1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעמ"ש 40957-04-10 (השופטים י' שנלר, ד"ר ורדי, ר' לבהר-שרון) אשר קיבל ראיות נוספות שהוגשו על-ידי המשיבות בערעור, ובהתאם הורה להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב על מנת שישקול את עמדתו לאור הראיות הנוספות ויוציא מלפניו פסק דין מתוקן במקום פסק דינו בתמ"ש 58890-05 (כב' השופט גייפמן) בו התקבלה תביעת המבקשת להצהיר כי הייתה ידועתו בציבור של המנוח - אביהן של המשיבות, כי הסכם חלוקת הרכוש בינה לבין המנוח בר תוקף ולכן מחצית מהזכויות בדירה בבעלותה.
2. המנוח נפטר בשנת 2005 והותיר אחריו שתי בנות בגירות בישראל - הן המשיבות בבקשה שלפניי. משנת 1993 ועד פטירתו התגורר המנוח בהונגריה. המבקשת הינה אזרחית רומניה המתגוררת בהונגריה, שלטענתה חיה עם המנוח משך שנות מגוריו בהונגריה. בשנת 1997 רכש המנוח את דירת המגורים בחולון (להלן: הדירה) באמצעות כספים שהביא מהונגריה. בדירה התגוררה אם המנוח עד למועד פטירתה ב-2003. לאחר מותו, המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב להצהיר כי היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה מכוח דיני שיתוף בין ידועים בציבור. המשיבות טענו כי המבקשת לא הייתה בת זוגו, כי אם העוזרת בביתו.
עיקר המחלוקת בבית המשפט לענייני משפחה נסוב סביב אמיתותו של הסכם לשיתוף נכסים שנחתם לדברי המבקשת בינה לבין המנוח. במסגרת זו, הובאו לפני בית המשפט חוות דעת גרפולוגיות ביחס להסכם מטעם שני הצדדים, עדויות של אנשים בדבר יחסי המנוח והמבקשת בתקופת מגוריו בהונגריה, כמו גם עדויותיהן של המבקשת והמשיבות. בית משפט לענייני משפחה קבע כי מסמך שיתוף הנכסים הוא אמיתי ובהתאם אליו שהמבקשת הייתה ידועה בציבור של המנוח. לאור זאת קיבל את תביעת המבקשת להצהיר כי היא בעלים של מחצית הזכויות בדירה. המשיבות ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כנגד קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה לפיהן המבקשת הייתה ידועה בציבור של המנוח והינה זכאית למחצית הזכויות בדירה. במסגרת הערעור, הגישו המשיבות שלוש בקשות ביניים לצירוף ראיות שהגיעו לידיהן רק לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, וטענו שיש בהן להביא לשינוי בהכרעת התיק. המבקשת הגישה אף היא בקשה לצירוף ראיה נוספת, אשר התקבלה. במהלך דיון בקדם הערעור במעמד המבקשת והמשיבות בבקשה הראשונה, היא נמחקה בהסכמה בדיון מיום 11.10.10. המבקשת התנגדה לשתי הבקשות הנוספות לצירוף ראיות בערעור מטעם המשיבות.
בפסק דינו מצא בית המשפט המחוזי שיש להתערב בקביעות העובדה והמהימנות של בית המשפט לענייני משפחה מאחר שבתיק מתעוררות תמיהות וסתירות רבות שלא באו על פתרונן. לכן קבע שיש להתחשב בראיות הנוספות שהגישו הצדדים בשלב הערעור בהתאם לסעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. זאת הן מהטעם שהראיות החדשות לא היו ולא יכלו להיות בשליטתן של המשיבות והמבקשת טרם מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והן מאחר שיש בהן להשליך על חקר האמת בפרשה. לאחר בחינתן, הוחלט על-ידי בית המשפט המחוזי לקבלן, להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לשם שקילת עמדתו לאור הראיות החדשות ולהוציא פסק דין מתוקן, תוך אפשרות לשמוע עדים מחדש. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין כי לטענתה הוא ניתן במעמד צד אחד ללא תגובתה. בקשה זו נדחתה ביום 10.10.11 בנימוק שלא כך הוא הדבר, אלא שהצדדים טענו לגופו של עניין.
3. מכאן בקשת רשות הערעור לפניי המופנית כלפי קביעת בית המשפט המחוזי שיש לקבל את הראיות החדשות שהוגשו בערעור ולפיהן להשיב את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. הסעד המבוקש הוא "לבטל את פסק דינו של כב' בית המשפט קמא, ולהחזיר את התיק לדיון מתוקן לאחר קבלת תגובה מפורטת לכל אחת מהבקשות וקיום דיון בבקשות ככל שיידרש".
