1. ביום 4.4.07 הוגש כתב אישום נגד יצחק עבודי (להלן - הנאשם) ודורית קויפמן (להלן - המשיבה) המייחס להם עבירות של עיסקה בסם מסוכן והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.
על פי כתב האישום, ביום 27.3.07, הגיעה המשיבה לביתו של הנאשם והוא מסר לה שקית עם סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 102.60 גרם.
עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה בקשה לעצור את הנאשם והמשיבה עד תום ההליכים נגדם.
2. ביום 26.4.07 הגיעו הצדדים להסכמה בעניינו של הנאשם לפיה שוחרר הנאשם בתנאים של מעצר בית מלא, הפקדה כספית בסכום של 5,000 ש"ח וערבות צד ג'. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
3. החלטה זו מתייחסת אפוא למשיבה בלבד.
4. ב"כ המשיבה אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיבה ועל קיומה של עילת מעצר של מסוכנות. המחלוקת בין הצדדים נסבה על עניין חלופת המעצר.
5. המשיבה מבקשת מבית המשפט לאשר חלופת מעצר במוסד לגמילה "רוטרנו". המשיבה הציגה חוות דעת של הפסיכולוג גיל ברוורמן, העובד כרכז קבלה במוסד רוטרנו, שבחן את המשיבה וחיווה דעתו כי היא מועמדת מתאימה למוסד. המשיבה טוענת כי עוד בחודש פברואר היא פנתה למרפאה לבריאות הנפש בירושלים בבקשה לקבל טיפול גמילה מסמים אך נדחתה בשל העובדה שלא היה מקום פנוי עבורה.
המשיבה טוענת כי שהייתה במוסד גמילה סגור, בתנאים של "מעצר בית" מלא, משיגה את מטרת המעצר ומסירה את החשש למסוכנות.
המשיבה טוענת כי עניינה נופל במסגרת המקרים המיוחדים והחריגים שנקבעו בפסיקה, בהם התיר בית משפט חלופת מעצר במוסד של גמילה. לטענתה, השלב הראשון של הגמילה במוסד יסתיים במהלך ארבעת החודשים הבאים ולכן לא יהיה כל עיכוב בהליכים שיתקיימו בתיק העיקרי המתנהל נגדה.
6. המאשימה מתנגדת לשחרור המשיבה לחלופת המעצר המוצעת. לטענתה, מהתסקירים של שירות המבחן ניתן ללמוד כי המשיבה לא הייתה מעוניינת בגמילה. לטענתה, רצונה של המשיבה בגמילה אינו אמיתי אלא נובע מההליכים הפליליים המתנהלים נגדה והובע לראשונה רק לאחר מעצרה. המאשימה טוענת כי כמות הסם שהחזיקה המשיבה גדולה במיוחד גם כשמדובר במי שצורך סמים ואם רצונה להיגמל הוא אמנם כן ואמיתי, תוכל לעשות זאת במסגרת המאסר.
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת המשיבה ולאשר את חלופת המעצר המוצעת במסגרת מוסד "רטורנו".
בהתאם להוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996, על בית המשפט לבחון בכל מקרה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרכים אחרות, שפגיעתן בחירותו של הנאשם פחותה.
בעניינה של המשיבה, עילת המעצר מבוססת על חשש של מסוכנות לאור כמות הסם הגדולה שנתפסה אצל המשיבה והיותה מכורה לסמים קשים. בנסיבות המקרה, נראה כי חלופת המעצר המוצעת מבטלת את חשש המסוכנות, שכן מדובר במסגרת גמילה
סגורה לחלוטין ושהותה של המשיבה במוסד זה תהיה תחת השגחה צמודה ובתנאי "מעצר בית" מלא, ללא אפשרות לצאת מהמוסד.
כפי שציין ב"כ המאשימה וכך גם עולה מתסקיר שירות המבחן, "רטורנו" הינו מוסד מקצועי ואמין הפועל ברישיון של משרד הרווחה ומוכר היטב לרשויות. לפיכך, ניתן לקבוע כי מדובר בחלופת מעצר במסגרת סגורה ומפוקחת היטב שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר - שהיא מניעת הסיכון מצד המשיבה - תוך פגיעה פחותה בחירותה.
8. אכן, ככלל, שלב המעצר אינו העיתוי הנכון להענקת טיפול של גמילה, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. בכלל המקרים החריגים נמצאים נאשמים שהחלו בתהליכי גמילה לפני מעצרם או שהובאו ראיות לרצינות כוונתם להיגמל מהסם וקיים סיכוי של ממש להצלחת הטיפול. עם זאת, כל מקרה צריך להיבחן לגופו, על בסיס אישי ופרטני של מכלול הנסיבות.
9. בענייננו עולה בבירור כי המשיבה הביעה רצון כן ואמיתי להיכנס למסגרת של גמילה עוד לפני מעצרה. בעניין זה הוגש מכתב של הגב' רחל דה מרקדו מהמרכז הירושלמי לבריאות הנפש של משרד הבריאות, ממנו עולה כי בפברואר השנה פנתה המשיבה למרכז: "
נפגשנו מספר פעמים ודורית (המשיבה - י.צ.)
נראתה מתוחה ובמצב נפשי לא טוב. לדבריה היתה נתונה במשבר נפשי והרגישה שהיא זקוקה נואשות לעזרה מקצועית דחופה. משיחותי עימה התרשמתי שהיא מעוניינת מאוד בטיפול. אלא שלצערי באותה תקופה לא היה מקום פנוי במרכז היום, ונאלצתי לדחותה. הבטחתי לדורית כי ברגע שיתפנה מקום אצור עמה קשר מיידי (מכתב מיום 25.4.07).
הגב' דה מרקו התייצבה לדיון בבית המשפט ואישרה כי המשיבה פנתה אליה עוד לפני שנעצרה אך רק עתה התפנה מקום במרכז (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 8.5.07). מדברים אלה עולה כי למשיבה היה רצון כן ואמיתי
לפני מעצרה, לטפל ברצינות בהתמכרותה לסמים, אולם מסיבות שלא היו תלויות בה, לא ניתן היה באותה עת לסייע בידה ולשלב אותה במסגרת מסודרת של גמילה.