בפ"ת
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
|
20-04-11
27/04/2011
|
בפני השופט:
עופר נהרי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
|
הנתבע:
יוסף וילר עו"ד גיא עקיבא
|
|
זוהי החלטה בבקשת המדינה לפסול את רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
הרקע לבקשה הינו אירוע בו התרחשה תאונת דרכים קטלנית בה היה המשיב מעורב כנהג בתאריך 19/01/11 בסמוך לשעה 17:50 בצומת דרכים ברח' הטייסים בת"א עת פגע המשיב למוות עם מכוניתו בהולך רגל שחצה את הרחוב הנ"ל בריצה, במעבר חציה, בצומת מרומזר אשר בו היה אותה עת אור אדום ברמזור להולכי רגל בכיוון חצייתו של הולך רגל ואור ירוק לכלי רכב בכיוון נסיעתו של המשיב.
המשיב נפסל תחילה מנהלית לתקופה בת 90 יום ע"י קצין המשטרה ובמהלך תקופה זו הוגשה בקשה זו ע"י המדינה לפסול את רשיונו עד תום ההליכים - בקשה אשר בה נדרשת הכרעה כעת.
בחנתי את חומר החקירה שהוגש לעיוני ושקלתי את טיעוני הצדדים ומסקנתי בעקבות אלה היא שיש אמנם מקום להאריך את תקופת הצינון מלנהוג בה נתון המשיב אך זאת באופן מידתי וקצוב אשר ייקח מחד גיסא בחשבון את העולה לכאורה מחומר החקירה לפיו המשיב איחר בהבחנה בהולך הרגל ויכול היה לכאורה למנוע את הפגיעה בו לו היה מבחין בו ומגיב מבעוד מועד עת ניתן היה לעשות כן, ומאידך גיסא ייקח גם בחשבון את העולה לכאורה מחומר החקירה ולפיו להולך הרגל המנוח היתה תרומת רשלנות משמעותית להתרחשות האירוע, ייקח בחשבון את העובדה כי המשיב נע מלכתחילה במהירות הפחותה מהמהירות המותרת במקום, וכן שעברו התעבורתי של המשיב הוא תקין.
ואסביר ואפרט :
מחומר החקירה עולה כי המשיב - לגירסתו שלו - הבחין לראשונה בהולך הרגל
רק כאשר המרחק בין הולך הרגל לבין המכונית היה כמטר אחד.
מחומר החקירה עולה כי המשיב - לגירסתו שלו - נע כאשר בעת הרלבנטית
לא נסעו לפניו מכוניות נוספות, (דהיינו - אין לכאורה היבט של הסתרה).
מחומר החקירה עולה כי הולך הרגל חצה את הכביש מימין לשמאל כיוון נסיעת המשיב והספיק לחלוף למעשה על פני שני נתיבים (7.7 מטרים) טרם נפגע ע"י צידה הימני של מכוניתו של המשיב אשר נע עובר לכך עם מכוניתו בנתיב השמאלי ביותר מתוך שלושה נתיבים בכיוון זה.
עוד עולה מחומר החקירה - לרבות מגירסתו של המשיב - כי מזג האויר היה נאה, ראות טובה, והכביש היה תקין ויבש.
ניכר עוד לכאורה מחומר החקירה, ולרבות מלוח התצלומים , כי היתה תאורה במקום.
משיחזור וחישוב שנעשה ע"י בוחן התנועה המשטרתי עולה כי אם המשיב היה מבחין בהולך הרגל ובולם בזמן שהולך הרגל החל לחצות את הכביש אזי היה עולה בידי המשיב לעצור את מכוניתו במרחק של 18.92 מטרים מהולך הרגל.
מיותר לומר ולהזכיר כי תאונה אשר ניתן למנוע אותה - חובה על נהג למנוע אותה וזאת אף אם הולך רגל מתרשל כבמקרה דנן.
גירסתו של המשיב על כי הבחין לראשונה בהולך הרגל, בתנאים אלה שפורטו, רק בשלב שהולך הרגל כבר היה מצוי במרחק של כמטר אחד בלבד ממכוניתו, בעוד שהולך הרגל הספיק כבר לחצות מימין לשמאל כיוון נסיעת המשיב כשני נתיבי נסיעה, אומרת לכאורה דרשני בהיבט זה בקשר עם מידת תשומת ליבו וערנותו של המשיב כנהג לנעשה מולו בכביש בעת האירוע.
אלא שכאשר נבחנת בהליך מן הסוג שבפני מידת הסכנה הנשקפת לציבור מהמשך נהיגתו של נהג, ראוי לשים לב גם להיבטים המצטברים הבאים :
- עולה לכאורה מחומר הראיות כי המשיב נהג מלכתחילה במהירות שהיא אף פחותה מהמהירות המרבית המותרת במקום.
- עולה לכאורה מחומר הראיות שהולך הרגל הפגין רשלנות משמעותית בהחליטו לחצות, בריצה, כביש שכזה, בשעת תאורה, כאשר הוא לבוש בבגדים כהים וכאשר הוא חוצה את הכביש בניגוד לאור האדום בכיוון חצייתו.
יש לזכור ולהזכיר כי גם להולכי רגל יש חובות בהתנהלות בכביש, ואך אציין בהקשר זה ,בין היתר, את תקנות 110 ו- 111 לתקנות התעבורה.
- אין גם דומה מידת הצפיות של נהג המתקרב למעבר חציה בלתי מרומזר למידת הצפיות של נהג המתקרב באור ירוק לדידו למעבר חציה מרומזר אשר בו נאסרת אותה עת חציית הולכי רגל.
אין באמירה זו כדי לומר שאין קיימת חובת צפיות ביחס לכך שהולך רגל יתרשל ויחצה באור אדום, אך כן יש באמירה זו כדי לומר כי ניכר שיש הבדל במידת הצפיות.