אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בע"מ 4879/13

החלטה בתיק בע"מ 4879/13

תאריך פרסום : 18/08/2013 | גרסת הדפסה
בע"מ
בית המשפט העליון
4879-13
18/08/2013
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני

החלטה

א.             בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופטת ר' לבהר-שרון) מיום 30.6.13 בעמ"ש 42284-05-13, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצועה של מכירת הנכס שבמחלוקת, נשוא פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב - יפו (סגנית הנשיאה ט' סיון) מיום 31.3.13 בתמ"ש 574409-01-12, 17988-06-11. בפסק הדין הורה בית המשפט על פירוק השיתוף בבית אבי המבקש, שבשכונת יד אליהו בתל אביב (להלן הבית), וכן על מינויו של כונס נכסים למכירת הבית.

רקע

ב.             כעולה מפסק דינו של בית משפט לענייני משפחה מיום 31.3.13, המבקש, המשיבים ומר יוסף חדד הם יורשיו של המנוח מנחם בן יוסף חדד ז"ל (להלן המנוח), זאת לפי פסק-דינו של משפט לענייני משפחה מיום 18.4.10 בת"א 106171/06, בעקבותיו הוצא צו לקיום צוואתו המאוחרת של המנוח מיום 2.6.98. המבקש ערער על פסק-דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, וחזר בו מן הערעור בהמלצת בית המשפט (בעמ"ש 32547-06-10 מיום 23.1.12).  

ביני לביני, ביום 20.2.11, נרשמו זכויותיהם של יורשי המנוח בבית, בלשכת רישום המקרקעין בתל אביב. ביום 13.6.11 הוגשה תביעת המשיבה 1 לפירוק השיתוף בבית ומכירתו, כך שהתמורה תתחלק בין היורשים לפי זכויותיהם (תמ"ש 17988-06-11).

ג.              ביום 30.1.12 הגיש המבקש תביעה לבית משפט לענייני משפחה (תמ"ש 57409-01-12), במסגרתה עתר למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי הבית לא נכלל בעזבונו של המנוח, וכי הזכויות בו הוקנו למבקש במתנה, קודם לפטירתו, ביום 6.5.98 (כשלושה שבועות קודם לעריכת צוואתו המאוחרת של המנוח). לפיכך התבקש בית המשפט לענייני משפחה להצהיר על המבקש כבעלים היחיד של הזכויות בדירה, הזכאי להירשם בספרי רשם המקרקעין.

ד.             ביום 25.3.12 הגישו המשיבים 2 ו-3 בקשה לדחיית או מחיקת תביעתו של המבקש על הסף, ובדיון מיום 25.4.12 הסכימו הצדדים, בהמלצתו של בית המשפט, להגיש סיכומים בסוגיות שפורטו בבקשה ובתגובות לה, וכן הוסכם כי יהיה ניתן להסתמך על הליכים קודמים בין הצדדים.

ה.             ביום 31.3.13 דחה בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיאה ט' סיון) את תביעת המבקש על הסף. הוטעם, כי המבקש לא פעל לרשום את הזכויות מכוח עסקת המתנה, הנטענת על-ידיו, שהתרחשה חמש שנים קודם לפטירת המנוח, ואף לא לאחר פטירתו, משרשם המבקש את זכויותיו מכוח צו שהוצא על-ידי רשם הירושות, המקיים את צוואתו הקודמת של המנוח (שלימים בוטלה בת"א 106171/06 מיום 18.4.10). משמע, המבקש עצמו לא ראה את עסקת המתנה כמקנה לו זכויות בבית. כן צוין, כי המנוח ביטל במפורש את מסמכי המתנה בסעיף 2 לצוואתו מיום 2.6.98, וכי ייפוי הכוח שניתן למבקש לשם העברת הזכויות בבית, בוטל בצוואה זו או במועד פטירתו. עוד הוטעם, כי המבקש, בעדותו בהליכים קודמים, הודה מפורשות כי המנוח והוא לא התכוונו לבצע עסקת מתנה, וכי אין מדובר בכזאת. בית המשפט קבע, כי "התובע העלה את כל טיעוניו באשר ל'עסקת המדינה' עוד בהליך הקודם. טענותיו נבחנו, ואלה נדחו באשר לזכויות כאילו הוקנו לו, בגין 'עסקת המתנה', לפיכך היה מושתק להעלות את טיעוניו במסגרת תביעה זו, הנוגדות והסותרות את שטען בהליך האחר, וכאשר בית המשפט כבר קבע את שקבע, בפסק דין אשר הפך להיות חלוט. ודוק: תביעתו זו הוגשה 7 ימים לאחר שבית המשפט המחוזי בת"א דחה את ערעורו!". נקבע כי טענותיו של המבקש כבר נטענו על-ידיו בהליך הקודם, וכי "הטענות בבסיסן זהות, מחזקות את הצורך בהחלת כללי מעשה בית דין". בית המשפט קבע, כי אף מהטעם של שיהוי יש לדחות את תביעת המבקש, זאת מאחר והמבקש השתהה 14 שנים במימוש הזכות הנטענת על-ידו מכוח עסקת המתנה, וכן העלה טענתו זו בתום שש שנות דיונים בשתי ערכאות, כך שגרם נזק למשיבים.

מאחר שתביעותיהם של המבקש (57409-01-12) והמשיבה 1 (תמ"ש 17988-06-11) נדונו בצוותא, והגנתו של המבקש באחרונה התבססה על טיעוניו בתביעתו שלו שנדחתה, קיבל בית המשפט את תביעת המבקשת והורה על פירוק השיתוף בבית, כך שיימכר לכל המרבה במחיר, והתמורה תחולק בין יורשי המנוח לפי רישום זכויותיהם.

ו.              ביום 13.5.13 דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשה מטעם המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין. הוטעם, כי "המבקש לא הניח כל תשתית עובדתית, או פירט במה תפגענה זכויותיו, היה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, והגיש בקשה סתמית, כאמור קודם להגשת ערעור לבית המשפט המוסמך".

ז.              על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש (ביום 22.5.13) ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע, בה עתר לעכב את הליכי מכירת הבית שבמחלוקת, על מנת למנוע מצב בלתי הפיך, בו הבית יימכר ויסוכל כל סיכוי לממש את תוצאת הערעור.

ח.             בהחלטה מיום 30.6.13 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ר' לבהר-שרון) את בקשת המבקש לעיכוב ביצועה של מכירת הבית, בציינו, כי "לא מצאתי סיבה לעכב את מכירת הדירה, שכן אף אחד מהיורשים אינו מתגורר בדירה זו, ונראה כי לא יהיה מנוס ממכירתה בסופו של יום. גם אם הערעור יתקבל, הרי שבסופו של דבר מדובר בתביעה כספית. יחד עם זאת, הנני קובעת כי בשלב זה הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה יעוכבו אצל הכונס עד להחלטה אחרת".

ט.             מכאן בקשת רשות הערעור, אשר הוגשה ביום 8.7.13, אולם לשולחני הגיעה אך ביום 2.8.13, כיון שרק ביום 1.8.13 הופקד העירבון בהתאם להחלטת הרשם מיום 18.7.13. 

הבקשה

י.              בבקשה - הערוכה כדבעי - נטען, כי שגה בית משפט קמא משקבע שעניין לנו בתביעה כספית, שכן ערעורו של המבקש הוא קנייני טהור, מאחר שמדובר בבית הוריו שנגזל ממנו לטענתו, כך שאין סכום כסף שיפצה אותו על אבדן הנכס. לפיכך, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, והבית יימכר לצד ג', הנה ככל שהערעור יתקבל - יסוכל ביצועו. באשר למאזן הנוחות נטען, כי למשיבים המשמעות היא דחיית מועד המכירה במספר חודשים אם ידחה הערעור, ומאידך גיסא למבקש הנזק בלתי הפיך אם יתקבל ערעורו לאחר מכירת בית אביו. באשר לסיכויי הערעור נטען, כי אלה טובים ולוא גם מן הנימוק שבית המשפט לענייני משפחה שגה שעה שקיבל את הטענות באשר לקיומו של מעשה בית דין או השתק, וזאת בעניין שנדרש להכריע בו לראשונה. עוד נטען, כי בית המשפט לענייני משפחה שגה משלא קבע כי מתן ייפוי כוח בלתי חוזר מעיד על סופיות מעשה המתנה, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987).

