1. נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 7/10/12, בשעה 05:45 או בסמוך, נהג המשיב באוטובוס "דן" מתוצרת מאן, מ.ר. 9119801, ברחוב הירקון בתל אביב, מכיוון דרום לצפון, ובהגיעו לצומת עם רחוב גאולה, לא ציית לאור האדום אשר דלק בעדשת הרמזור שבכיוון נסיעתו, התנגש ברכב מסחרי מתוצרת פורד, אשר הגיע מימינו מרחוב גאולה ונסע לכיוון מערב, והסיט אותו ימינה.
כתוצאה מכך, פגע רכב הפורד בהולך רגל, בן 66, אשר עמד באותה העת על הכביש ופרק סחורה מרכבו, שחנה במקום בחניה כפולה. הולך הרגל נפגע פגיעה קשה ופונה לבית החולים, ולאחר זמן קצר נפטר מפצעיו.
לציין כי רכב נוסף נפגע בתאונה, ונוסעת ברכב הפורד שהגיע מרחוב גאולה, נפגעה קל.
2. בתאריך 7/10/12, פסל קצין משטרה מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961, את רישיונו של המבקש ל - 90 יום.
3. מונחת עתה לפני בית המשפט, בקשת ב"כ המבקשת לפסול את רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ואף מעבר ל - 6 החודשים המנויים בסעיף 50ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961.
4. בחנתי את חומר החקירה בתיק 428837/12 את"ן ת"א. מתוך בחינה של חומר הראיות עולה, כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין.
מהדו"ח שערך בוחן התנועה, רס"ב בירס דן, עולה כי המבקש, נהג האוטובוס, אשר חצה את הצומת הנ"ל, לא ציית לכאורה לרמזור האדום אשר דלק בכיוון נסיעתו, ובנהיגתו בקלות ראש, גרם לתאונה, שתוצאתה הטראגית הינה גרימת מוות ברשלנות.
זאת לדעת, בעת אירעה התאונה, היה אור יום, מזג האוויר היה נאה, הראות היתה טובה, ומערכת הרמזורים בצומת היתה תקינה ופעלה כשורה, ולא נמצא קשר בין התאונה לתשתית בצומת הנ"ל.
יתר על כן, יש לזכור כי אמנם מדובר בתאונת רמזור, אולם המנוח שהה באזור הצומת הנ"ל על הכביש, ולא היה בתהליך של חציית כביש.
5. באשר לעברו התעבורתי של המשיב, הרי שזה כולל 9 הרשעות קודמות בתעבורה.
ער אני, בהקשר זה, לאינטנסיביות של הנהיגה בכבישים על ידי המשיב, כנהג אוטובוס, ולוותק הרב שלו בנהיגה (משנת 1979). ברם, לאור העובדה שהעבירה המיוחסת למשיב במקרה זה, היא עבירה של תאונת דרכים קטלנית שבה קופחו חיי אדם, בקשת ב"כ המבקשת היא סבירה ובמקומה.
6. הלכה פסוקה של בית המשפט העליון היא כי במקרים אשר רישיון הנהיגה נפסל על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961, הסוגיה המרכזית אותה על בית המשפט לשקול הינה האם נהיגתו של הנהג המעורב, מסכנת את ביטחון הציבור בדרכים (ב"ש 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו, פד"י מב (3)).
על התשובה לסוגיה הנ"ל ניתן ללמוד משני מקורות:
א. התנהגותו של הנהג במקרה הנדון אשר בגינו נפסל הרישיון.
ב. הרשעותיו הקודמות של המשיב.
כמו כן, ב - ב.ש. 337/79 טובול נ' מדינת ישראל פס"מ תש"מ I, עמ' 521, פירט בית המשפט מהם הכללים אשר ינחו את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסילה מנהלית, כדלקמן:
"א. אין מתפקידו של בית המשפט הדן בבקשה, לבדוק את הראיות ולשקול לאיזה צד נוטה כביכול מאזן ההסתברויות לפי ראיות אלה.
ב. שיקולי בית המשפט יהיו, בין השאר, חומרת העבירה ואם מהווה נהיגתו של הנאשם סכנה לציבור."
בנוסף, ברע"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מה (5), קבע כב' בית המשפט העליון מפי כב' השופט זמיר, מהם הקריטריונים שינחו אותו לפסילה מנהלית ואשרור החלטת קצין המשטרה, כאשר בתאונה קטלנית עסקינן, ובבחינת חומר הראיות שבפניי עולה כי המקרה הנדון עומד בכל ארבעת הקריטריונים שנקבעו, והם: