1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (הנשיא מיכאל שפיצר; בל' 10091-07-11). בפסק הדין, קיבל בית הדין האזורי את ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.4.11 (להלן גם:
הוועדה), והורה על החזרת עניינו של המשיב לוועדה רפואית לעררים.
הרקע העובדתי
2. המשיב עבד כנהג אוטובוס ונפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המבקש (להלן:
המוסד לביטוח לאומי) כתאונה בעבודה. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיב ביום 25.12.06 נכות צווארית-אורטופדית צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף ליקוי 37(5)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה בינונית, מותאם). מתוכם, ייחסה ועדה זו 5% נכות למצבו הרפואי הקודם של המשיב, לפי סעיף ליקוי 37(8)(א) דומה (שבר של גוף חוליה שהתרפא - בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה). כמו כן הופעלה תקנה 15 ב-4%. למשיב נקבעו 19% נכות צמיתה, בתחולה מיום 1.1.07.
ביום 28.4.08 עמד המשיב בפני וועדה רפואית מדרג ראשון שדנה בתביעתו להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1957. ועדה זו לא שינתה את הנכות הצמיתה שנקבעה למשיב בתחום האורטופדי, אך הוסיפה וקבעה למשיב 5% נכות צמיתה לפי סעיף ליקוי 36(2)(א) לרשימת הליקויים - מותאם (גולגולת- חסר בעצמות הגולגולת). עוד נקבע, כי אין מקום להפעיל את תקנה 15. למשיב נקבעו 19.25% נכות צמיתה, בתחולה מיום 21.2.08.
ביום 10.11.10 שב המשיב ועמד בפני וועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה, כי אין החמרה במצבו. על כך הוגש ערעור לוועדה. בהחלטתה מיום 27.4.11 אישרה הוועדה את החלטת הוועדה מהדרג הראשון, וקבעה כי לאור הממצאים אין החמרה במצבו של המשיב. לאור האמור, נדחה הערר.
3. בפני בית הדין האזורי טען המשיב, בין היתר, כי נפל פגם מהותי בכך שבמסגרת הוועדה לא ישב אורטופד בעל מומחיות בעמוד שדרה בכלל, ובעמוד שדרה צווארי בפרט, ומשכך, קופחו זכויותיו. המשיב פירט כי התנהל בעניינו הליך נוסף בפני בית משפט השלום ברחובות, בו תבע פיצוי בנזיקין על הנזק שנגרם לו. במסגרת אותו הליך מונה כמומחה מטעם בית המשפט דר' ניסים אוחנה, מומחה לעמוד שדרה צווארי (א 2993/05). בחוות דעתו ציין דר' אוחנה, כי יש לקבוע למשיב 30% נכות צמיתה בתחום האורטופדי. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של דר' אוחנה והעמיד את נכותו הרפואית הצמיתה של המשיב בתחום האורטופדי בשיעור 30%. המשיב הוסיף, כי לוועדה הוגשה גם חוות דעת מאת דר' גד ולן, אף הוא מומחה בעל מומחיות ספציפית בתחום עמוד השדרה, אך הוועדה התעלמה מממצאים שצוינו בחוות דעתו.
לטענת המוסד כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון בפני בית הדין האזורי, אין צורך שבהרכב הוועדה ישתתף אורטופד עם תת-מומחיות, ודי בהתמחות כללית באורטופדיה. על כן הרכב הוועדה תקין. כמו כן, הוועדה התייחסה לממצאיו של דר' ולן אך לאור ממצאים אחרים שפורטו, והחליטה לא לקבלם.
פסק הדין
4.
