השופט עמירם רבינוביץ
1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר ישראל אסא ומר צבי גלייטמן; ד"מ 55677-07-12; להלן: פסק הדין) מיום 17.11.2013, אשר חייב את המבקשת לשלם למשיב דמי פדיון חופשה בסך של 5,625 ש"ח.
2. המשיב הועסק כשליח אצל המבקשת לתקופה של כ-27 חודשים, ועד ליום 6.9.2011. המשיב עתר לחיוב המבקשת בתשלום בגין דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשות מלאות לפנסיה.
3. בית הדין האזורי דחה את רוב תביעת המשיב וקיבל רק את תביעתו לעניין תשלום דמי פדיון חופשה, בזו הלשון: " אמנם, עפ"י תלושי השכר דומה כי לתובע שולם תמורת חופשה של יום אחד מדי חודש. ואולם, אין דין תשלום "תמורת חופשה" כדי לפטור את המעביד ממתן חופשה בפועל לעובד במהלך קיומם של יחסי עובד ומעביד.
מטרת החופשה השנתית היא מתן אפשרות לעובד לצאת לחופשה, על מנת לאגור כוח מבלי שיפסיד משכרו ואין מטרת המחוקק להוסיף על שכרו של העובד מבלי שניצל חופשתו הלכה למעשה.
בנסיבות אלה, העובדה שצוין בתלושי השכר כי התובע זכה לתמורת חופש, אף אם התשלום בוצע בפועל, אין בו כדי להוות תשלום במקום דמי חופשה על פי התכלית המונחת בחוק חופשה שנתית. דמי חופשה יש לשלם לעובד כאשר מנצל את ימי החופשה, ופדיונם בסיומם של יחסי עובד ומעביד (אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים, בין בהסכם אישי ובין בהסכם קיבוצי).
נטל הראיה בעניין זה מוטל על המעביד להוכיח, כי אכן התובע קיבל חופשה בפועל במהלך עבודתו. המעביד לא עמד בנטל זה, ואף לא ערך תחשיב נגדי לתחשיבו של התובע.
בנסיבות אלה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע "פדיון חופשה" בסך כולל של 5,625 ש"ח (22.5 ימים), כפי שנתבע" (ההדגשה במקור, ע.ר).
על קביעה זו הוגשה הבקשה שלפנינו.
4. בבקשה טוענת המבקשת כי "היות והנימוקים שלי הם כבדי משקל להכרעה בתיק אבקש מכבוד בית המשפט אישור לעיכוב הליכים מהוצאה לפועל עד סיום סופי של התיק", כנימוק לעיכוב ביצוע פסק הדין.
5. בתגובה לבקשה מבקש המשיב לדחות את הבקשה, היות והתיק נדון כבר ביסודיות בבית הדין האזורי, לרבות שמיעת הוכחות בעניין אי תשלום חופשה כדין, ואין טעם לעיכוב ביצוע פסק הדין.
6. בתשובת המבקשת לתגובה, חוזרת היא על טענתה כי מדובר בטענות כבדי משקל בבקשת רשות ערעור המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין, וכן כי המבקשת היא חברה אמידה ולא יגרם למשיב כל נזק מכך שהליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה יעוכבו עד למתן החלטה בבקשה רשות הערעור. כמו כן טוענת המבקשת, כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו ידוע לה, ולכן היא חוששת כי לא תוכל להיפרע ממנו, ככל שטענותיה בבקשת רשות הערעור יתקבלו.
הכרעה
7. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה:
א. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי, והגשת הערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב פסק הדין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. אולם בית-משפט של ערעור רשאי להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע פסק דין, אם יסתבר לו כי ככל שיזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהיה זה מן הנמנע או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו. הוא הדין כאשר חוסר הסיכוי של המבקש להצליח בערעור מתגלה מיניה וביה על פני הדברים.
ב. במקרה דנא, מדובר בתשלום המגיע למשיב כפדיון חופשה, שהיא זכות קוגנטית, ובנסיבות העניין אינני מוצא הצדקה לדחייה של תשלום זה במלואו, לאחר שנקבע בפסק הדין כי המשיב זכאי לו. מעבר לכך, טענת המבקשת, כי יהיה קשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו, אם תזכה היא בערעורה לאור מצבו הכלכלי הלא ידוע של המשיב, אין בה די. במצב דברים זה ניתן לומר כי המבקשת לא הוכיחה חשש ממשי לאי השבת המצב לקדמותו, ככל שתזכה בערעורה, באופן שיצדיק את עיכוב מלוא סכום פסק הדין.
ג. מבחינת סיכויי הערעור, טענות המבקשת לעניין אי זכאותו של המשיב לפדיון חופשה, מהטעם שכבר קיבל חופשה בפועל, אינם גבוהים, לכאורה, כיוון שמדובר בקביעה עובדתית של בית הדין המעוגנת בחומר הראיות. בקביעות מסוג זה, לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב, במיוחד כאשר מדובר בהליכי דיון מהיר. עם זאת, לעניין הטענה בדבר אופן חישוב פדיון החופשה, לא ניתן לומר כי הינה חסרת סיכוי, נוכח הסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 16.1.2013 לפיה השכר הקובע לצורך חישוב הזכויות הכספיות של המשיב מסתכם ב 4300 ש"ח ולא לפי השכר שקבע בית הדין האזורי.
8. לאור האמור לעיל אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, כך שיעוכב סכום של 1,300 ש"ח בלבד מתוך הסכום שנפסק בפסק הדין.
9. אין צו להוצאות.