החלטה בתיק בר"ם 2841/12

המבקש הוא חבר סיעת יחיד באופוזיציה במועצת העיר הרצליה. במסגרת פעילותו בישיבות מועצת העיר, נהג המבקש במועדים שונים להסריט את מהלך הישיבה. לדבריו, הוא עשה שימוש בהקלטות וצילומים אלה לשם חשיפת "התנהלות בלתי תקינה" של המשיבה וגורמים נוספים בעיריית הרצליה בישיבות המועצה. לאחר שהמבקש פרסם בדף הפייסבוק שלו סרטונים ערוכים מישיבת המועצה, החליטה מועצת העיר בישיבתה מיום 14.2.2012 - בהתאם להצעת המשיבה - לאסור על המבקש להסריט את ישיבות המועצה. בעקבות פנייתו של המבקש ליועצת המשפטית של העירייה, הובא הנושא לדיון נוסף בישיבת מועצת העיר ביום 20.3.2012. בישיבה אחרונה זו, שבה והחליטה מועצת העיר לאסור על המבקש להסריט את ישיבותיה.

נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. בעתירתו, טוען המבקש לפגיעה בזכותו לתעד את ישיבות מועצת העיר הנגזרת מזכותו החוקתית לחופש הביטוי, זכות הציבור לדעת ועקרון השקיפות. כמו-כן, נטען כי איסור הצילום פוגע בזכותו של המבקש לאסוף ראיות בדבר התנהלות בלתי תקינה של המשיבה. בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש המבקש גם בקשה למתן צו ביניים, שבה ביקש כי ההחלטה בדבר איסור ההסרטה לא תיכנס לתוקפה עד להכרעה בעתירה.

העתירה נקבעה לדיון מוקדם ביום 1.5.2012. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ק' ורדי) דחה את הבקשה לצו ביניים. טעם ראשון לדחיית הבקשה היה כי הסעד המבוקש במסגרת הבקשה לצו ביניים הוא צו עשה הזהה לסעד המבוקש בעתירה. כמו-כן צוין כי המבקש הקליט וצילם את הישיבה בעבר, מבלי שיידע את המשיבה, ואף המשיך בכך גם לאחר שהתקבלה ההחלטה האוסרת עליו לעשות כן. גם מבחינת שיקולי מאזן הנוחות, העיר בית המשפט כי ישיבות מועצת העיר ממילא מוקלטות ותמליליהן מפורסמים באינטרנט ולכן לא ייגרם למבקש נזק משמעותי אם ההחלטה תישאר על כנה. מנגד, כך לפי בית המשפט קמא, יש לבחון לעומק את החשש שהביעה המשיבה שמא ייעשה שימוש לרעה בצילומי הישיבות.

מכאן הבקשה שלפניי. ראשית, טוען המבקש כי לא היה כל פסול בכך שצילם את ישיבות המועצה ללא אישור, מכיוון שלטענתו כלל לא נדרש כל אישור כאמור. בנוסף, גם אם נפל פגם בהתנהלותו - הרי שהדבר נובע מהסתמכותו בתום לב על דברים שאמרה היועצת המשפטית בישיבת מועצת העיר מיום 19.5.2009 שלפיהם אין כל הוראה האוסרת את הסרטת הישיבות. שנית נטען כי החשש שהביעה המשיבה מפני שימוש לרעה בחומר המוסרט אינו יכול להצדיק את דחיית הבקשה, שכן ההלכה הפסוקה מורה כי רק במצב של ודאות קרובה לכך שהקלטת ישיבת מועצה תביא להפרעה של ממש בדיוניה, רשאי ראש מועצה לסרב לבקשת חבר להקליטה. שלישית, המבקש טוען כי על אף הקלטת ישיבות המועצה ופרסום התמלילים באינטרנט, ייגרם לו נזק של ממש אם לא יינתן הצו המבוקש, שכן אין מדובר בתחליף הולם להתרשמות ויזואלית מאופן התנהלות הישיבה. כמו-כן, התמלילים המפורסמים לאינטרנט - כך לטענת המבקש - הם מקוטעים ובלתי מספקים. רביעית, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, טוען המבקש כי צו הביניים המבוקש אינו בבחינת 'צו עשה' החופף לסעד העיקרי שנתבקש בעתירה, שכן מטרתו היא לשמור על המצב הקיים עובר לקבלת ההחלטה המינהלית שאליה מכוונת העתירה. לדברי המבקש, בעוד שהותרת האיסור על הסרטת ישיבות המועצה יגרום לו נזק בלתי הפיך (שכן לא ניתן יהיה לשחזר את הסרטת הישיבות שתתקיימנה), הרי שאם תידחה העתירה, ניתן יהיה להשמיד או לאסור על שימוש בסרטונים. בנוסף טוען המבקש כי בית המשפט התעלם מטענתו בדבר פגיעה בזכותו לאיסוף ראיות בדבר התנהלות בלתי תקינה של נבחרי הציבור.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים: סיכויי העתירה להתקבל ושיקולי מאזן הנוחות (ראו למשל בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, 20.12.2010)). מבלי שאידרש לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי העתירה להתקבל, די להשקפתי בשיקולי מאזן הנוחות - שהם אבן הבוחן העיקרית בבחינת בקשה למתן צו ביניים - כדי להביא לדחיית הבקשה. הנזק שעליו מצביע המבקש - היעדר אפשרות לצלם את ישיבות המועצה עד להכרעה בעתירה (שנקבעה לדיון מוקדם למועד קרוב) - אינו מצדיק את השעיית תוקפה של ההחלטה המינהלית על-ידי מתן צו ביניים. ישיבות מועצת העיר הרצליה מוקלטות ומתומללות, וגם אם נניח כי ייגרם למבקש נזק מסוים אם תתקבל עתירתו (בכך שלא יהיו בידיו צילומי וידיאו של ישיבות המועצה הספורות שתתקיימנה עד להכרעה בעתירה), הרי שמידתו אינה מצדיקה את התערבות בית המשפט המינהלי והתליית החלטת מועצת העיר בנקודת הזמן הנוכחית וקודם לבירור העתירה.

           הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

          ניתנה היום, ‏כ"ד בניסן התשע"ב (‏16.4.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il