השופט א' רובינשטיין:
א. בקשה מטעם העותרת ליתן צו המורה למשיבים למסור פרטים נוספים, בהתאם לתקנה 12 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984 (להלן התקנות).
רקע
ב. בעתירה, שהוגשה ביום 2.9.10, ביקשה העותרת ליתן צו המורה למשיבים לאשר, בהתאם לסמכותם לפי תקנה 10 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007, את השינויים שאישרה מועצת העיר ראשון לציון בצו הארנונה העירוני לשנת הכספים 2010. כנטען בעתירה, הנדבך העיקרי בה הוא "סירובם העקבי של שרי הפנים והאוצר החל משנת 2007 לאשר את בקשת העיריה להפחתת תעריפי הארנונה לנכסי היי-טק בתחומה, וזאת ללא כל נימוק ולמצער על נימוק חלקי בלבד, תוך הישענות על העובדה כי 'ועדת ברזילי' שמונתה והוסמכה לגבש מדיניות בנוגע להנהגת שינויים ואישורים חריגים בצווי הארנונה העירוניים, טרם גיבשה המלצותיה". נטען, כי סירובם של המשיבים אינו סביר.
ג. בתגובתם המקדמית של המשיבים מיום 14.10.10 נטען, כי הפחתת ארנונה כמבוקש על ידי העותרת נושאת השלכות רוחב. נטען (פסקה 15), כי "הפחתת התעריפים תביא בסופו של יום, מבקשה לבקשה, לצניחה של תעריפי הארנונה ברשויות במטרה לשמור על מפעלים אלו בשטחם המוניציפאלי או ניסיונות למשוך מפעלים חדשים לשטחם, והמפעלים יהיו היחידים שיצאו נשכרים, בעוד תושבי הרשויות יצאו נפגעים", וכי (פסקה 22) העותרת עומדת אך בחלק מן התנאים שנקבעו בהנחיות המשיב לאישור הפחתה חריגה. הוטעם (פסקה 26), כי "הנימוק לדחיית הבקשה אינו המתנה לועדת ברזילי".
ד. ביום 10.3.11 הגישה העותרת תגובה לתגובתם המקדמית של המשיבים. ביום 16.3.11 התקיים דיון בעתירה (השופט - כתארו אז - גרוניס, והשופטים רובינשטיין ודנציגר). בהחלטה מאותו מועד נקבע, כי העותרת תגיש חוות דעת השוואתית לגבי היחס בין שיעורי הארנונה הרלוונטיים ברשויות דומות וקרובות לה וזאת על רקע חוקי ההקפאה.
ה. חוות דעת מטעם העותרת הוגשה ביום 25.5.11. נאמר בה, כי "במהלך השנים 2010-1999 אישרו השרים בשש פעמים שונות הפחתות ארנונה לנכסים המשמשים לתעשייה ו/או תעשייה עתירת ידע (היי-טק)", וכי "סקירה השוואתית של נטל הארנונה השנתי החל על נכסים במדגם שטחים משתנה בין 21 רשויות מקומיות בעלות מאפיינים דומים לראשון לציון ... מגלה פערים עצומים בין הרשויות לבין עצמן". המשיבים הגיבו לחוות הדעת ביום 5.10.11. בתגובה זו צוין, בין היתר, כי בשנת 2011 אישרו המשיבים הפחתה לנכסי הייטק בהוד השרון; נאמר (פסקה 13), כי "בדיקת נתוניה של הוד השרון הביאו את שר הפנים לסבור, כי יש לשקול שינוי המדיניות ומתן אישורים להפחתה במקרים המתאימים בהם ההקפאה על רקע פערים בין הרשויות המקומיות יוצרת עיוות כלכלי. השר סבר, כי ניתן להתחיל בשינוי המדיניות באופן פרטני, אולם בשיקול נוסף, נוכח השלכות הרוחב שעשויות להיות לכך על בקשות של רשויות אחרות, הוחלט על ידו כי נכון יהיה להקדים ולבחון לעומק את המדיניות ואת החלופות לשינויה". על כן, כך נאמר, הוחלט כי לא יאושרו הפחתות נוספות וכי יוקם צוות מקצועי לבחינת הסוגיה. העותרת השיבה לתגובה זו ביום 4.1.12.
ו. בדיון שהתקיים ביום 23.1.12 (השופטים רובינשטיין, ג'ובראן ודנציגר) הוצא צו על תנאי, כמבוקש בעתירה.
