בפני בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב לפי סעיף 47 (ט) וסעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה בקלות ראש, והכול תוך גרם תאונת דרכים בנסיבות של אי שמירת רווח שתוצאותיה נזק בלבד.
על פי עובדות כתב האישום, נחשד המשיב כי ביום 10.12.11 בשעה 22:00 לערך, נהג באופנוע בבת ים בצומת הרחובות בן גוריון ונורדאו, בתוך מעגל תנועה. הנאשם פגע מאחור ברכב שעצר לפניו לפני מעבר חציה וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב. שוטרים הוזעקו למקום, ערכו למשיב בדיקת מאפיינים בה נמצאו אינדיקציות להיותו שיכור, בהמשך סרב המשיב לדרישת השוטרים להיבדק בדיקת נשיפה במכשיר "ינשוף" לשם בדיקת שכרות.
רישיונו של המשיב נפסל ביום 12.12.11 ע"י קצין משטרה בפסילה מנהלית ל- 60 יום, לאחר שימוע שנערך לו באת"ן ת"א. המשיב התייצב לשימוע וטען כי - "
אני לא עשיתי שום תאונה ולא נהגתי בשכרות".
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.
באשר לראיות לכאורה
:
תיק המשטרה ובו מכלול חומר החקירה שנאסף עד כה ע"י המשטרה, הוגש לעיוני.
מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 10.12.11 כאמור, בשעה 22:00 לערך, נהג המשיב באופנוע בבת ים, בצומת הרחובות בן גוריון ונורדאו, בתוך מעגל תנועה. אותה שעה נהג רכב מזדה שנסע לפני הנאשם, עצר את רכבו לפני מעבר חצייה, על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות. הנאשם לא שמר רווח מספיק ופגע במזדה מאחור.
על פי עדויות הנהג והנוסע במזדה, ועל פי עדות עד ראיה נייטרלי, עובר אורח שעמד בצומת (טוני מיכאלוב - המכיר אמנם את נהג המזדה היכרות שטחית), החליק הנאשם עם האופנוע ופגע ברכב המזדה מאחור. מיד לאחר התאונה קם הנאשם והזיז את האופנוע. הנאשם מסר לנהג המזדה את מספר הטלפון שלו וסרב להציג בפניו תעודת ביטוח. בהמשך צילם הנאשם במכשיר הפלאפון שלו את הנזק לרכב המזדה מאחור. לאחר שהריח ריח אלכוהול חריף מפיו של המשיב, ולאחר שהמשיב התכחש לתאונה, הזעיק נהג המזדה את המשטרה למקום.
שוטר (מתנדב) מית"מ איילון ערך למשיב בדיקת מאפיינים, ומצא כי למשיב ריח חזק של אלכוהול מפיו, המשיב התנדנד בעמידה, כשל במבחן הליכה על קו (התנדנד, חרג מהקו, הסתייע בהרמת ידיים) כשל במבחן הבאת אצבע לאף, וסרב במקום לבדיקת נשיפון.
בהמשך נדרש המשיב ע"י שוטרים לבצע בדיקת נשיפה במכשיר "ינשוף" לשם בדיקת שכרותו, המשיב סרב וזאת אף לאחר שהוסברה לו כנדרש משמעות סירובו.
המשיב נחקר באת"ן ת"א ולגרסתו- לא נהג כלל באופנוע, לטענתו עבר לתומו ברחוב והשוטרים "עצרו אותו". ואולם, המשיב מודה כי האופנוע (בבעלות מעסיקו) נמצא אצלו ובשימושו, מפתחות האופנוע נמצאו בביתו, ולאף אחד אחר אין מפתחות לאופנוע. המשיב מודה כי סרב במקום לבצע בדיקת נשיפה, וכן מודה כי צילם את הנזק למזדה בפלאפון שלו.
בשלב זה, די בדוחו"ת הפעולה, בעדויות המעורבים, בעדות העד הנייטרלי, בתיעוד מאפייני השכרות, בדו"ח הבוחן, וכן בדברי המשיב עצמו ובסירובו לבצע בדיקת נשיפה, כדי לקבוע כי בידי המבקשת די ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
באשר למסוכנות
:
מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.
לעניין נסיבות ביצוע העבירה, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א]
יניב רדלייך נ' מ"י
, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 60 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:
"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת - מיידית."
גם ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו [בבש"פ 1965/07] - נדחה.
בבש"פ 513/88
מ"י נ. רז גוליו
, קובע כבוד השופט מלץ: