1. מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.11.2012 בעמ"ש 24666-10-12 (כב' השופט ש' שוחט), בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לעכב את ביצועו של פסק דין שניתן נגדן ביום 24.7.2012 בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בתמ"ש 51033/97 (כב' השופט נ' שילה), ואשר במסגרתו חויבו לשלם למשיבה סך של 382,371 דולר, כמו גם הוצאות נלוות בסך של כמאה אלף שקלים.
2. מבקשת 1 הינה אמה (להלן: "האם") של מבקשת 2. המשיבה הייתה נשואה בעברה לבנה של מבקשת 1 (להלן: "הבן"), הוא אחיה של מבקשת 2 (להלן: "האחות"). הבן והמשיבה התגוררו בארצות הברית, וברשותם היה בית שרכשו בסך של 1.425 מליון דולר. לאחר שהיחסים בין בני הזוג עלו על שרטון, הגישה המשיבה תביעות לבית המשפט בארצות הברית, ובהן תביעה לפירוק שיתוף הבעלות בבית. בפסק דינו של בית המשפט האמריקאי נקבע כי רוב רובם של הכספים שהושקעו ברכישת הבית - כ-700,000 דולר - נתקבלו במתנה שניתנה עבור הבן על ידי המבקשות - האם והאחות. על כן נקבע בפסק הדין הזר כי החלק הארי של שווי הבית שייך לבן. על פסק הדין האמריקאי לא הוגש ערעור.
לאחר מתן פסק הדין בארצות הברית, הגישה המשיבה תביעה כספית נגד הבן והמבקשות - האם והאחות - בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב. על פי הרקע העובדתי בתביעה זו, לנוכח תשואות גבוהות שביקשו הבן והמשיבה להשיג על כספים שברשותם, העבירו כספים שיוחזקו בנאמנות על ידי המבקשות, שלהן הקנה הבנק תנאי ריבית טובים. כשחפצו בני הזוג - הבן והמשיבה - להשתמש בכספים לצורך רכישת הדירה, הועברו הכספים לידיו של הבן בארצות הברית, לכאורה בעסקת מתנה למראית עין. על פי גרסת המשיבה בכתב התביעה שהגישה, סברה היא באותה עת כי הכסף הועבר במנגנון "המתנה" בשל שיקולים כלכליים לגיטימיים. ואולם, בפועל התחוור לה כי מאחורי עסקת המתנה הסתתרה למעשה תחבולה לנשלה מכספיה שהוחזקו בנאמנות. בתביעתה לבית המשפט לענייני משפחה, עתרה המשיבה לסעד של השבת הכספים מאת המבקשות והבן, בגין הכספים שהופקדו על ידה בנאמנות.
בפסק דינו מיום 24.7.2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות, כי הוכח שהמשיבה והבן העבירו למבקשות בנאמנות סכומי כסף נכבדים בסך של 944,539 דולר, כאשר מחצית הסכום שייכת למשיבה. עוד נקבע כי כספים אלה לא הושבו למשיבה, והמבקשות חבות לה בגינם. ואולם שעה שהמשיבה העמידה את תביעתה על סכום נמוך יותר, נקבע כי המבקשות תשלמנה לידיה סך של 387,371 דולר בתוספת ריבית מט"ח בחלקים יחסיים. עוד חויבו המבקשות בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ש"ח, וכן "את כל אגרות בית המשפט, עלות כרטיסי הטיסה לישראל בגין הדיונים ומחצית מעלות הכנת חוות דעת המומחה".
3. המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין. במסגרת הערעור, הגישו בקשה לעיכוב ביצוע לפני הערכאה המבררת - בית המשפט לענייני משפחה - כמצוות התקנות. בהחלטה מיום 28.9.2012 קבעה ערכאה קמא כי אין המדובר בערעור משולל יסוד ואין הוא עוסק בטענות עובדתיות גרידא. צוין כי על אף שהמדובר בפסק דין שעניינו סעד כספי, העובדה כי המשיבה תושבת חוץ, והראיות המצביעות כי מצבה הכלכלי אינו מן המשופרים - מטות את הכף לצורך קבלת הבקשה. דהיינו, המשיבה היא תושבת חוץ ולא הציגה היא כל ערובה להבטחת החזרת הכספים היה ותזכנה המבקשות בערעור. לצד זאת קבע בית המשפט לענייני משפחה כי "עיכוב ביצוע חלקי זה לא יחול על הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו וסכום זה רשאי בא כח המשיבה להעביר למשיבה...".