ז. ביום 24.12.12 הוגש כתב תשובה מטעם המדינה. נאמר בו, בין היתר, כי במהלך ניהול העתירה הורה שר הפנים לגורמי המקצוע לערוך עבודה מקצועית שבגדרה ייבחן נושא הארנונה להייטק באזור המרכז והשרון, כדי ליצור בסיס נתונים שישמש כלי עזר לבחינה באילו רשויות ניתן יהא לאשר הפחתה. נאמר, כי הסתיים מיפוי הנתונים במרכז ובשרון וכעת הוחלט להרחיב את העבודה למיפוי ארצי. עוד נאמר, כי "מכל מקום בעניינה של העותרת לא נמצאה הצדקה ומקום לאשר הפחתה בשים לב לתעריף בו היא מחייבת עסקי הייטק בהשוואה לרשויות סמוכות או דומות לה". בכתב התשובה נאמר, כי גם בשנת 2012 ביקשה העותרת להפחית את התעריף הקיים בצו הארנונה להייטק, וכי שר הפנים סבר שיש לקבל את הבקשה באופן חלקי בהסתמך על טענת העותרת כי שיעור האנשים העובדים מחוץ לעיר גבוה באופן המצדיק משיכת נכסי הייטק לתחומה על מנת שתושביה יעבדו בתחום העיר, אולם שר האוצר סבר כי יש לדחות את הבקשה. המשיבים ציינו שוב (פסקה 32), כי הנימוק לדחיית בקשתה של העותרת אינו המתנה לועדת ברזילי. לכתב התשובה צורפו מסמכים שנערכו על ידי עדליא יעוץ כלכלי בע"מ (מש/6, מש/7).
הבקשה למתן פרטים נוספים
ח. ביום 7.3.13 הגישה העותרת "בקשה למתן צו למסירת פרטים נוספים". נטען, כי פנתה למשיבים בבקשה לקבלת פרטים נוספים על פי תקנה 11 לתקנות, ועד למועד הגשת הבקשה לא התקבלה תשובתם (הגם שנמסר לה כי תשובה תועבר עד ליום 27.2.13). יוער, כי עיון בפנייתה של העותרת מלמד, שמוענה לגורמים שונים במשרדי הפנים והאוצר וכן לעדליא יעוץ כלכלי בע"מ, וכוללת למעלה מ-40 שאלות.
ט. ביום 13.3.13 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה למתן צו למסירת פרטים נוספים, בה נאמר כי העבירו לעותרת מענה לפניה למתן פרטים נוספים. המענה צורף לתגובה זו.
י. ביום 19.3.13 הגיבה העותרת לתגובת המשיבים. בתגובה זו נטען, כי "עיון מעמיק בתצהירי התשובה לבקשת העותרת לקבלת פרטים נוספים מעלה, כי חלק מהפרטים שהתבקשו כלל לא נמסרו, וביחס לחלק מהפרטים שהתבקשו לא נמסרה תשובה עניינית". עוד נטען, כי בחלק מהשאלות "אין התאמה בין זהות הגורם אליו הופנתה הבקשה לקבלת פרטים נוספים לבין זהות הגורם שהשיב לבקשה". נטען, כי ישנה חשיבות לזהות הגורם המשיב לפרטים הנוספים נוכח חילוקי דעות נטענים בין משרד הפנים לבין משרד האוצר "ביחס לסעד המבוקש בעתירה" ונוכח חילוקי דעות נטענים בין שר האוצר לגורמי המקצוע במשרדו.
הכרעה
יא. שתיים הן מטרותיו של הליך הפרטים הנוספים - "האחת - להביא לידי צמצום המחלוקת על ידי הגדרה מדויקת של טענה כללית או סתמית, והשניה - לגרום להבהרת עמדת בעל דין על מנת לאפשר לצד שכנגד לכלכל צעדיו ולהשיב" (בשג"צ 365/86 קסטלניץ (טאוב) נ' טאוב (7.9.86; הרשם צור); בג"ץ 125/06 ועד עובדי החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' שר האוצר (2008)). על הפרטים הנוספים לקיים את דרישת הרלבנטיות, קרי, "שהפרטים המתבקשים הם במסגרת הענינים שפורטו בתצהיר התשובה, פרטים אודות הפלוגתאות העומדות בשורש הסכסוך הנדון" (בג"ץ 3330/97 עירית אור יהודה נ' ממשלת ישראל(1998; הרשמת אגמון)), וכן את דרישת המהותיות, קרי, יש להראות כי "המדובר בפרטים שיש בהם ממש ושיש בהם כדי לקדם את הדיון וההכרעה בעתירה" (בג"צ 465/02 שחק נ' שר העבודה והרווחה (2004; הרשם מרזל)). בהקשר דרישת הרלבנטיות נאמר, כי "אין די בהזכרת עניין בתצהיר התשובה כדי שניתן יהיה לבקש לגביו פרטים נוספים. יש צורך לבחון אם העניין הנזכר בתצהיר התשובה נוגע לגדר העניינים העומדים לדיון על פי הצו על-תנאי שניתן" (בג"צ 444/87 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' עיריית חיפה(1988; הרשם צור)). אוסיף, כי משעסקינן ברשויות ציבוריות, יש מקום לשקיפות באשר לפעולותיהן, בכפוף לכל דין; ואולם שאלון פרטים נוספים אינו שאלון בתביעת נזיקין, והליך ההכרעה בבג"צ אינו ככלל הליך של קביעת עובדות פרטניות בדומה לבית משפט אזרחי.