הכרעה

יא.           לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא אוכל להיעתר לה. כאמור, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, לאחר שבקשה דומה נדחתה קודם לכן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה עצמו. הבעתי דעתי ברע"א 4924/13 עזרא נ' טיב טעם הולדינגס בע"מ (15.7.13) פסקה ח' והאסמכתאות שם, כי יש לנהוג בבקשות מסוג זו לפי אמת המידה הדיונית שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), בכפוף לריכוך מסוים במקרים חריגים שבחריגים; עיון בבקשה מלמד, כי זו אינה מעלה שאלה משפטית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים לערעור, והיא תחומה למערכת העובדות והנסיבות הקונקרטית, ואף אין בה טעות קשה וגרימת עוול של ממש, כך שאין היא באה בקהלם של אותם מקרים בהם תינתן רשות ערעור בהליך של עיכוב ביצוע בגלגול שלישי.

יב.           ובגדרים אלה, לגוף הדברים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בידוע, הכלל הרחב קובע שעצם הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-הדין עליו מערערים. עיכוב ביצועו של פסק-דין הוא כידוע בבחינת החריג לכלל, וייעשה בעת קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, סיכויי הערעור גבוהים; השני, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, מקום בו מתעורר חשש, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור (ראו ע"א 4160/04 אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2005)). כך, למשל, קיימת נטיה בפסיקה לעכב ביצועם של פסקי דין שעניינם פינוי מדירת מגורים (ראו רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1), 529 , 534), (2001)), אולם אין מדובר בכלל בל יעבור (ראו בע"מ 3142/13 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (5.5.13)); קל וחומר כאשר אין מדובר בדירת מגורים, גם אם למבקש זכרונות ילדות מן המקום - ומבלי להקל ראש ברגשות אלה. בכל הכבוד לטיעוני המבקש, הוא אינו צפוי להיוותר ללא קורת גג לראשו עם מכירתו של הבית, ובית המשפט קמא הורה על עיכוב כספי המכירה אצל כונס הנכסים עד להחלטה אחרת, כך שאלה מובטחים - נכון לעתה - ככל שתצלח דרכו של המבקש בערעור, וממילא אין בנסיבות אלה טענה כי המבקש יתקשה בגביית הכספים מן המשיבים אם יועבר אליהם חלקם בתמורה (ע"א 6139/11 עזרן נ' בנק הפועלים, פסקה ט' לחוות דעתי (2011)). יתכן שהכף היתה נוטה יותר לעבר הבקשה, גם אם מדובר ב"מאזן נוחות בדרגה שניה", אילו היו סיכויי הערעור גבוהים במיוחד; ואולם על פני הדברים המשוכה שלפני המבקש גבוהה כעולה מנימוקי בית המשפט לענייני משפחה, ומבלי לטעת מסמרות, די להפנות לטעמים שניתנו על-ידי בית המשפט לדחיית התביעה על הסף, וביניהם השתק שיפוטי ומעשה בית דין (ראו פסקה ה' למעלה). אכן, הבקשה מנסה להתמודד עם אלה בטענות קנייניות, אך עדיין מדובר במשוכות גבוהות.   

יג.            לעניין מאזן הנוחות ציינה השופטת ארבל באחת הפרשות:

"דחיית התביעה מביאה לשינוי בנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של בעלי הדין, כך שכעת, מועדף האינטרס של המשיב בערעור על פני האינטרס של המערער לא רק לאור נטל ההוכחה המוטל על מבקש הסעד (דהיינו, המערער), אלא אף לאור ההנחה כי פסק דינה של הערכאה הראשונה (בו נדחתה תביעת המערער) - כל עוד עומד הוא בעינו - נכון הוא. לפיכך, על המבקש צו מניעה בשלב זה, לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור...

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