החלטה בתיק בר"ם 4337/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט י' זפט) מיום 4.5.04, אשר בה נדחתה בקשת המבקשת לצו מניעה זמני אשר יורה למשיבים 1-3 להמנע מלהתקשר עם המשיבה 4 בהתאם לתוצאות מכרז מספר 103/03.

           המשיבים 1-3 פרסמו מכרז להפעלת מערך קנטינות במתקני משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר. למכרז הוגשו שתי הצעות - הצעתה של המבקשת (להלן - שירן), אשר היתה ספקית השירות עובר למכרז, והצעתה של המשיבה מספר 4 (להלן - דדש). ביום 11.3.04 החליטה ועדת המכרזים לבחור בהצעתה של דדש כהצעה הזוכה לאחר שקבעה כי הצעת דדש קיבלה ניקוד גבוה יותר בשיקלול מדדי המכרז. שירן לא השלימה עם החלטה זו ועתרה לבית המשפט המחוזי בטענה כי יש לפסול את הצעת דדש ולקבל את הצעתה שלה תחתיה. במסגרת עתירתה, הגישה שירן בקשה לצו מניעה זמני שיורה למשיבים 1-3 להמנע מלהתקשר עם דדש בחוזה לאספקת השירותים נשוא המכרז עד לקבלת ההכרעה בעתירה. בית המשפט המחוזי הוציא צו ארעי כמבוקש והורה למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה לצו מניעה. לאחר שהתקבלו התגובות דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וכנגד החלטתו זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

           בבקשה שבפניי העלתה שירן בשנית את הטענות שטענה בבית המשפט המחוזי אשר על פיהן יש לפסול את הצעת דדש עקב אי עמידתה במספר תנאי סף שנקבעו במכרז. שירן טענה כי בעוד שבמכרז נקבע שהחברות המציעות צריכות להיות חברות העוסקות בתחום הקימעונאות הרי שדדש אינה עוסקת בתחום זה ובכך חורגת דדש מתנאי סף בסיסי שנקבע במכרז. לטענת שירן, פעילותה הקמעונאית של דדש מתבצעת באמצעות חברת בת שלה בשם "ביסטופ" והסתמכותה של דדש על "ביסטופ" עומדת בניגוד לתנאי סף במכרז הקובע כי לא יוגשו הצעות המשותפות ליותר מתאגיד אחד. שירן הוסיפה וטענה כי, הצעתה של דדש אינה עומדת בתנאי סף נוסף והוא התנאי הקובע כי המחזור השנתי של המציע ממכירת מוצרים בשנת 2002 יהיה לפחות 100,000,000 ש"ח. שירן טענה כי המחזור שהציגה דדש כולל הן הכנסות של דדש ממכירות של מוצרים והן סכום נוסף המשקף שווי של מוצרים אשר דדש הובילה מהמוכר לקונה תמורת עמלות. לטענת שירן, סכום נוסף זה אינו חלק ממחזור המכירות של דדש ומכיוון שבלעדיו אין דדש מגיעה למחזור המכירות הנדרש במכרז הרי שאין היא עומדת גם בתנאי סף זה. עוד טענה שירן בבקשתה כי מאזן הנוחות מחייב מתן סעד זמני וזאת לנוכח הנזקים שייגרמו לה עקב הצורך להפסיק את מתן השירות נשוא המכרז ולפנות את מתקני המכירה שהיא מאיישת.

           בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 9.5.04 וביום 10.5.04 הוריתי על הגשת תגובות המשיבים לבקשה. בתגובת המשיבים, ובמיוחד בתגובת דדש, נפרסה תשתית עובדתית רחבה ביותר אשר בהסתמך עליה טענו המשיבים טענות מטענות שונות כנגד שירן וכנגד התנהלותה ביחס למכרז. לא ראיתי להתייחס לטענות אלו באשר הן אינן רלוונטיות לבקשה שבפניי. באשר לתשובת המשיבים לטענות שמעלה שירן הרי שבענין זה חזרו המשיבים על הטענות שטענו בבית המשפט המחוזי ואשר אומצו בהחלטתו. באשר לטענה כי דדש עצמה אינה עוסקת בקימעונאות טענו המשיבים כי אכן, דדש עוסקת בקימעונאות באמצעות חברת "ביסטופ" שהיא חברת בת של דדש אך, עם זאת, לטענת המשיבים, אין בכך כדי לפגום בכשירותה של דדש לעמוד בתנאי המכרז שכן הלכה למעשה דדש, מעבר להיותה הבעלים הבלעדיים של "ביסטופ", היא גם המנהלת והמפעילה של כל מערך החנויות הקמעוניות של "ביסטופ". המשיבים ציינו כי הסתמכותה של דדש על "ביסטופ" לצורך עמידה בתנאי המכרז לא נעלמה מעיניה של  ועדת המכרזים אשר דרשה מדדש הבהרות בנושא ורק לאחר שבחנה את הנושא לעומק השתכנעה כי אין בהסתמכות זו כל פסול. באשר לטענת שירן כי דדש הגישה, למעשה, הצעה המשותפת ליותר מתאגיד אחד טענו המשיבים כי ההצעה הוגשה בשם דדש בלבד והיא לבדה נושאת בכל החובות המשתמעות מקבלת ההצעה. באשר לטענה כי מחזור המכירות ה"אמיתי" של דדש אינו בגובה הנדרש במכרז טענו המשיבים כי תכלית הדרישה למחזור מכירות גבוה הינה בדיקת יכולתו של המציע להתמודד עם אספקת סחורה בהיקף הנדרש. לפיכך, לגישת המשיבים, רשאית היה דדש להציג את מחזור המכירות שלה כחיבור של סך הכנסותיה ממכירת מוצרים באופן ישיר עם הסכום הנוסף המייצג את שווי הסחורה שסיפקה תמורת עמלות. הן מכירת מוצרים באופן ישיר והן אספקת מוצרים תמורת עמלות משקפים, לגישת המשיבים, את יכולתה של דדש להתמודד עם היקף הפעילות הנדרש ועל כן הפירוש שנתנה דדש למושג "מחזור מכירות" היה מקובל על דעתם של המשיבים 1-3, עורכי המכרז. לנוכח האמור לעיל טענו המשיבים כי סיכויי עתירתה של שירן אינם גבוהים. באשר למאזן הנוחות טענו המשיבים כי הנזק שעלול להיגרם לשירן הוא נזק כספי בלבד אשר ניתן יהיה לשפותה בגינו במקרה שתזכה בעתירתה. כן טענו המשיבים כי לא צפוי כל קושי בהעברת הזכיה לשירן - אם תזכה - שכן המתקנים בהם מבוצעת המכירה הם מתקנים השייכים למשיבים 1-3 וממילא הוסכם כי עובדי שירן ימשיכו לעבוד עבור דדש. 

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים וטעמיו לדחיית הבקשה לסעד זמני מקובלים עלי. מעיון בכתבי הטענות עולה כי הטענות שהעלתה שירן בנוגע לאי עמידתה של דדש בתנאי הסף שנקבעו במכרז זכו, לכאורה, למענה הולם בתגובותיהם של המשיבים ובנסיבות אלו נראה כי סיכויי העתירה אכן אינם מן הגבוהים. באשר למאזן הנוחות הרי שנראה כי הוא נוטה לטובת המשיבים. ראשית, כפי שעולה מתגובת דדש, בעקבות תביעה שהגישו עובדי שירן לבית הדין האזורי לעבודה, הסכימה דדש להמשיך ולהעסיק את עובדי שירן באותם תנאים ובהתאם לתנאי ההסכם הקיבוצי החל כיום. יצוין כי בעקבות הסכמה זו בוטל ביום 31.5.04 צו מניעה זמני שהוצא לבקשת עובדי שירן בבית הדין האזורי לעבודה כנגד מימוש תוצאות המכרז. שנית, המתקנים אותם צריכה שירן לפנות לטובת דדש נמצאים בבעלות המשיבים 1-3 ולא נראה כי צפוי קושי כלשהו בהעברתם חזרה לשירן, באם תזכה בעתירתה. שירן טענה בבקשתה כי אי מתן צו המניעה יחייבה לפרק את התשתית המוחזקת על ידה אך מעבר לאמירות כלליות לא הונחה בענין זה כל תשתית עובדתית לתמיכה בטענה. המשיבים הצביעו גם על נזקים שייגרמו לא רק להם אלא לציבור הנזקקים לשירותי הקנטינה, אלפי אסירים, אם יתעכב מימוש הזכייה במכרז. בנסיבות אלו נראה כי מימוש זכייתה של דדש במכרז אינו כרוך בזעזועים משמעותיים אשר ימנעו את השבת המצב לקדמותו, עוד נראה כי הנזק שעלול להיגרם לשירן הינו הפסד כספי בלבד ונזק כספי זה ניתן יהיה לרפא בקלות אם ייקבע שיש לעשות כן.   

           אשר על כן, מכל הטעמים המפורטים לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בבקשה זו בסכום של 20,000 ש"ח, כך שמחצית הסכום למשיבים 1-3 ומחצית למשיבה 4.

           ניתנה היום, כ' בסיון התשס"ד (9.6.2004).

                                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.