(
המשיבים 1 ו- 3)
1. בתיק העיקרי הוגש כנגד שלושת המשיבים כתב אישום ובו שלושה אישומים. האישום הראשון מייחס למשיב 2 בלבד עבירה של גניבה. באישום זה מתואר אירוע שהתרחש ביום 4.4.07 בסמוך לשעה 21:30 ביער השלום, כאשר המשיב 2 ואדם נוסף הגיעו למקום ובעורמה ובטוענות שווא גרמו לכך כי שישה מתלוננים שישבו במקום יוציאו את חפציהם ויניחו אותם על השולחן. המשיב 2 ושותפו גנבו 4 מכשירי טלפון סלולאריים שנמכרו אחר כך תמורת 800 ש"ח.
האישום השני מיוחס לכל המשיבים. על-פי האמור בו, ביום 23.4.07 בסמוך לשעה 23:00 ישבו שלושה מתלוננים בטיילת ארמון הנציב. שלושת המשיבים הגיעו למקום כשבידי אחד מהם סכין שלופה. המשיבים דרשו מהמתלוננים שיוציאו מכיסיהם את כל תכולתם, תוך שאחד מהם מאיים לדקור את המתלוננים. המשיב 1 החל לדחוף את אחד המתלוננים, יבגני, ואף תלש מצווארו שרשרת זהב. אחד מהמשיבים משך מידיה של אחת המתלוננות תיק בו אחזה ולאחר מכן ברחו המשיבים מהמקום, תוך שהם גונבים מהמתלוננים מסמכים שונים, כרטיס אשראי, כמאה ש"ח, תו קניה על סך מאה ש"ח ומפתחות. באישום האמור מיוחסת למשיבים עבירה של שוד בנסיבות מחמירות.
האישום השלישי מיוחס למשיב 3 בלבד. נטען באישום זה כי ביום 6.5.07 בסמוך לשעה 04:45 הגיע המשיב 3 יחד עם עוד שלושה נוספים ובהם המשיב 2 לדרך בית לחם, שם עשו שני מתלוננים את דרכם ברגל. המשיב 3 חטף בכוח את התיק שהיה תלוי על כתפה של המתלוננת אולגה, ובו מכשיר טלפון נייד, תעודת זהות ומפתח. לאחר שהמשיב 3 נמלט מהמקום, הוא חזר לכיוונו של המתלונן, חטף מידו את מכשיר הטלפון הנייד ושוב ברח. באישום זה מיוחסת למשיב 3 עבירה של תקיפה לשם גניבה ועבירה של גניבה.
2. כנגד המשיבים הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. עמדת המשיב 1 לצורך הדיון בבקשה, כפי שמסר בא כוחו, היתה, כי אכן יש בידי המבקשת ראיות לכאורה לביסוס המיוחס לו באישום השני (הוא האישום היחיד המופנה למשיב 1), אך עוצמתן של הראיות אינה גבוהה וקיומן הוא רק "במובן הטכני". בא כוחו של המשיב 1 ציין, כי אכן מרשו הודה במיוחס לו, אך לאחר מכן חזר בו מהודאתו. עוד נטען, כי איש מבין המעורבים בפרשה לא זיהה את המשיב 1 כמי שהיה שותף לאירוע המתואר באישום השני, על אף שהמתלונן יבגני, שנטען כי המשיב 1 תלש את השרשרת מצווארו, טען בתחילה שהוא יוכל לזהות את מי שעשה זאת.
טענתו של עו"ד ח'לאילה היתה, שלנוכח חולשת הראיות יש לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר בביתו באבו טור או בבית קרוב משפחה בעיר העתיקה. נטען, כי לאחר שחרורו ממעצרו יהיה מקום לבקש תסקיר מעצר.
3. המשיב 2 הסכים כי קיימות כנגדו ראיות לכאורה (כאמור, הוא הואשם באישום הראשון והשני) ואף כי קיימת עילת מעצר. הואיל והעבירות בוצעו על-ידי המשיב 2 בעת שהיה משוחרר בתנאים, ביקש בא כוחו כי שירות המבחן יבדוק את האפשרות לשחרור לחלופת מעצר שתכלול איזוק אלקטרוני. בא כוח המבקשת לא התנגד לקבלת תסקיר, אם כי הודיע כי אין בכך כדי לבטא הסכמה לשחרור. אגב, בא כוח המבקשת לא התנגד שיינתנו תסקירים גם ביחס לשני המשיבים האחרים.
4. המשיב 3, הודה בכך שקיימות ראיות לכאורה באשר למיוחס לו באישום השלישי. ביחס לאישום זה טען בא כוחו, עו"ד אלאדין, כי העבירות המיוחסות למרשו אינן מקימות עילת מעצר.
