בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
42522-09-11
19/02/2012
|
בפני השופט:
אילן סופר
|
| - נגד - |
התובע:
שרון זמיר גילאון
|
הנתבע:
1. טלי בן אהרון
2. אפיקים ארמור בע"מ
3. לימור רון
|
| החלטה |
1. לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 24.7.11 (הרשם תומר סילורה; דמ"ר 12784-03-11).
רקע וכללי
2. המשיבה 1 (להלן:
"טלי") עבדה בבית קפה, אשר הופעל על ידי המשיבה 2 (להלן:
"החברה") ואחת ממשכורותיה שולמה על ידי חברת אופק ל.ש. יזמות בע"מ, אשר המשיבה 3 (להלן:
"לימור") הינה בעלת המניות היחידה בה.
המבקשת (להלן:
"שרון") הינה בעלת המניות היחידה בחברה.
בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של טלי נגד החברה, שרון ולימור, לתשלום שכר עבודה, דמי חופשה ושעות נוספות. בית הדין חייב את החברה והורה על "הרמת מסך" וחיוב שרון בחיובי החברה. התביעה כנגד לימור נדחתה.
3. ביום 20.9.11 הגישה שרון בקשה להארכת המועד להגשת בקשת ערעור על פסק הדין, בה טענה כי אינה עורכת דין ובשל כך סברה כי יש לספור חמישה עשר ימים מהיום הראשון שלאחר תום פגרת בתי המשפט ובשל כך, איחרה המועד להגשת בקשת רשות הערעור ביום אחד.
טלי הגיבה לבקשה וטענה כי לשרון עמד מעל חודש ימים להגשת בקשת הערעור וכן כי לא צורף לבקשה להארכת מועד תצהיר לשם אימות העובדות המצויינות בו. עוד ציינה טלי כי סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים, באשר פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט וכן כי כנגד שרון נמנעת מלשלם את החוב הפסוק.
לימור הודיעה כי אין היא מתנגדת להארכת המועד.
שרון השיבה לטענה כי לא צורף תצהיר לבקשה מאחר שנכתבה בבית הדין, במעמד פתיחת תיק בקשת רשות הערעור, לאחר שנמסר לה ממזכירות בית הדין כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. עוד ציינה שרון כי סיכויי בקשת רשות הערעור גבוהים בשל הפסיקה השגויה, לטענתה, של בית הדין האזורי.
דיון והכרעה
4. בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הערעור על פסק הדין, במקרה דנן, הינו ברשות:
"פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא נתנו לכך רשות."
המועדים להגשת בקשת רשות הערעור נקבעו בתקנה 74(א) ל
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "
התקנות"), אשר קובעת:
"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."
תקנה 126 לתקנות קובעת:
תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת.
תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984, כפי שהיו במועד זה, קבעו כי פגרת הקיץ חלה מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר.
5. משהומצא פסק הדין לטלי בתוך תקופת הפגרה, הרי שהמועדים להגשת בקשת רשות הערעור נמנים מהיום הראשון שלאחריה, יום 5.9.11 ומשכך - הרי שבקשת רשות הערעור היתה צריכה להיות מוגשת, לכל המאוחר, ביום 19.9.11 ומשהוגשה ביום 20.9.11 הרי שהוגשה שלא במועד.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":