1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מיום 31.10.11 (השופטת יפה שטיין; עב 3847/09) לפיה הותר על כנו, צו מניעה זמני מיום 30.11.09, מכוחו משולמות למשיבים הטבות כספיות בגין השכלה תורנית גבוהה.
הרקע העובדתי
2. יסודה של הפרשה בהטבות שכר, ששולמו לאנשי משטרה וצבא בגין השכלה תורנית גבוהה. חשדות שעלו בדבר לימודיהם של אנשי כוחות הביטחון, הולידו חקירה פלילית רחבת היקף. החקירה לימדה כי בכיר ברבנות הראשית חבר לגורמים אחרים, והנפיק תעודות ואישורים כוזבים בנוגע ללימודיהם של אנשי כוחות הביטחון.
כתוצאה מממצאי החקירה, ננקטו צעדים במספר מישורים, פליליים, משמעתיים ואחרים כנגד המעורבים בפרשה. על אף שבחומר שהוצג בפנינו מצוי פירוט מקיף של אלו, למניעת סרבול מיותר, והיות ואלו אינם רלבנטים לעניינו, נימנע מלפרטם. כך גם לגבי הליכי הביניים הרבים שבתיק זה.
בתמצית, בפן המנהלי, הרלבנטי לעניינו, התקבלה על ידי המבקשת החלטה לשלול את זכאותם של 750 מאנשי כוחות הביטחון להטבות הכספיות המבוססות על התעודות והאישורים הכוזבים.
יחד עם זאת, נמצא כי יש להבחין בין מי שהיה מעורב באופן פעיל בפרשה, לאחרים אשר ניזוקו ממנה.
על כן, קבע הממונה על השכר, כי שוטרים שלא הועמדו לדין משמעתי או פלילי בגין מעורבות בפרשה, אולם זכאותם לתוספות הכספיות נשללה, יקבלו הטבת שכר בשיעור 30% מסך ההטבות להן היו זכאים אילו אושרו לימודיהם התורניים.
נקדים ונציין כי המשיבים הם מבין אלו שלא ננקטו נגדם הליכים ישירים, ועל כן ההוראה המחריגה חלה על עניינם.
כנגד החלטות המבקשת הוגשו מספר עתירות לבית המשפט העליון: בג"ץ 8634/08, 10616/08
שם טוב אלחננוב ו- 379 אח',
אברהם אזרזר ויצחק אבוקסיס נ' משטרת ישראל ומשרד האוצר (להלן: "
פרשת אלחננוב"), ובג"ץ 5391/09
דוד שלו ואח' נ' משטרת ישראל (להלן: "
פרשת שלו").
3. המשיבים בהליך זה הם תשעה שוטרים אשר קיבלו תעודות השכלה תורנית גבוהה שזיכו אותם בתוספות שכר, וזכאותם נשללה בהחלטת המבקשת הנ"ל. המשיבים לא נחשדו במעורבות ישירה בפרשה, ולא ננקטו נגדם הליכים פליליים או משמעתיים. משכך, בהתאם להחלטת הממונה על השכר, זכאים המשיבים להטבת שכר בשיעור 30% מסך ההטבות.
המשיבים הגישו לבית הדין קמא תביעה כנגד החלטת המבקשת בדבר שלילת זכויותיהם לתוספות שכר, ובצידה בקשה לצו מניעה זמני אשר ימנע את יישום ההחלטה.
הבקשה לסעד זמני התקבלה באופן חלקי בהחלטת בית הדין קמא מיום 30.11.09. בהחלטה נקבע כך:
"
מששקלנו את האמור לעיל, ובהתחשב גם במאזן הנוחות, הגענו למסקנה כי גם אם אין מקום להיעתר בשלב מוקדם זה לבקשה במלואה, יש לקבלה באופן חלקי, כך שהמשיבה לא תהיה רשאית לנכות משכרם של המשיבים כאן (והמבקשים שם) אלא עד 50% מהתוספת, וזאת עד להכרעה בפסה"ד העיקרי. ככל שבינתיים תינתן החלטת בג"צ, וככל שיהיה בה כדי להשליך גם על הליך זה, יהיו רשאיים הצדדים להגיש בקשה מתאימה."
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית דין זה על ידי המשיבים בדרישה לאשר את מלוא תשלום ההטבות. הבר"ע נדחתה בהחלטת הנשיא דאז השופט אדלר מיום 30.12.09 (בר"ע 664/09).
4. תוך כדי כך, הוגשה לבית הדין קמא תביעה נפרדת נוספת על ידי 49 שוטרים כנגד המבקשת, שעניינה שאלת תוקפה של ההחלטה השוללת את הטבות השכר מהשוטרים בנסיבות המתוארות לעיל (עב 3847/09). גם במסגרת הליך זה הוגשה בקשה לסעד זמני שיחייב את המבקשת בתשלום התוספת עד להכרעה בהליך. הבקשה נדחתה, תוך שבית הדין קמא נימק כי השוני בין בקשת 49 השוטרים לבין בקשת המשיבים שהתקבלה, יסודו בהבדל בין הפסקת תשלום התוספות כפי שהיה אצל המשיבים לבין התחלת תשלום כפי שהיה אצל האחרים.
מכל מקום, הדיון בתיקים בבית הדין האזורי אוחד, וכפועל יוצא מכך בתביעה המאוחדת שמתנהלת בפני בית הדין קמא ישנם תשעה שוטרים, המשיבים, שממשיכים לקבל את התוספת הכספית מכוח הצו הזמני, וארבעים ותשעה שוטרים אחרים שאינם מקבלים את התוספת.
5. ביום 16.11.10 ניתן פסק דינו של בג"ץ בפרשת
אלחננוב. בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המבקשת בדבר שלילת הזכויות הכספיות של השוטרים. בעקבות פסק הדין, התבקשו הצדדים להליך בבית הדין קמא להודיע האם יש בפסק הדין של בג"ץ כדי לסיים את ההתדיינות בתיק זה.
תגובתם של המשיבים להודעת בית הדין היתה בקשה לפסילת המותב, מאחר ולדידם החשפות המותב לפסק דינו של בית המשפט העליון מהווה עילה לפסלות. בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין קמא. בגין ההחלטה הוגש ערעור, אשר נדחה אף הוא בהחלטת הנשיאה, השופטת נילי ארד מיום 21.2.11 (עפ"ס 41720-01-11).
6. ביום 11.10.11 התקבל פסק דין נוסף של בית המשפט העליון בסוגייה דנן, בפרשת
שלו, אשר חזר על הקביעות בפרשת
אלחננוב.