המבקשת טוענת כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפל פגם מהותי כאשר הכריע בבקשות הביניים להוספת ראיות חדשות. ביחס לבקשה הראשונה להוספת ראיות א'-ד' נטען כי היא נמחקה בדיון בקדם ערעור. לכן שגה בית משפט המחוזי עת ביסס החלטתו להחזיר את הדיון למטה לשמיעת הראיות על נחיצותן של הראיות בבקשה הראשונה, כאשר כבר התקבלה החלטה שהורתה למחוק את הבקשה. לא ניתן עוד לדון בבקשה שנמחקה. באשר לבקשה השנייה להוספת ראיות טוענת המבקשת שלא היה מקום לקבלה כי אין בראיות ממש. כך למשל, אישור הנוטריון בהונגריה לגבי זהותו של צילום למקור אינו תורם במאום להוכחת זיוף החתימה על מסמך שיתוף הנכסים. בנוגע לבקשה השלישית, נטען שהיא הוגשה ימים ספורים טרם הדיון ולא ניתנה למבקשת הזדמנות להגיב לבקשה טרם קבלת ההחלטה לגופה. לטענתה, על פי תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בית המשפט אינו רשאי להיעתר לבקשה להחלטת ביניים בערעור מבלי לקבל תשובה בכתב או בעל-פה. עוד טוענת המבקשת שההחלטה שניתנה בבקשה השלישית נובעת מהטעיית בית המשפט המחוזי בידי המשיבות בנוגע לראיה שביקשו לצרף.
בתגובתן דורשות המשיבות לדחות את הבקשה על הסף היות שהבקשה תוקפת את האופן הדיוני בו נהג בית המשפט המחוזי ולפיו ניתן פסק הדין. ראשית, כדרך כלל בית משפט שלערעור אינו מתערב בשיקול דעת בעניינים שבסדרי דין. שנית, בית משפט המחוזי כאשר הוא דן בערעור על ענייני משפחה אינו כפוף להוראות סדר הדין (לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה). המשיבות התייחסו גם לגופן של טענות המבקשת: במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי הן הגישו את הבקשה הראשונה לצירוף ראיות חדשות שהשיגו במהלך נסיעה להונגריה שלא יכלו לשים ידן עליהן לפני כן. אמנם בקדם הערעור הוסכם על מחיקת הבקשה הראשונה לצירוף ראיות, אך בה בעת המשיבות עדיין עמדו על טענותיהן הנסמכות על הראיות החדשות בהודעת הערעור. בנוסף, מציינות המשיבות כי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הן הוסיפו לטעון ביחס לראיות החדשות וביקשו שתתקבלנה במסגרת הערעור. על כן ההחלטה שהורתה על מחיקת הבקשה בקדם ערעור אינה כובלת את ההרכב שדן בעניין לגופו של עניין. באשר לבקשה השלישית לצירוף ראיות, לטענתן לא קופחה זכות הטיעון של המבקשת מאחר שהיה ביכולתה לטעון לעניינה בדיון שהתקיים ביום 6.3.11 שבתחילתו הבהיר ההרכב כי ידון בראיה ואף לאחר הדיון, אך המבקשת לא התייצבה לדיון ולא הגישה תגובה בכתב לאחריו. המשיבות שוללות את טענת המבקשת כי הראיות בבקשה השנייה אינן תורמות להליך ומדגישות שהראיות מוכיחות כי נעשה מרמה כנגדן כדי לנשלן מירושת המנוח.
4. המכנה המשותף לשלושת הבקשות מושא דיוננו הוא כלהלן: המבקשת מצביעה על פגם דיוני. ברם אף אם היה כזה, עולה כי המבקשת קיבלה הזדמנות להגיב לכל אחת מהבקשות ועל כן לא נפגעה בפועל זכותה להשמיע את דעתה טרם בית המשפט המחוזי הכריע בבקשות לגופן. הכרעה זו עניינה החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה כדי לבחון את פסק דינו מחדש לנוכח הראיות החדשות שצורפו. אם כך המצב, אומר כבר עתה שהעניין אינו מצדיק התערבות על-ידי בית משפט זה בהליך של גלגול שלישי. בל נשכח כי בית המשפט המחוזי ביושבו כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה בעל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לענייני משפחה "לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור" (סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה). ניתן לראות כי המחוקק ביקש להקנות לבית המשפט המחוזי עת הוא דן בערעורי משפחה שיקול דעת רחב מן הרגיל בכל עניין של סדרי דין לפעול בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק (סעיף 8 לחוק בית המשפט למשפחה).
