החלטה בתיק בע"מ 658/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת שטופמן) בו נדחה ערעור המבקש על פסק דין בית משפט למשפחה (תל-אביב) (כב' השופטת פלאוט).

2.        המשיב הגיש שטר לביצוע בלשכת הוצל"פ ברחובות. המבקש הגיש התנגדות בטענה כי החתימה על השטר מזוייפת, ואינה חתימתו. משהצדדים הם בני משפחה, נדונה ההתנגדות בבית משפט למשפחה.

3.        בדיון בבית משפט למשפחה, הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה שיבדוק את טענת המבקש לגבי אמיתות החתימה על השטר. על יסוד הסכמת הצדדים ניתנה החלטת בית המשפט לפיה מונה מומחה, אשר חוות דעתו תכריע באופן מוחלט אם החתימה מזוייפת. עוד נקבע בהחלטה כי אם ייקבע כי החתימה מזוייפת, התביעה תדחה, ואילו אם ייקבע כי היא אינה מזוייפת, תתקבל התביעה במלואה. עוד קבעה ההחלטה מה רשאי המומחה לעשות לצורך הכנת חוות דעתו ולמי הוא רשאי לפנות. מומחה מונה וחוות דעתו הוגשה. מסקנתו בחוות הדעת היא כי החתימות הן אמיתיות ואין בהן חשד לזיוף. על יסוד חוות הדעת נתן בית המשפט למשפחה פסק דין בהעדר הצדדים לפיו, על יסוד חוות דעת הגרפולוג הקובעת כי החתימה על השטר אינה מזוייפת, ההתנגדות לשטר נדחית, והליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם.

4.        המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הצדדים, בטענה כי כאשר קבל את חוות דעת המומחה, היה בכוונתו להגיש למומחה שאלות הבהרה ואף הכינן. בשל החג התעכב משלוח השאלות. הוא הוסיף כי אם חוות הדעת היתה נותרת סתומה גם לאחר תשובות ההבהרה, היה בדעתו לבקש לחקור את המומחה. לטענתו, מתן פסק הדין בהעדר הצדדים בלא שהיה סיפק להעמיד את חוות הדעת במבחן הביקורת קפחה את זכויותיו הדיוניות וגרמה לו עוול.

5.        בית המשפט למשפחה דחה את בקשת ביטול פסק הדין וקבע כי פסק הדין שניתן תואם את ההחלטה בדבר מינוי המומחה, על פיה לא ניתנה אפשרות לצדדים להשיג על חוות דעת המומחה או לפנות ביוזמתם בשאלות הבהרה לגביה.

6.        המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וחזר על הטענות שהעלה בבקשה לביטול פסק הדין. הוא טוען לגבי חוסר יכולתו להעמיד את חוות דעת המומחה במבחן הבקורת וטוען לגופה של חוות הדעת כי היא אינה מבוססת כראוי. הוא מוסיף כי משמדובר בטענה רצינית של זיוף, יש לאפשר לבעל דין למצות את כל האמצעים להוכחת טענתו.

7.        בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. הוא אימץ את גישת בית המשפט למשפחה. הוא קבע כי אמנם אין חולק כי דרך כלל עומדת לצדדים זכות דיונית להציב למומחה המתמנה על ידי הצדדים שאלות הבהרה ולחקור אותו ברשות בית המשפט. יחד עם זאת הסכם בין הצדדים עשוי לגרוע מזכויות דיוניות אלה, ומקום שקיים הסכם כזה יש לכבד את הוראותיו. במקרה זה פרטי ההסכם בין הצדדים לענין מינוי המומחה משקפים את גמירות דעתם הן ביחס לעצם מינוי המומחה, הן באשר לחובות המומחה וגדר סמכויותיו, והן באשר לזכותם שלהם להעמיד את חוות דעתו במבחן הביקורת. הסכמת הצדדים במקרה זה כללה מחד, הסכמה לאפשר למומחה לעיין בכל מסמך ולקבל הסבר שיומצא לו מהצדדים. מצד שני הוא הוסמך מצדו לפנות בשאלות הבהרה למומחים האחרים, ולשמוע את דברי כל אחד מהם על פי שיקול דעתו. הם גם הסכימו כי חוות הדעת תכריע באופן מוחלט בתובענה. בנסיבות אלה, ברי כי ההסכם הדיוני בין הצדדים נטל מהם זכות דיונית לפנות בעצמם בשאלות הבהרה למומחה או להזמינו לחקירה. מכח ההסכם גם עלה כי חוות הדעת כפי שהוגשה תהווה בסיס למתן פסק הדין. בנסיבות אלה, לא עמדה למבקש זכות דיונית להגיש שאלות הבהרה למומחה או לזמנו לחקירה לאחר מתן חוות דעתו. מעבר לצורך, קבע בית המשפט כי חוות דעת המומחה שהוגשה היתה מפורטת ויסודית ולא היה צורך ענייני בבחינה נוספת שלה, לגופה. לאור האמור, הערעור נדחה. על ערעור זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

8.        דין בקשת רשות הערעור להידחות, משלא עולה בענין זה סוגיה משפטית הראויה לדיון בערעור, ולא כל שכן, שאין עולה סוגיה עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, הראויה לדיון במסגרת ערעור לערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ, פד"י לו(3) 132).

           מעבר לנדרש ייאמר, כי טענותיו של המבקש חורגות מסדרי הדין המוכרים ומהלכות עקרוניות הנטועות היטב בהלכה הפסוקה בדבר משמעות הסכמות דיוניות בהליכים אזרחיים. מושכלות ראשונים הם כי בהליכים אזרחיים רשאים הצדדים להתנות על סדרי הדין בתנאי שאין הדבר פוגע בתקינות ההליכים (ע"א 415/87 מדינת ישראל נ' פול, חברות ביטוח ישראליות, פד"י מג(2) 580, 588-9; ע"א 61/84ביאזי נ' לוי פד"י מב(1) 446). אף שבדרך כלל שמורות לבעלי הדין זכויות דיוניות להעמיד חוות דעת מומחה במבחן שאלות הבהרה וחקירה נגדית, הם רשאים לותר על זכויות דיוניות אלה ולקבוע מתכונת דיונית משלהם, בין היתר, לענין אופן עריכת חוות הדעת, דרכי הביקורת השיפוטית עליה, ולענין מעמדה של חוות הדעת לצורך מתן הכרעה שיפוטית בהליך. בהקשר זה הם רשאים גם לותר על חקירתו של המומחה ועל הצגת שאלות הבהרה בפניו. כך עשו הצדדים במקרה זה, כאשר קבעו כללים משלהם, באישור בית המשפט, לגבי דרך הכנת חוות הדעת ובאשר למעמדה ביחס לסכסוך ודרך פתרונו. בנסיבות אלה, לא יכול צד להסכם הדיוני, אשר לימים אינו מרוצה ממסקנות חוות הדעת, להתעלם מההסכם ולפעול באורח חד צדדי לשינוי בסיס חוות הדעת ומשקלה לצורך ההכרעה במחלוקת. לאור האמור, נכון עשו הערכאות הקודמות כאשר ייחסו להסכמה הדיונית בין הצדדים את מלוא משמעותה המשפטית ודחו את נסיונו של המבקש לקעקע את יסודותיה.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה ביום, כ"ב באייר תשס"ה (31.5.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.