בפסק דינו, עמד בית הדין האזורי על טענת המשיב לפיה, משלא מונה רופא בעל תחום מומחיות ספציפי בהתאם לטיב הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, נפל פגם מהותי בפעולת הוועדה, ומצא כי יש בה ממש. לפי קביעתו, מאחר שלוועדה הרפואית לעררים הוגשו שתי חוות דעת של מומחים בתחום הצר, עליה להתייעץ עם מומחה יועץ חיצוני בתחום עמוד השדרה הצווארי. בהרכב הוועדה לא נכלל מומחה ספציפי בתחום זה, וכן, היא לא נועצה במומחה כזה כפי שמסמכותה ומחובתה על פי הפסיקה. לאור זאת קבע בית הדין האזורי, כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. עוד עמד בית הדין האזורי על כך, ש"
במקרה שלפנינו בולט במיוחד הצורך במומחה כזה. חוות הדעת של דר' אוחנה, מומחה בית המשפט, עמדה לביקורת שיפוטית והמומחה העיד על ממצאיו. על סמך עדות זו וחוות הדעת, הגיעה ערכאה שיפוטית למסקנות שונות מהותית מהחלטות ועדת העררים." לאור האמור התקבל ערעורו של המשיב, ונפסק, כי עניינו יוחזר לוועדה אשר תתייעץ עם מומחה רפואי חיצוני שהוא מומחה לעמוד שדרה צווארי. כמו כן נפסק, כי הוועדה תתייחס באופן ענייני ומנומק לשתי חוות הדעת שהוגשו מאת דר' אוחנה ומאת דר' ולן.
הבקשה
5.
בבקשתו טוען המוסד, כי לא קיים מומחה רפואי המוכר בדין לעמוד שדרה בכלל, ולעמוד שדרה צווארי בפרט. בהעדר תואר מומחה כאמור, פסק דינו של בית הדין האזורי אינו ניתן לביצוע. תואר המומחיות הרלוונטי המוכר בדין לפגיעת המשיב הינו כירורגיה אורטופדית, ומומחה בתחום זה, פרופ' יעקב ביקלס, נכלל בהרכב הוועדה. מחוות הדעת שהגיש המבקש עולה, כי אף המומחים דר' אוחנה ודר' ולן אינם מומחים בתחום המומחיות הצר שאינו קיים, אלא בעלי מומחיות בתחום הכירורגיה האורטופדית.
6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.4.11 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.
7. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בכך שלא נכלל בהרכבה מומחה בתחום עמוד השדרה הצווארי, והוועדה אף לא נועצה במומחה מתחום רפואי זה. צודק לעניין זה המוסד לביטוח לאומי בטענתו, לפיה לא קיימת התמחות בתחום עמוד השדרה כמפורט בתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973, ומשכך, יש קושי למלא אחר הוראות פסק הדין, כלשונו. אף צודק המוסד בטענתו כי תואר המומחיות המוכר בדין, הרלוונטי בנסיבות המקרה הוא כירורגיה אורטופדית. בנסיבות אלה, אכן, כטענת המוסד, לא נפלה טעות משפטית בהרכב הוועדה בהשתתפותו של פרופ' ביקלס שהינו מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית.
נמצאנו למדים, כי המבקש הגיש לוועדה שתי חוות דעת של מומחים. האחת, של דר' נסים אוחנה, גם הוא מומחה בכירורגיה אורטופדית, שעבר השתלמות בכירורגיה של הגב ביחידת עמוד השדרה. השנייה של דר' גד ולן, מומחה אף הוא בכירורגיה אורטופדית, וגם הוא עוסק בניתוחי עמוד שדרה (ראו לצורך השוואה בר"ע 53960-09-11
גדי דנינו - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.11.11). בנסיבות מיוחדות אלה לא ניתן לומר כי נפלה טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, בהפניית הוועדה לקיים התייעצות עם מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית שתחום עיסוקו הספציפי והמיוחד הינו תחום עמוד השדרה, כפי שהורה בית הדין האזורי.
8. אשר על כן, בפסק דינו של בית הדין האזורי לא נפלה טעות, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.
9.
סוף דבר
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בשבט, תשע"ב (15 בפברואר, 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.