ביחס לאישום השני טען המשיב 3 כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה המבססות את המיוחס לו.
בא כוח המבקשת הפנה בעניינו של המשיב 3 לעובדה כי בביתו נמצא תו קניה שהיה שיך להדס ממנה נשדד תיקה. אכן, תו הקניה נמצא אצל המשיב 3 ביום 8.5.07, כארבע עשרה יום לאחר אירוע השוד, אך הסברו של המשיב 3 ביחס להמצאות התו ברשותו, אינו יכול להתקבל, שכן לדבריו התו נמסר לו על-ידי לקוחה שקנתה בחנות "מיסטר-זול". אפשרות אינה זו מתיישבת עם מה שעולה עם הגרסה שנמסרה על-ידי המתלוננת.
עו"ד גלפרין הפנה בעניינו של המשיב 3 גם למזכר שנרשם אודות האזנת סתר בה נשמעו שלושת המשיבים משוחחים ביניהם. בשלב זה עדיין לא הוצג תמליל של אותה האזנה, אך לגישת המבקשת, מהמזכר עולה כי המשיב 3 היה מעורב בביצוע השוד.
5. לנוכח העמדות שפורטו לעיל, הוזמן תסקיר בעניינו של המשיב 2 וההחלטה דנן עוסקת בבחינת הראיות בכל הנוגע לשני חבריו.
6. כאמור, מטעם המשיב 1 נטען כי עוצמת הראיות בעניינו אינה רבה ויש מקום לשחררו כבר עתה לחלופת מעצר.
המשיב 1, אשר לו מיוחסת השתתפות באירוע השוד המתואר באישום השני, הודה, כשנחקר ביום 9.5.07 בשעה 15:08, בכך שהיה מעורב בפרשה האמורה. על-פי האמור בהודעה זו, הוא היה זה שהורה למתלוננים להוציא את החפצים מכיסיהם, תפס את השרשרת שהיתה על צווארו של המתלונן יבגני וקרע אותה וחטף את התיק שהיה שייך לאחת הבחורות. אגב, לענין תיק זה יצוין, כי מחומר הראיות עולה באופן ברור שהתיק היה שייך למתלוננת גבריאלה ואילו בכתב האישום נרשם, כנראה בטעות, שהתיק היה שייך להדס.
בהודעה האמורה נטען על-ידי המשיב 1, שהוא ביצע את המעשה לבדו, אם כי כשנשאל האם המשיבים 2 ו- 3 היו עימו, לא השיב בשלילה, אלא שאינו יודע (ש' 32). מתיאור האירוע שנמסר על-ידי המתלוננים ברור שהיה מדובר בשלושה שביצעו יחדיו את העבירה, כך שאין משקל רב לגירסה שמסר המשיב 1 על כך שהיה לבדו.
מכל מקום, ההודעה האמורה קושרת את המשיב 1 לאירוע בצורה ברורה וגם אם בהודעה קודמת, מיום 8.5.07 שעה 06:49 הכחיש תחילה המשיב 1 מעורבות שלו באירוע השוד בטיילת ליד המסעדה (ש' 77), הרי שבהמשך ההודעה הנ"ל הודה המשיב 1 במעורבות במקרה זה (כמו גם במקרה נוסף), אם כי לא היה מוכן להוסיף ולפרט (ש' 117).
למעשה המשיב 1 לא חזר בו מהודעתו בשום שלב ואין סיבה שלא ליתן משקל מלא להודעותיו, ולו לצורך בחינת קיומן של ראיות לכאורה.
אכן, המשיב 1 לא זוהה באופן חד משמעי על-ידי המתלוננים שנשדדו, אך המתלוננת גבריאלה זיהתה אותו, לדבריה, ברמה של 50-70 אחוז, ומכיוון שראיה זו אינה עומדת בפני עצמה, אלא מחזקת הודאה של המשיב עצמו, יש לה משקל.
7. התוצאה היא, שניתן לקבוע שיש בידי המבקשת ראיות לכאורה בעוצמה מספקת להוכחת המיוחס למשיב 1 באישום השני. מדובר לכאורה במעשה שוד שנעשה בחבורה, כאשר אחד מהעבריינים מחזיק בידו סכין, תוך שימוש באלימות (דחיפת המתלונן יבגני, תלישת שרשרת מצווארו וחטיפת התיק של גבריאלה שאחזה בו בתחילה בכוח). מסוכנותו של המשיב 1 נלמדת מחומרת המעשה שנעשה על ידו בחבורה ובנסיבות מחמירות. בנסיבות אלה אינני סבור שניתן לשקול את שחרורו של המשיב 1 מבלי ששירות המבחן יעמוד תחילה על טיבה של חלופת המעצר שהוא מציע.