משעה שהבקשה לעיכוב ביצוע נתקבלה אך באופן חלקי, הגישו המבקשות בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בדחותו את הבקשה, קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מאוזנת כדבעי, ועולה בקנה אחד הן עם ההלכות הנוגעות לעיכוב ביצועו של סעד כספי והן עם החשש הנובע מהיותה של המשיבה תושבת חוץ שמצבה הכלכלי אינו איתן. תצוין קביעת בית המשפט המחוזי לפיה מבקשת 2 - האחות - מסרה גרסאות סותרות ביחס ליכולתה לעמוד בתשלום פסק הדין, כאשר בגרסה מאוחרת שנתנה בהליך של ביטול עיקול עולה כי לא ייגרם לה נזק ממשי באם יבוצע פסק הדין באופן מיידי. כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי: "לא מוצא אני לנכון להרחיב את עיכוב הביצוע גם למניעת מימוש סכומים כספיים שנמצאו, בדרך פלא, מאז ניתנה החלטת בית משפט קמא". על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה הנדונה.
4. לגישת המבקשות, שגו ערכאות קמא משהורו על עיכוב ביצוע
חלקי
בלבד של פסק הדין. לטענתן, סיכויי הערעור טובים ובאמתחתן טענות משפטיות הראויות להישמע. עוד צוין כי נוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, לא תוכלנה המבקשות לשוב ולהיפרע ממנה מקום בו יתקבל הערעור.
5. בטרם דיון, יש לזכור את המסגרת הדיונית. מצויים אנו בגדרה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצוע. הבירור שנערך בבית המשפט המחוזי אינו מהווה בחינה ערעורית על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אלא בדיקה עצמאית וחדשה של ערכאת הערעור (וראו זוסמן סדרי הדין האזרחי 863-862 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). בהליך שנדון בבע"מ 5132/12 פלונית נ' פלוני (9.7.2012) הבעתי דעתי כי על בקשות רשות ערעור מסוג זה לא תחולנה אמות המידה למתן רשות ערעור שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). אמנם, בפסיקת בית משפט זה הובעה גם דעה אחרת (רע"א 1914/05 אסתר חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול (21.8.2005) - כן ראו את ספרם של חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 380-378 (מהדורה שלישית, 2012)). לגישתי, יש לתת משקל ממשי לעובדה כי מתקין התקנות בחר כי סוגיית עיכוב הביצוע תידון על ידי ערכאת הערעור "
de novo". הסדר הבקשה וההשגה בשאלת עיכוב ביצוע הוא הסדר מיוחד החורג מכללי הערעור הרגילים. מעניין להפנות לתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקוראת: "סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב" (ההדגשה אינה במקור). צא ולמד, כאשר קיבלה הערכאה המבררת בקשה לעיכוב ביצוע - דרך ההשגה תהא ערעור ברשות. כאשר נדחתה הבקשה, דנה ערכאת הערעור בשאלת עיכוב הביצוע מחדש. העובדה שהתקנה אינה סימטרית, ומתקיימת רק מקום בו סורבה בקשת עיכוב הביצוע בערכאה הראשונה, יש בה כדי ללמד על המשמעות המיוחדת שבבחינת העניין על ידי ערכאת הערעור בזכות - תוך שמיעת הטענות מחדש.