יב. ולענייננו; כעולה מנספח 1 ל"תגובת העותרת לתשובת המשיבים לבקשה למסירת פרטים נוספים" מיום 19.3.13, טרוניותיה באשר למענה שניתן לה מתמקדות בארבע סוגיות: האחת, פרטים בעניין הליך קבלת ההחלטה בבקשתה של העותרת להפחתת ארנונה בשנת 2012 (סעיפים 1(ב), 1(ג), 1(ה), 5(ב) ו-5(ג)); השניה, פרטים בעניין ההחלטה בבקשתה של עיריית הוד השרון להפחתת ארנונה בשנת 2011 (סעיפים 4(א)-(ד) ו-6(ד)); השלישית, פרטים בעניין עבודתה של ועדת ברזילי והחלטתו של שר הפנים לערוך בחינה נוספת של תעריפי הארנונה לנכסי הייטק; הרביעית, פרטים בעניין המסמכים שנערכו על ידי חברת עדליא יעוץ כלכלי בע"מ. נדון בסוגיות אלה כסדרן.
יג. אשר לסוגיה הראשונה; העותרת טוענת, כי הפרטים הנוספים "עשויים לסייע מי מושל במי, משרד הפנים באוצר או האוצר בפנים; שר האוצר בגורמי המקצוע שלו או גורמי המקצוע בשר". לאחר העיון, לא ראינו להיעתר לפן זה של הבקשה. ראשית, דרישת הפרטים בהקשר זה נסבה על ההחלטה בבקשת העותרת להפחתת הארנונה בשנת 2012, בעוד שהצו על תנאי שניתן מתייחס לשנת הכספים 2010. שנית, לפי תקנה 10 לתקנות ההסדרים, נדרש אישורם של שר הפנים ושל שר האוצר לצורך "אישור חריג". סיטואציה, בה שני השרים חלוקים ביניהם אינה חריגה ובודאי אינה בלתי לגיטימית, והיא עניין של יום ביומו, בראש וראשונה בין משרדים ייעודיים המבקשים לקדם נושא שבאחריותם לבין האוצר המופקד על הקופה הכללית; ומכל מקום אין זה נהיר כיצד יש בחילוקי דעות אלה כדי להצביע על הפגמים הנטענים בהחלטה שקיבלו המשיבים ביום 10.8.10, שנתקפה בעתירה. הוא הדין גם באשר לפרטים בעניין חילוקי הדעות הנטענים בין שר האוצר לבין אנשי המקצוע. בגדר החלטתו רשאי, ואף צריך, שר האוצר ליתן דעתו לעמדת הגורמים המקצועיים במשרדו, ואולם בסופו של יום הוא הגורם המחליט. אין מקום להפוך בקשה זו לפרטים נוספים להתנצחות עם חילוקי דעות בתוך משרדי הממשלה, שהוכרעו כאשר הוכרעו על-ידי גורם שבידו להחליט, מקום שאין טענה לשיקולים זרים; והרי לא בחקירה נגדית עסקינן.
יד. באשר לסוגיה השניה; הדרישה לפרטים בהקשר ההחלטה שהתקבלה בבקשתה של עירית הוד השרון נועדה, כך נראה, לבסס טענה של אפליה. לא בלי היסוס וכדי שהתמונה תהא מלאה נראה לנו כי יש מקום לתשובה מפורטת יותר לשאלה 4 שהופנתה לאנשי האוצר, וניתן בזה צו לעניין תשובה לשאלה זו. אשר לשינוי החלטתו של שר הפנים, המשיבים ציינו בכתב התשובה כי זו נעשתה נוכח השלכות הרוחב וההשפעות הבין-רשותיות שנידונו אגב בירור עניינה של עירית הוד השרון (סעיף 5 לתצהירו של מנכ"ל משרד הפנים). סבורנו כי לעת הזו די במענה זה, כמובן מבלי שנביע דעה לעצם הטענה.
טו. אשר לפרטים המתייחסים לועדת ברזילי, הנה נוכח הצהרת המשיבים (בתגובתם המקדמית ובכתב התשובה) כי ההחלטה בבקשתה של העותרת אינה קשורה לעבודתה של ועדת ברזילי, איננו סבורים כי יש להיעתר לפן זה של הבקשה.