נגד המבקש אלכסנדר סמבור, הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות, גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, הזזת רכב ממקום התאונה, אי הגשת עזרה, אי דיווח מיידי למשטרה ואי מסירת פרטים;
המבקש גרם לתאונה בעת שנהג ברכב פרטי פולקסווגן שמספרו 89-937-35, וזאת ביום 1.7.11.
המבקש לא שמר על מרחק בנתניה, ברח' פנחס לבון מצפון לדרום, התקרב לרכב סיטרואן שנסע לפניו יתר על המידה, פגע בו ולאחר מכן המשיך ועלה על אי תנועה בנוי ופגע בעץ.
לאחר התאונה המבקש נמלט מרכבו בלי להשאיר פרטים, בלי להגיש עזרה, בלי להמתין לשירותי ההצלה ומבלי לדווח למשטרה.
הרכב הוא בבעלות המבקש אשר נמלט מהמקום בלי להשאיר פרטים, בלי לבדוק את מצב המעורבים בתאונה, בלי לדווח למשטרה ומבלי להמתין למשטרה.
מעיון בחומר הראיות עולה כי קיימות ראיות להוכחת האישום כנגד המבקש, אשר בתחילה שמר על זכות השתיקה, אולם לאחר מכן בהודעה מיום 20.7.11 אמר בשורה 26: "אני גם מבין את הזכות לשמור על זכות השתיקה. קודם כל אני מצטער על כל מה שקרה ועל זה ששיקרתי לך מהתחלה נלחצתי". בהודעה זו מודה המבקש שפגע ברכב ומודה בכך שנלחץ, וביקש מ"אילנה" להחליף פרטים. המבקש מודה כי היה בלחץ והוא מצטער על כל מה שקרה, ופחד שיעצרו אותו וגם טען שאולי "אילנה" נהגה ברכב, אך חזר בו מכך.
המבקש אומר בהודעתו במשטרה כי לא שמר מספיק מרחק וכי אם היה שומר, היה מונע את התאונה. כמו כן הביע חרטה על כך ששיקר בפעם הראשונה, וטען כי היה מבולבל ופחד שיעצרו אותו. הוא גם ביקש שהמשטרה תתחשב בעדים שלו אילנה ואנטולי, שלא בכוונה שיקרו אלא רצו לעזור לו כדי שלא יסתבך בגלל העבר שלו.
מסתבר שלמבקש עבר פלילי ועבר תעבורתי מכביד. ב- 4 שנות נהיגה צבר 10 הרשעות קודמות, שחלקן בעבירות חמורות, כגון תאונת דרכים, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ו-ב"מ של העמדה במקום שמיועד לנכה, עצירת רכב במעבר חצייה, קיפוח זכות שימוש בדרך.
הרכב בו נהג המבקש הוא חלק מחומר הראיות ויש בו ממצאים ונזקים המעידים על אופן ההתנגשות ועל מעורבות המבקש בתאונה.
בשטח נתלשה מראה כתוצאה מהתאונה ויש ברכב סימנים שגם צולמו וגם נדרשים כעדות בביהמ"ש. הרכב נתפס כמוצג בתיק החקירה ולא נראה לי שניתן יהיה להסתפק רק בתמונות המצויות בתיק החקירה. שכן, הנאשם כפר בתחילה בכל מעורבות בתאונה הן של רכבו והן שלו.
אני ערה לכך שבשלב מאוחר חזר בו הנאשם מכפירתו באשמה והודה באשמה בתאונה ובעזיבת מקום התאונה מבלי להגיש עזרה , מבלי למסור פרטים ומבלי להודיע למשטרה.
אך יחד עם זאת, הנאשם משנה גרסאות בצורה עקבית ולפיכך מן הראוי כי בידי התביעה יהיו ראיות מוצקות וחד משמעיות ולא צילומים שניתן יהיה לטעון לגבי קבילותם ולגבי זוית הצילום.
אני סבורה כי התביעה צודקת כי לא ניתן לתת אמון בנאשם באשר לאופן בו החזיק את הרכב שיקבל אותו וזאת לאור התנהלותו במהלך החקירה בתיק זה לאור עברו הפלילי והתעבורתי המכביד.
אין מחלוקת כי הרכב בו נהג הנאשם מהווה ראיה מרכזית ועיקרית בתיק ולא ניתן לדעתי להשיג את תכלית התפיסה של הרכב באם הוא יוחזר לנאשם.
כמו כן התביעה טענה בפניי כי תבקש את חילוט הרכב ואינני יכולה לקבוע בשלב זה כי אין ממש בבקשת התביעה לאור העבירות החמורות המיוחסות לנאשם לאחר התאונה , היינו בריחה מהמקום ואי הודעה למד"א, למשטרה ולנפגעים.
אני ערה לכך שחלפו חמישה חודשים מיום ביצוע העבירה ולפיכך אני ממליצה כי מועד ההקראה בתיק זה יוקדם מיום 1.4.12 לחודש פברואר. שכן, לאחר עדות בוחן התנועה והגשת הרכב כמוצג עם כל הסימנים המצביעים על מעורבותו של הנאשם בתאונה ניתן יהיה לשקול בשנית החזרת הרכב לנאשם או כל בקשה אחרת שתוגש ע"י מי מהצדדים.
בשלב זה, העבירות המיוחסות לנאשם כה חמורות שיש ממש בתפיסת הרכב לצורך הוכחת האישומים. מעיון בתיק החקירה עולה כי במסגרת החקירה נחשד הנאשם גם בשיבוש הליכים ואין יל כל ביטחון לאור השינוי בעמדות הנאשם ובגרסאות שלו שאכן לא ניתן יהיה להוכיח חלק מהראיות שהרכב יוחזר לנאשם.
לפיכך אינני נעתרת לבקשה להחזרת הרכב לנאשם. אני ממליצה על הקדמת מועד ההקראה וממליצה על כך שאם ישמעו הוכחות הרי שהעד הראשון יהיה העד הקשור במוצג , היינו ברכב שנתפס.
ניתנה היום, ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.