ייתכן וההסדר המיוחד נובע מהמצב הלא שגרתי בו בית משפט נדרש להביע עמדה האם יש מקום לעכב את פסק הדין שניתן על ידו. הייחוד מחודד לנוכח אחד מהשיקולים המרכזיים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין - בחינת סיכויי הערעור. מחוקק המשנה לא שלל את המצב לפיו הערכאה שנתנה את פסק הדין תתייחס לסיכוי שערכאת הערעור תבטל אותו. לא רק שלא שלל אפשרות דיונית זו - אלא שמכח תקנה 467 לתקנות חייב את המערער בהליך האזרחי לפנות תחילה לבית המשפט שנתן את פסק הדין. לצד זאת, ניתן להבין בראייה שתוארה מדוע אם הערכאה שנתנה את פסק הדין סרבה להורות על עיכוב ביצוע - או כפי מקרנו, נעתרה לעיכוב רק באופן חלקי - כי אז המערער אינו חייב להגיש ערעור, אלא בקשה שתידון מחדש לפני בית המשפט שלערעור. לכן אינני סבור שיש מקום להחיל בכגון דא את הלכת חניון חיפה ברובד המהותי. באשר לרובד הפורמאלי, אין המדובר בגלגול שלישי לאחר ערעור על פסק דין בערכאה המבררת.
כך או אחרת, עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור, על כל המשתמע מכך בדבר שיקול הדעת המסור לגורם המכריע אם ליתן הכרעה לגופו של עניין, אם לאו. המחלוקת המשפטית שהוצגה מצויה במישור של גלגול שלישי לעומת גלגול שני, אך לא מעבר לכך. יתר על כן, בכל מקרה יש לתת את הדעת לקביעותיהן של ערכאות קמא, ולנימוקים העומדים בבסיסן. לאמור - יש לבחון אף את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר מהווה נדבך ראשון בשרשרת ההכרעות בנושא זה.
6. עיון בהחלטות ערכאות קמא מגלה כי אין מקום להתערבות בית משפט זה, אף במתווה של ערעור ב"גלגול שני". במסגרת ההכרעה ניצבו זה מול זה שני "כללים גדולים" בתורת עיכוב הביצוע. האחד - נטיית בית המשפט שלא לעכב ביצועו של סעד כספי, שהרי ככל שיתקבל ערעור על פסק הדין, יהא ניתן להשיב את המצב לקדמותו ביתר קלות. האחר - החשש מקום בו מתברר באופן מבוסס כי בעל דין שזכה בדינו לא יוכל להשיב את תמורת פסק הדין מקום בו תתהפך ההחלטה בערעור.
ברמה היישומית יודגש כי בקשת עיכוב הביצוע הוגשה על ההחלטה שלא לעכב את סכום ההוצאות ושכר הטרחה. אם זהו ההיבט העובר תחת ביקורתה של ערכאת הערעור ברשות, נדמה כי ההכרעה אינה קשה, הגם שמדובר בסכומים שאינם מבוטלים. דהיינו, נערך איזון המשקף בצורה מידתית את האינטרסים של שני הצדדים. בל נשכח את הכלל הרחב לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי ועל אחת כמה וכמה כשהחוב הפסוק הוא בגין הוצאות (ראו למשל עע"ם 790/02 קריספיל נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית גת (5.2.2002); 955/03 שמואל ארביב נ' אורי שאולי (28.5.2003) והשוו ע"א 9304/02Jet Aviation Components & Aircraft International, Inc. נ' Offshore Aviation Holdings, Ltd (4.11.2002)).
סכום ההוצאות שנפסק בהליך קמא אינו מבוטל כאמור. המדובר בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 75,000 ש"ח, כמו גם הוצאות נוספות בסך של כ-40,000 ש"ח. עם זאת, המבקשות לא הצביעו על נזק בלתי הפיך העלול להיגרם להן באם לא יעוכב גם ביצועו של סכום זה. יש לציין כי על אף שסיכוייו של הערעור אינם קלושים, אף לא נדמה כי חזקים הם במידה המצדיקה קביעה כי נפלה טעות משפטית באי הטלת עיכוב גורף. העובדה שההליכים מתנהלים בערכאות השונות מזה זמן רב, אף היא מצדיקה איזון הלוקח בחשבון גם את אינטרס המשיבה - שכזכור זכתה בתביעה בדין.
6. הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' בטבת התשע"ג (18.12.2012).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עק
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il