1. בפני "בקשה דחופה במעמד צד אחד בלבד למתן סעד זמני בערעור (עיכוב הליכי הוצאה לפועל)" אשר הוגשה על ידי גינזה בע"מ (להלן: "גינזה" או "המבקשת") כנגד בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק" או "המשיב") וכן כנגד עו"ד אבנר שטמר - כונס הנכסים (להלן: "כונס הנכסים").
התשתית העובדתית
2. המבקשת רכשה בשנת 1994 נכס תעשייתי (להלן: "הנכס"), ולצורך רכישתו קיבלה המבקשת מהבנק הלוואה על סך 1,000,000 ש"ח, והבנק רשם משכנתא על הנכס. בשנת 1998 נתגלו קשיים בהחזרה התשלומים על פי חוזה ההלוואה, ומשכך הגיעה המבקשת להסדר עם הבנק על פיו נפרש חובה לתשלומים אשר אמורים היו להשתלם במשך 20 שנים. (להלן: "ההסדר"). משלא עמדה המבקשת בתשלומים בהתאם להסדר, פתח הבנק ביום 31.12.04 בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא ולמכירת הנכס.
3. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נחתמו בין הצדדים מספר הסכמי פשרה, כאשר האחרון בהם נחתם ביום 23.3.06, והוא אף אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל. (להלן: "הסכם הפשרה"). לאחר החתימה על ההסכם התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לאופן פירושו של ההסכם האמור, כאשר עיקר המחלוקת הינה בשני עניינים. האחד - מהו גובה התשלום החודשי לו התחייבה המבקשת, והשני - האם עומדת המבקשת בהתחייבותה לתשלום הסכום החודשי.
4. המשיבים טוענים, כי המבקשת הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם הפשרה, וכי אינה עומדת בהתחייבויותיה על פי אותו הסכם, ומשכך המשיכו בהליכי הוצאה לפועל לצורך מכירת הנכס, ואף הגישו לראש ההוצאה לפועל הסכם מכר לאישורו. המבקשת התנגדה לאישור ההסכם בטענה כי היא עומדת בהתחייבויותיה על פי ההסכם, וביום 10.4.07 קבע כב' ראש ההוצאה לפועל, הרשם אבי כהן, כי אינו מוסמך לדון בטענות המבקשת, והוא הפנה אותה לבית המשפט על מנת שתעתור לקבלת סעד הצהרתי התואם את טענותיה, וכן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, והוא אף הורה לו שיפעול ההליכים החל מיום 20.5.07.
5. בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת ביום 10.6.07 תובענה כנגד המשיבים (ת.א. (ת"א) 38346/07) בגידרה עתרה לסעד הצהרתי על פיו לא הופר הסכם הפשרה, וכן עתרה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל (בש"א (ת"א) 165121/07). ביום 18.6.07 הורה רשם בית המשפט (כב' הרשם משה כהן) על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגד הפקדת סך 100,000 ש"ח.
6. המבקשת הגישה ערעור לבית משפט השלום בתל-אביב, על התנאת העיכוב בהפקדת הסך 100,000 וכן הגישה בקשה לעיכוב הליכים בהוצאה לפועל, וזאת במסגרת הערעור.
7. ביום 2.7.07 דחה כב' הרשם משה כהן את הבקשה והפנה את המבקשת להגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה מיום 18.6.07. בקשה כאמור הוגשה ביום 3.7.07, ובתאריך 22.8.07 דחה כב' הרשם משה כהן את הבקשה בהחלטה מנומקת, ולאחר שמיעת שני הצדדים, וקבע כי אין מקום לשנות את ההחלטה מיום 18.6.07.
המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה מיום 22.8.07, ובתאריך 11.11.07 דחה בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט משה סובל) את הערעור בקובעו בהחלטה מנומקת כי לאור הוראות תקנה 469
לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד - 1984) (להלן: "התקנות") רשאי היה הרשם לעכב את הליכי ההוצאה לפועל בתנאים שיראו לו. כב' השופט סובל ערך איזון בין זכותו של הבנק לקבל את כספו אל מול זכותה הקניינית של המבקשת, וזכות הגישה לערכאות, וקבע כי החלטת הרשם הינה נכונה, שקולה ומאוזנת וכי אין מקום להתערב בשיקול דעתו.
8. המבקשת הגישה בר"ע על החלטת בית המשפט קמא מיום 22.8.07, ובמסגרת בר"ע זו
(2566/07) הגישה בקשה לסעד זמני בערעור, בגידרה עותרת המבקשת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, היא הבקשה אשר בפני.
טענת המבקשת
9. המבקשת טוענת, כי אם ייעתר בית המשפט המחוזי למבוקש, לא ייגרם כל נזק ולא תפגענה זכויותיהם של מי מהצדדים, מה עוד שלשיטתה היא עומדת בהתחייבותה בהתאם להסכם הפשרה וממשיכה לשלם את התשלומים החודשיים על פיו.
המבקשת מדגישה כי באם תדחה בקשתה לקבלת סעד זמני בערעור, יימשכו הליכי ההוצאה לפועל והנכס יימכר, דבר שיהפוך את התובענה למתן סעד הצהרתי לתיאורטית בלבד, וכי נזקה יהיה רב, שכן לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
עוד מבהירה המבקשת כי הנכס מצוי ממילא בשליטת הבנק באמצעות כונס הנכסים, וכי שליטה זו מהווה בטוחה מספיקה להבטחת הוצאות המשיבים. המבקשת מבהירה עוד, כי אין באפשרותה לעמוד למעשה בתנאי שנקבע לצורך עיכוב ההליכים, וכי
"על מנת לאפשר לבית המשפט קמא לבצע את תפקידו ולברר את התביעה לגופה,
חייב היה כב' הרשם ליתן את הצו לעיכוב הליכים בהוצל"פ עד למתן פסק הדין בתביעה, ללא התנייה שהיא!" (כל ההדגשות במקור, בעמ' 8 לבקשת רשות הערעו ר- ד.ג.)
טענות המשיבים
10. המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה ממספר סיבות.
ראשית, מדובר "בגלגול רביעי" של הבקשה, עובדה אשר כשלעצמה צריכה להביא לדחיית הבקשה. עוד טוענים המשיבים, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנושאי סעדים זמניים וכן, כי הסעד המבוקש זהה לסעד העיקרי נשוא הערעור, וכי ממילא לא הוכח כי סיכויי הערעור טובים.
עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת פועלת בחוסר נקיון כפיים. כך למשל לא ציינה בבקשתה, כי טרם נקבע מועד לדיון בתובענה בבית המשפט קמא, וכי היא ממשיכה ומפרה את הסכם הפשרה ואין ביכולתה לעמוד בתשלומים להם התחייבה, וכן כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים, שכן למבקשת אין כל רכוש פרט לנכס נשוא הבקשה, וכי כבר היום שוויו נמוך משווי חובה של המבקשת לבנק.
דיון
11 . לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר למבוקש. בסופו של יום, עניינו של ההליך הינו מתן סעד זמני בהליך הנמצא בראשיתו, וככלל, אין הוא מסוג העיינים בגינם ניתנת רשות ערעור בגלגול שלישי (בר"ע 5102/07
י.ש.י. חברה לשיווק כלי בית בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); רע"א 8430/07
ריאד פארס ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); ר"ע 103/82
חניון חיפה נ' מצח אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123; רע"א 4756/06
דובאי נ' גודוביץ (לא פורסם); רע"א 422/06
חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (לא פורסם).
הדברים יפים שבעתיים בענייננו כאשר מדובר בגלגול רביעי, כאשר כל הערכאות הקודמות שקלו את סבירות התנאת עיכוב ההליכים בהפקדת הסך 10,000 ש"ח ומצאוה נכונה, צודקת וראויה, ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות מסוג זה, קל וחומר בגלגול רביעי (רע"א 9807/06
גסלר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); רע"א 3189/06
וולפינגר נ' ראובני (לא פורסם); לא כל שכן כאשר מנהל המבקשת הודה בחקירתו בפני כב' הרשם כהן כי המבקשת איננה עומדת בתשלומים ולא פרעה את חובה לבנק (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 21.8.07). אלא מאי? גם לגופם של דברים אינני סבורה כי יש מקום ליתן את הסעד המבוקש, ואבהיר.