפריד בין הוצאות לגיטימיות אותן מוציא המבקש למחייתו ולמחיית בני משפחתו, כגון: הוצאות בגין מים, חשמל וכדו', לבין חובות לא פסוקים לנושים שלא נקטו בהליכי הוצאה לפועל למימושם. על פי דברי המבקש, נטלה רעייתו הלוואות חדשות על מנת "להתגלגל". הלוואות אלה פורע המבקש בסכומים נכבדים בסך כולל של כ-1,000 ש"ח מדי חודש בחודשו, כאשר סכומים אלו, ולמצער מרביתם, יכולים היו להיות מועברים לפירעון חובותיו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אשר במסגרתו הציע החזר חודשי של 100 ש"ח בלבד.
13. כמו כן, אין ממש בטענת המבקש הרואה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל משום "איום מוסווה" או "הענשה" שאם לא ינקוט בהליכי הוצאה לפועל יגדל צו התשלומים. כעולה מן ההחלטה, הגדלת צו התשלומים מבוססת בעיקרה על הנימוק, הראוי, בדבר העדפת נושים אסורה בה נוקט המבקש. רק בסיפא להחלטה, הפנה ראש ההוצאה לפועל את
תשומת לב המבקש
לשקול פנייה להליכי פשיטת רגל, הא ותו לא. ראש ההוצאה לפועל לא התנה את הגדלת צו התשלומים בהימנעות מנקיטת הליכי פשיטת רגל, וכל שקבע,
לבקשת ב"כ המבקש
ובהסכמת
ב"כ המשיב, הוא להשהות את החלטתו בדבר הגדלת צו התשלומים בחודשיים ימים על מנת לאפשר למבקש לשקול פנייה להליכי פשיטת רגל. מטעם זה, לא מצאתי ממש בטענתו הכללית של המבקש בדבר המנהג של ראשי הוצאה לפועל להפניית חייבים להליכי פשיטת רגל.