לשם הבהרת עמדתי ניתן לחלק את הבקשה למתן רשות ערעור כמתייחסת לשני אשכולות. האחד, הבקשה הראשונה לצירוף ראיות שכוללת ארבע ראיות. והשני -הבקשה השנייה והשלישית לצירוף ראיות. באשר לאחרונות, הסתייגות המבקשת אינה נשענת על טיעון משפטי ממשי, כאשר גם בבקשה השלישית וגם בבקשה השנייה התאפשר למבקשת לטעון כנגדן, בין בכתב ובין בעל-פה בדיון. קל וחומר שטענות אלו אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים המצדיקה ליתן רשות ערעור כשהדין אינו מחייב זאת. בית המשפט המחוזי נדרש לראיות שצירופן התבקש, ודן בהן אחת לאחת. הוא מצא כי הגם שכדרך כלל אין להיעתר לבקשת צירוף ראיות נוספות בשלב הערעור, "בירור הערעור מצריך בחינה מחודשת של הראיות, שכן מדובר במסמכים שלא היו בשליטתם של המערערות [המשיבות כאן] והם יכולים להשליך אור על האמת בפרשה" (עמ' 6 לפסק הדין).
ארבע הראיות שצירופן התבקש בבקשה הראשונה הן: הסכם שכירות שנערך בין המנוח למבקשת; הקלטה של גרושת בנו של אח המנוח; תצהיר של קרובת משפחה של המנוח ודו"ח משרד חקירות הונגרי. מפרוטוקול הדיון שנערך בקדם הערעור לפני כב' השופטת י' שטופמן ובו הוסכם על מחיקת הבקשה הראשונה, למדים אנו שהייתה הסכמה של הצדדים ביחס לבקשה הראשונה כי "הוגשה בקשה בצורה לא תקינה". מכאן עולה שסיבת מחיקת הבקשה הראשונה הייתה צורנית ולא ניכר שארבעת הראיות נידונו לגופן. משמעות המחיקה של הבקשה היא כי המשיבות יכלו להגיש הבקשה בשנית בצורה תקינה שהרי הדבר לא הוחלט לגופו של עניין. דומה כי המשיבות אכן הפנו לראיות החדשות בנימוקי הערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי לאחר קדם הערעור. המשיבות טענו כי בכך "הכניסו חיות" בראיות החדשות, ואף המבקשת התייחסה אליהן בערעור. נוכח טענה זו, ביום 24.06.12 ניתנה החלטתי כי "הצדדים יעבירו לעיונו של בית המשפט את כתב ההגנה של המבקשת ואת הסיכומים בכתב שהוגשו בבית המשפט המחוזי". המשיבות הגישו את ההודעה על הגשת עיקרי טיעון, בהן כאמור אוזכרו חלק מהראיות בבקשה הראשונה. חרף החלטתי, המבקשת לא הביאה לפניי את כתב ההגנה, או כל טיעון אחר בכתב מטעמה שהוגש בהליך הערעור עצמו. בנוסף, לבקשה לא צורפו פרוטוקולים המתעדים את הדיונים בפני בית המשפט המחוזי, שיכולים להעיד כי התנגדה להתייחסות לראיות מאחר שהבקשה בעניינן נמחקה. הוא אשר אמרתי: גם אם מהחומר עולה שנפל פגם דיוני מסוים ביחס לבקשה הראשונה, הרי שהמבקשת לא הצליחה לערער את טענת המשיבות לפיה שני הצדדים קיבלו הזדמנות לטעון בעניין טרם מתן פסק הדין. ושוב יצוין כי בית המשפט המחוזי התייחס קונקרטית לראיות שנתבקש צירופן בבקשה הראשונה, כך לדוגמא ביחס להסכם השכירות שנחתם בין המשיבה למנוח נכתב כי: "מדובר במסמך שבהחלט נחוץ לברור העובדות שבמחלוקת".
בנסיבות אלו נראה שאין מקום ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. יוזכר כי כדרך כלל אין נעתרים לבקשות רשות ערעור על החלטות בעלות אופי דיוני הנוגעות לסדרי דין ודרך ניהול ההליך (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210; רע"א 1128/06 מפעל הפיס נ' גולן(2.7.06)). זאת בפרט כאשר לפנינו החלטה של ערכאת הערעור המורה להשיב את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, אשר טרם דן בראיות נשוא ההחלטה. טענותיה של המבקשת שמורות לה, ותוכל להעלותן בשנית לפני בית המשפט לענייני משפחה, ובשלישית, אם יהיה צורך בכך, בערעור על פסק הדין הסופי שיינתן (ראו: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד 213-214 (התשס"ח-2008)). בכך יש גם משום מתן מענה לסעד המבוקש על-ידי המבקשת כי יתקיים דיון בראיות החדשות.
5. בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות ושכר טרחת עורך דינן בסך 5,800 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ב (17.7.2012).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
התקשר
שלח SMS