החלטה בתיק בפ"ת 8171-07-12

בפניי בקשה לפסול רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, אשר הוגש בד בבד עם הגשת כתב אישום  בו מיוחס למשיב עבירות של נהיגה בשכרות.

עוד עולה מהעובדות המפורטות בכתב האישום כי :- ביום 6/7/12 שעה 03:02 לערך, נהג ברכבו כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת אלכוהול ובדגימת אוויר נשוף שנמסרה על ידו נמצא אלכוהול בריכוז של 650 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, כמות העולה על הכמות המקימה חזקת שכרות לפי חוק.

טענות הצדדים

קיימת הסכמה בין הצדדים כי אין מחלוקת לעניין הראיות לכאורה.

התביעה מבקשת להורות על פסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק ברשיון עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ומציינת כי המשיב בעל ותק  נהיגה משנת 1986 ולחובתו 9 הרשעות קודמות ולעניין נסיבות ביצוע העבירה כמפורט בתיק החקירה, מציינת המבקשת כי המשיב היה שיכור בכמות הגבוהה יותר מפי 2 במבחן המאפיינים לא עמד יציב, לא הבחין בין יד ימין לבין יד שמאל, התנדנד וכאמור, מבדיקת הינשוף הראה כי השכרות היתה גבוהה מאוד, כאמור יותר מפי 2.

המשיבה מציינת כי, אדם הבוחר לעלות על ההגה ולסכן את עצמו ואת הסביבה, הוא בוודאי מסוכן לציבור ויש לפסול את רישיונו עד לתום ההליכים. לדעת המבקשת המסוכנות של המשיב, נלמדת מהמקרה עצמו, מאופי העבירה וגם מהפסיקה שנקבע לא אחת כי המדובר בעבירה מסוכנת ויש למגר אותה. בנסיבות אלו מבקשת המבקשת כאמור לפסול את המשיב עד לתום ההליכים.

עוד מציינת המבקשת כי לעניין הפסיקה שהגישה ב"כ המשיב בהתייחס לפסיקה של בית-משפט לתעבורה כי הסיבה בו נתקבל הערר הוא בשל העובדה כי מדובר בכרסום ממשי בראיות, כאמור בסעיף 10 לפסק הדין, עוד מציינת בסעיף 12 שמדובר במשיב שהוא נכה 100% ולכן הצורך שלו לרישיון מובן מאליו. כמו כן הפסיקה שהגישה ב"כ המשיב של בית משפט מחוזי בת"א, המדובר על עבירות מהירות ולא על עבירת שכרות.

מנגד, טוענת ב"כ המשיב כי יש לבחון האם נשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב, וזאת בהתייחס לעברו שלדעת ב"כ המשיב מדובר בעבר מקל וכן כאמור הציגה פסיקה של בית משפט מחוזי בב"ש מפי כב' השופטת חיימוביץ, וכן בבפ"ת 1481-06-12 בעניין ענבה. עוד מציינת ב"כ המשיב כי מדובר במשיב שהוא אלמן, גידל את 5 ילדיו לבדו, רעייתו נפטרה בשנת 2001, המשיב זקוק לרישיון נהיגה על מנת לדאוג לאחיו שהוא נכה צה"ל ובנסיבות אלו מבקשת להסתפק בפסילה המנהלית בת 30 הימים ולדחות את הבקשה.

חומר הראיות הקיים בתיק - ראיות לכאורה.

עיון בחומר הראיות מלמד כי יש ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות , שכן מהדו"ח עולה כי המשיב בדבריו ציין כי "שתה בסך הכול 4 בירות, יכולת לעזור לי, אני בצער גדול ולא עבריין". עוד עולה בנסיבות הדו"ח כי המדובר במשיב המתנדנד וכי נדף ריח חריף של אלכוהול מפיו.

מדו"ח העיכוב בתגובת המשיב ציין :"שתיתי בסך הכול 4 בירות, אין לי עבר, תעזור לי אני אלמן".

מדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות בסעיף 7 מבחן ביצוע, עולה, כי בסעיף א' עמידה המשיב נמצא מתנדנד, בסעיף ב' הליכה על הקו המשיב חרג מהקו, טעה בספירת צעדים, ובמבחן הבאת אצבע לאף, המשיב השתמש ביד הלא נכונה והתרשמות כללית של השוטר כי המשיב נראה תחת השפעת אלכוהול ברמה של כבדה.  עוד מבדיקת הינשוף עולה כי נמצא ברמה של 650 מיקרו גרם.

בתחקור החשוד, מיום 6/7/12 שנשאל החשוד מהיכן נהג ולאן ציין כי נהג מיבנה לאשדוד, ובהמשך ציין כי היה באירוע ושתה לפני 4 שעות בירה קרלסברג בכמות של 3 כוסות בירה וכי שתה באולם ביבנה.

עיון בתיק החקירה, מלמד כי ישנן ראיות לכאורה המיוחסות למשיב.

בשלב זה בית המשפט אינו קובע ממצאי מהמנות ו/או משקל לעדויות.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק החקירה שהובא בפניי אני קובע כאמור כי ישנן ראיות לכאורה.

מסוכנות

ואולם על אף קיומן של ראיות לכאורה, על בית המשפט לבחון האם "נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור". (בש"פ 7399/00 לחמי נ. מ"י, ס"ד נד'(5) 511), נקבע שם כי על בית המשפט לבדוק:
"האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכנת? האם מדובר באירוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן? האם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג, כגון מצב בריאותו הגופני או נפשית, העושים אותו מסוכן".